סובלנות פנים-יהודית על חורבות קברים מוסלמים בירושלים

בין מדשאות גן העצמאות לבין המנופים במתחם "מוזיאון הסובלנות", סיור חדש של עמותת "עמק שווה" חושף את המורשת המוסלמית המוסתרת בירושלים המערבית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הצעה לסיור בירושלים תמיד תוציא אותי מהבית. זה אחד הדברים הנפלאים בעיר הזו, שאף פעם לא נגמרות הדרכים לגלות אותה מחדש. גם אם זה מקום שאני עוברת בו לפחות פעם בשבוע, כמו אזור ממילא וגן העצמאות, בו מתרכז הסיור החדש שעומדת לחנוך עמותת "עמק שווה".

הבחירה בממילא כמוקד הסיור איננה טבעית; עד כה, התמקדו הסיורים של "עמק שווה" מעבר לקו הירוק, בדגש על ירושלים המזרחית. אבל משהו השתנה בקיץ האחרון.

"בעקבות כל האלימות שהיתה כאן הקיץ, חשבנו לעשות איזושהי פעילות שתתייחס לזה", אומר יוני מזרחי, ממייסדי הארגון. "מכיוון שאחת הפעולות הראשונות של תג מחיר נעשו כאן, בממילא, מטרים ממוזיאון הסובלנות, חשבנו שזה מקום מעניין: מקום שמצא בתוך הקו הירוק, כביכול מחוץ לסכסוך, ובכל זאת לגמרי חלק ממנו. הסיור הזה מציע מבט אל המורשת המוסלמית המוסתרת של ירושלים".

גדעון סולימני, שותפו של מזרחי לייסוד הארגון ומי שיהיה המדריך שלי בשעתיים הקרובות, מוסיף: "אנחנו רגילים לחשוב במונחים של מזרח ומערב, אבל החלוקה הזו התחילה רק ב-48'. לפני זה החלוקה הזו לא היתה קיימת, היתה ירושלים והיו בה שכונות מעורבות. בין היתר, אנחנו רוצים להראות בסיור הזה כמה מערב ירושלים היתה מוסלמית, וגם להיפך, ועד כמה נחוש הניסיון הישראלי למחוק את הזהות המוסלמית בצד המערבי".

הביטוי המובהק ביותר של המהלך הזה הוא קורותיו של בית הקברות המוסלמי בממילא.

> תוכנית המתאר של "עיר שלוש הדתות" מקדמת את ייהוד ירושלים

אסטטיקה על חורבות בית הקברות. גן העצמאות בירושלים

אסתטיקה על חורבות בית הקברות. גן העצמאות בירושלים

בין ממילא להר הזיתים

אנחנו נכנסים אל גן העצמאות מכיוון רחוב המלך ג'ורג'. עבור רוב הירושלמים שבכלל מודעים לקיומו של בית קברות מוסלמי באזור, מדובר בכמה מצבות שבורות מעבר לרחוב מנשה בן ישראל, בסמוך לבריכת ממילא. לגן רחב הידיים, המטופח והמושקע שבצדו האחר של הכביש הקטן אין כל קשר בתודעה הירושלמית לנוכחות מוסלמית כלשהי, לא כל שכן בית קברות. אבל מסתבר שעד 48', בית הקברות המוסלמי כלל גם את כל השטח של הגן.

"יש ידיעות על בית הקברות הזה כבר מהמאות השמינית והתשיעית לספירה", אומר סולימני. "מדובר בבית קברות שהיה פעיל באופן רציף במשך כאלף שנה. זה היה אחד משלושת בתי הקברות המוסלמיים ששירתו את הקהילה המוסלמית של ירושלים".

השינוי הגדול חל ב-48', כאשר רוב הקהילה ששירת בית הקברות נשארה בצד המזרחי, והוא עצמו נשאר בידיים יהודיות. בדיוק תמונת המראה של מה שקרה עם בית הקברות היהודי בהר הזיתים. אלא שבית הקברות היהודי שנשאר בשטח הירדני נשמר במשך 19 השנים שבין 48' ו-67' כמעט בשלמותו, למעט שוליים צרים יחסים שנהרסו לצורך הרחבת הכביש. הסיפור של בית הקברות המוסלמי בממילא, לעומת זאת, שונה מאוד, כחלק ממדיניות של "צמצום" ומחיקת הנוכחות המוסלמית בעיר, בה נוקטת ישראל מאז 1948.

"אחת ההחלטות הראשונות בכיוון הזה היתה הקמת גן העצמאות. לצורך כך הביאו גם איש דת בכיר מיפו כדי שיכשיר את המהלך, דבר שעורר עליו ביקורת ציבורית גדולה. צריך לזכור גם שבאותן שנים הציבור הערבי בארץ היה תחת ממשל צבאי. אחרי הגן הקימו גם את קומפלקס בתי הספר שכיום יושב בו בית הספר הניסויי, וסללו גם את הכביש על חורבות בית הקברות".

מסתבר שלא רק בית הספר הניסויי, אחד הסמלים של ירושלים הסובלנית והפתוחה, יושב על חורבות בית קברות מוסלמי, אלא גם מגרש החניה התת קרקעי שליד בית המהנדס, וכן המוסד הירושלמי כיכר החתולות (במלעיל כמובן), שדורות של צעירים זרוקים ומגודלי שיער קנו ומכרו בה תכשיטים זולים ונרגילות, ועמדו במרכזה וצעקו בקול את שמם כדי להתענג על מערכת התהודה הייחודית שלה.

> ירושלים המזרחית איננה רק ההווה, היא גם העתיד

אחוזת הקבר של משפחת דג'אני בממילא. מהשרידים היחידים של בית הקברות

אחוזת הקבר של משפחת דג'אני בממילא. מהשרידים היחידים של בית הקברות

איבה דתית, סכסוך לאומי, נדל"ן נחשק

במקור, השתרע בית הקברות של ממילא על פני כ-130 דונם. בית קברות יוקרתי, שנטמנו בו אליטות: מופתים, שועים, ראשי ערים. גם שליט צפת מהמאה ה-13 נקבר שם. כיום, כל מה שנותר ממנו הוא כעשרה עד חמישה עשר דונם של מצבות מנותצות ברובן, סביב הבריכה. כל היתר נמחק כלא היה תחת מרבדי הדשא הירוקים, למעט אחוזת הקבר של משפחת דג'אני מהמאה ה-15, הניצבת עדיין מוסתרת ומוזנחת בפינה הדרום-מערבית של הגן.

עד למאה ה-19 ותהליך היציאה מן החומות, בית הקברות היה למעשה מחוץ לשטחה של העיר. עם התפתחותה של ירושלים את מחוץ לתחומי החומה, הוא מצא את עצמו במרכזה של עיר מודרנית וחדשה, על נדל"ן נחשק מאוד. "זה תהליך שאיננו ייחודי רק לירושלים, כמובן", אומר סולימני. "זה קורה בכל העולם, וכמובן מעלה מתחים ומציב אתגרים לא פשוטים של שימור תרבויות ומסורות. צריך לזכור שהפגיעה בקברים כאן נעשתה לא רק מתוך איבה דתית או לאומית. השאלה היא מה קורה כאשר הקהילה עצמה עדיין חיה ונוכחת. במקרה כזה, לי כארכיאולוג ברור שצריך לעשות הכל תוך כדי שיתוף פעולה ודיאלוג עם הקהילה, מה שבמקרה הפלסטיני כמובן לא קרה כלל. הכל נעשה באופן חד-צדדי".

אבל בירושלים לא רק המחיקה ההיסטורית היא חד צדדית, אלא גם הרבצת "הסובלנות" בתושבים. המיזם האחרון שהולך וקורם עור וגידים בקצב מסחרר בקצה הצפוני של מתחם בית הקברות הישן הוא לא פחות מ"מוזיאון הסובלנות", פרוייקט ראווה של מרכז שמעון ויזנטל, בעלות מוערכת של כ-200 מיליון דולר. בערך בויקיפדיה נכתב על מיקומו של המוזיאון כי הוא "בנה ברחוב הלל פינת רחוב מנשה בן ישראל, מול כיכר החתולות ושכונת נחלת שבעה הסמוכה, ויגבול בבית הקברות המוסלמי בממילא ובגן העצמאות", אלא שהמוזיאון לא "גובל" בבית הקברות, אלא הולך ומוקם על חורבותיו.

אנחנו מגיעים אל מתחם המוזיאון דרך חלקת הקברים המוזנחת שלצד בריכת ירושלים. לפני כמה שנים, מספר סולימני, ניסו אנשי התנועה האסלאמית לנקות ולשקם מעט את המקום, אבל הורחקו על ידי הרשויות. פה נרשם גם אחד המקרים הראשונים של פעולת "תג מחיר" בירושלים, כאשר חוללו כמה מהקברים במתחם.

סובלנות על חורבות קברים

אנחנו עומדים מול המתחם המגודר של המוזיאון-בבנייה, המאובטח על ידי אנשי ומצלמות אבטחה מכל עבר. כאשר החלו העבודות במקום בשנת 2005, שורה של ארגונים עתרו נגד הבנייה על חורבות בית הקברות, אך שורה של בכירים ופוליטיקאים תמכו באופן פעיל ביוזמה ובסופו של דבר אישר בית המשפט העליון את הבנייה ב-2008 ומאז היא ממשיכה במלוא הקצב. למרבה האירוניה, כארכיאולוג המחוז, סולימני עצמו היה הארכיאולוג שהופקד על חפירות ההצלה שלפני הבנייה.

> צפו: המשטרה מצפה בית ספר ובתים במזרח ירושלים בנוזל מצחין כענישה

מתחם מוזיאון הסובלנות בממילא. מאחורי השלט עוד מבצבצים שרידי הקברים

מתחם מוזיאון הסובלנות בממילא. מאחורי השלט עוד מבצבצים שרידי הקברים

"את שואלת מה עשיתי כאן", הוא עונה באפולוגטיקה לשאלה שלא שאלתי. "תראי, לקבל הזדמנות לחפור בית קברות מרכזי זה חלומו של כל ארכיאולוג. כשאתה עמוק בפנטזיה ובאגו המקצועי שלך, אתה לא רואה דברים אחרים. זה מה שקרה לי בהתחלה".

עיקר עיסוקו של מכון ויזנטל הוא תחום השואה, אך סביב הקמת המוזיאון בירושלים, המרכז הגיע להסכם עם יד ושם לפיו הם לא יעסקו בשואה כדי להימנע מתחרות. אז הם יעסקו במקום השואה בנושאים הקשורים ל"סובלנות", אבל לא שום דבר שקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, חלילה. "מדובר פה בסובלנות פנים-יהודית, כפי שאת רואה", מעיר סולימני בחיוך מר. סובלנות פנים-יהודית על חורבות בית קברות מוסלמי.

"השטח הזה הוכרז כשטח עתיקות עוד על ידי הבריטים, אבל במשך כל השנים שבהן הרסו ובנו במקום, אגף העתיקות עמד מהצד ולא דרש חפירות הצלה, לא עצר את העבודות, לא עשה שום פעולה שנדרשות ממנו על פי החוק והאתיקה המקצועית. כשבאו להתחיל פה את העבודות של המוזיאון, כארכיאולוג המחוז דרשתי חפירה מקצועית ויסודית יותר כיוון שהשטח שמתחת למגרש החניה עליו מוקם כעת המוזיאון לא נחפר ביסודיות מעולם. רק אחרי חפירה כזו אפשר לקבל החלטה לגבי הבנייה".

של מי המורשת הזו?

כבר עם הנגיעות הראשונות של הדחפורים התגלתה צפיפות הקברים הגדולה מתחת לפני השטח, כפי שהניחו מראש בעלי המקצוע. "כבר אז רשות העתיקות יכלה לבוא ולהגיד שאי אפשר לבנות פה בעקבות הממצאים, אבל היא לא עשתה את זה". גם עתירות של גופים אסלאמיים ואחרים, מגובים בחוות דעת מקצועית של סולימני, שכבר לא שימש כארכיאולוג המחוז, לא סייעו, ובג"צ אישר, כאמור, את הבנייה שנמצאת כעת בעיצומה. "יש בהחלטה הזו של בג"צ פן דרמטי מאוד שחמק מעיני רוב האנשים", אומר סולימני. "בית המשפט קבע כאן למעשה כי לקהילה המוסלמית אין בעלות על המורשת שלה. זאת קביעה מרחיקת לכת. הפרוייקט הזה סומן מלכתחילה כעניין לאומי לגמרי. לי אמרו במפורש: 'יש כאן עניין של יהודים מול ערבים'".

כשפרוייקט של מיליוני דולרים עומד על הפרק, הזמן הופך לכסף במובן המילולי ביותר. מיד לאחר האור הירוק שקיבלו מבית המשפט, עלו הדחפורים על השטח והחלו לעבוד מסביב לשעון. על רקע שאון הדחפורים, סולימני מדבר בכאב על הבגידה המקצועית והמוסרית של הממסד הארכיאולוגי. "הם ויתרו פה על ידע עצום. יש כאן למעלה מאלף קברים, מתוכם אולי 30-40 אחוז נחפרו בצורה ראויה. היתר פשוט פורקו וסולקו. רשות העתיקות ויתרה עליהם, כי כל המטרה היתה לאפשר את הבנייה כמה שיותר מהר. לא היה כאן שום פסיק של סובלנות כלפי המוסלמים. זה לא עניין אותם".

כעת, הפרוייקט המגלומני הזה הוא כבר בלתי נמנע. הכלים הכבדים עובדים במתחם בקצב שמכתיבים מיליוני הדולרים שמושקעים שם, כי זמן, כידוע, הוא כסף. אנחנו מעיפים עוד מבט בשלט הענק המבשר באנגלית על הקמת מוזיאון הסובלנות ומסתיר את שברי המצבות שמאחור. את הסיור אנחנו מסיימים בתחתית הגן, מול רחוב אגרון שבצדו השני יושבת הקונסוליה האמריקנית. גן העצמאות המוריק ורחב הידיים, על חורבות בית הקברות המוסלמי של ממילא, הוא הנוף שלהם. קשה לי להסביר למה דוקא המחשבה הזו גורמת לי לדכדוך כל כך עמוק.

 > ילדי מזרח ירושלים הפגינו נגד המרתון: "אתה נמצא בשטחי ירושלים הכבושה"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

במקום פנטזיות על פשעים נגד האנושות, מוטב לדאוג לתושבים. ירי על מפגינים בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

נתניהו אינו הראשון שמפנטז לרוקן את עזה מתושביה

במקום קידום תכניות ל"הגירה" של תושבי רצועת עזה, צעד שמהווה פשע נגד האנושות, מוטב שישראל תשקיע את הכסף בשיפור המציאות הטראגית שהיא עצמה יצרה שם, או שתשנה את המדיניות שמחוללת אותה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf