סייעות הן מחנכות. אז למה משרד החינוך לא מכיר בכך?

הסייעות בגני הילדים, בחינוך המיוחד והסייעות הרפואיות מבלות שעות ארוכות עם הילדים. כולם מסכימים שחייבים לשפר את תנאיהן ולהכיר בתפקידן החינוכי, אבל משרד החינוך גורר רגליים. עוד הוכחה לעליבות המערכת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשעה שבע וחצי בבוקר נפתחים גני הילדים ברחבי הארץ, על מנת לאפשר להורים עובדים לשלח אליהם את ילדיהם. פעילות הגן מתחילה בשעה שמונה. בזמן הזה סייעת הגן, על פי אתר משרד החינוך, אחראית על "סריקה ביטחונית, פתיחת שערי הגן, גירוף החול, הרטבת ארגז החול והכנת מוקדי הפעילות והמשחק להמשך היום". במקביל, באחריותה לקדם את פני הזאטוטים: אחד מתקשה להיפרד מאמו, שני נפל ובוכה, שלישי "ברח לו", רביעי וחמישי רבים וצריך להפריד ביניהם.

בכמה ילדים מדובר? ובכמה סייעות? על פי התקן של משרד החינוך, בכיתת גן יש עד 35 ילדים וילדות, לעיתים בקבוצה רב גילית: שלוש עד שש. נניח שרק חצי מהילדים מקדימים להגיע לפני הגננת. למולם ניצבת ברוב המקרים סייעת בודדת. אמנם שמענו הרבה על "רפורמת הסייעת השניה" שהכריז עליה משרד החינוך לפני כשלוש שנים, אבל היא תקפה רק בגנים שבהם יותר מ-30 ילדים בגיל שלוש (טרום טרום חובה). אם בגן של ילדיכם יש 35 ילדים, אבל שישה מהם בגיל חובה או טרום חובה, אין תקן לסייעת שנייה. 29 פעוטות, החל מגיל שנתיים ושמונה חודשים, מול סייעת אחת.

אז כיצד יכולה סייעת בודדת להיות שער של תמיכה וחיוך לכל כך הרבה ילדים, ולענות על כל כך הרבה צרכים במקביל?

חצי שעה לפני תחילת הלימודים, מתחילות גם הסייעות בחינוך המיוחד והסייעות הרפואיות את יום עבודתן. מדובר במגוון רחב של תפקידים, שעיקרם ליווי ותמיכה לתלמידים, במגוון רחב של צרכים מיוחדים. תלמידים עם מגבלות רפואיות, מוטוריות, רגשיות או נפשיות, המשולבים בגנים, בכיתות יסודי ובחטיבות הביניים בחינוך הרגיל, או כאלה שלומדים במסגרות החינוך המיוחד. באחריותן לסייע לילד או הילדה בכל דבר, בהתאם לאתגריהם הספציפיים. כך למשל, על פי אתר משרד החינוך, "עזרה למורה ולגננת בהכנת החומר הדידקטי, סיוע לימודי חינוכי לתלמיד, סיוע בהקניית מיומנויות, הגשת עזרה פיזית, סיוע למטפלים ולמורים במהלך הטיפול בתלמידים, מעורבות בטיפוח קשרים חברתיים בין תלמידי הכיתה, דאגה לניקיונו האישי של התלמיד, השגחה בעת פעילות בחצר, בכיתה ומחוץ לכותלי בית הספר, קליטת התלמידים מההסעות והובלתם להסעות בתום הלמודים, ומעורבות בחיי בית הספר או הגן".

ילדים וגגנת בגן ילדים. אחרי המחאה החברתית הסייעות התחילו להתארגן (צילום: משה שי / פלאש 90)

ילדים וגגנת בגן ילדים. אחרי המחאה החברתית הסייעות התחילו להתארגן (צילום: משה שי / פלאש 90)

"חייבים לדחוף את הילדים קדימה", מספרת סיגל אבישי, סייעת הצמודה לילד עם קשיים רגשיים בחטיבת הביניים. "אנחנו לא רוצות שהם יהיו סגורים מול הקשיים שלהם, אלא ליהפך, לטפח את הפוטנציאל הקיים בהם להיות אנשים עצמאיים ואזרחים מועילים לחברה". אז מה תגידו על זה? איך תפקיד כזה אינו נחשב בישראל תפקיד חינוכי? מה עוד צריכה לעשות הסייעת כדי ששר החינוך יחבק אותה בחום, ולא רק בתשדירי תעמולה? זה הרקע למחאת הסייעות במערכת החינוך.

המחאה החברתית: הסייעות מתחילות להתארגן

על מה שצריך להיעשות יש הסכמה רחבה, כפי שאציג בהמשך. זה כשלעצמו צעד גדול קדימה, שהתרחש בשש השנים האחרונות, בזכותן של שותפות רבות. ראוי להתחיל במילה טובה למחאה החברתית משנת 2011, שרבים תוהים אם היו בה הישגים. רותי תורג'מן, סייעת גנים מאשדוד, הייתה בין אלו שזקפו גב באווירת אותם ימים, דרשו צדק חברתי וחשפו את הקשיים של הקבוצות החלשות והשקופות בחברה. "התגבשנו מספר סייעות, דרך האינטרנט, וחיפשנו עוד ועוד סייעות מכל הערים" מספרת תורג'מן. "למדנו כי מה שמעיק על אחת, מעיק גם על האחרות. הרגשנו שבעיני השלטון המקומי [המעסיקים של הסייעות – ג.ג.] סייעת היא לא אשת חינוך אלא פועלת ניקיון או פקידה. רצינו שיכירו בנו כנשות חינוך לכל דבר".

בקיץ 2012 הוקמה התארגנות הסייעות הארצית, בסיוע עו"ד ענת טהון אשכנזי מעמותת "איתך مَعَكِ (מעכי), משפטניות למען צדק חברתי". עורכות הדין אסנת זיו, שמרכזת את ליווי הסייעות, ונטע לוי, שעשתה זאת בעבר, מלוות סייעות מכל הארץ, כהנהגה וולונטרית, במטרה "לחזק את מעמדן המקצועי ולשפר את תנאי העסקתן". בין השאר הגדירה הקבוצה את דרישותיה וקיימה באותה שנה מפגשים עם גופי שלטון, כגון מנכ"לית משרד החינוך, ועדת החינוך של הכנסת ועוד.

הקבוצה, בליווי "איתך مَعَكِ", פתחה את עמוד הפייסבוק "התארגנות הסייעות הארצית", וארגנה כנסים ארציים שנערכו בבאר שבע, בראשון לציון ובבת ים. לבד מהעצמת הסייעות בדרישן לצדק, הן מציינות הישגים נוספים, כגון תשלום שכר חודש אוגוסט לסייעות המשלבות, ביטול נוהל "הורה מחליף", שמאפשר להפעיל את הגן גם ללא הסייעת ובכך פוגע ביכולתן לשבות ועידוד ההורים לצאת למאבק לתקצוב סייעת שנייה בגנים הצפופים.

הכסף לסייעות עבר דרך קבלני כוח אדם

תקציב העסקת הסייעות מועבר ממשרד האוצר דרך משרד החינוך אל הרשויות המקומיות. אבל איש לא פיקח מה עשו הרשויות עם הכסף. היו רשויות מקומיות, כמו תל אביב למשל, שהעסיקו את הסייעות בצורה ישירה, והעניקו להן תנאים טובים, יציבות תעסוקתית, ואף מסלולי התקדמות מקצועיים. אולם היו רשויות שהעבירו את הכסף לקבלני כוח אדם, שנהגו בסייעות בצורה פוגענית.

דוח מבקר המדינה בנושא המאבק בשחיתות הציבורית משנת 2015, חשף גם הוא "שהגופים האמורים [משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי – ג.ג.] לא הסדירו אף אחד מהנושאים" הקשורים להגדרת התפקיד של הסייעות, הכשרתן ותנאי העסקתן. בזכות ההד התקשורתי שיצרה התארגנות הסייעות, נכנסה גם ההסתדרות לתמונה. עו"ד רותי לוי מונתה אז למנהלת חטיבת החינוך בהסתדרות המעו"ף (מנהלים, עובדי משק ופקידים), כשהסייעות הן קבוצת העניין המרכזית של תפקידה.

על תרומת ההסתדרות למאבק הסייעות יש פנים לכאן ולכאן. לצד החיוב נזכיר את העברת הסייעות מקבלני כוח אדם להעסקה ישירה. עו"ד לוי הציגה בפניי בגאווה, ובצדק, את מסמך ההסכמות שהושג בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לבין שר האוצר משה כחלון ביולי 2015, לאחר סכסוך העבודה שהוכרז כמה חודשים קודם לכן. בסעיף 8 בהסכם נכתב: "שר האוצר יפעל לתקנון התקנים הנדרשים לצורך קליטה והעסקה ישירה של סייעות המתוקצבות על ידי משרד החינוך". ואכן, למעט מקומות בודדים כמו חולון, שם נמשך המאבק למען הפסקת ההעסקה הקבלנית, הועברו הסייעות ברשויות להעסקה ישירה. בהסתדרות אף הכינו מסמך המגדיר את הזכויות ואת תנאי העסקה של הסייעות על פי 13 הגדרות תפקיד שונות, המהווה בסיס משפטי לכל סייעת שפוגעים בתנאי העסקתה.

לצד השלילה, הסייעות טוענות שההסתדרות מעניקה להן סיוע פרטני, אולם לא מנהלת מאבק לתיקון מהותי של מעמדן. עצם העובדה שסייעות, שהן למעשה מחנכות, משובצות באיגוד של פקידים בשלטון המקומי ובמוסדות ציבור אחרים, מעידה על תפיסה שגויה של תפקידן. ההסתדרות גם לא נענית לאחת הבקשות הבסיסיות של הסייעות והיא לאפשר להן לבחור ועד עובדים דמוקרטי מייצג, ומתעקשת לייצגן באמצעות אנשי המקצוע בחטיבת החינוך של המעו"ף.

השר בנט בגן ילדים. רפורמת "הסייעת השנייה" שהוא מתגאה בה לא פתרה את הבעיה (צילום: פלאש 90)

השר בנט בגן ילדים. רפורמת "הסייעת השנייה" שהוא מתגאה בה לא פתרה את הבעיה (צילום: פלאש 90)

ועדת החינוך תומכת

פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך של הכנסת, מינואר 2016, מסכם היטב את מאבק הסייעות. מהדברים עולה הסכמה רחבה בין כל הדוברים: חברי הכנסת, ובראשן זהבה גלאון, נציגי ההורים, בהם ישראל אליסף מירושלים וזאב גולדבלט מגבעתיים, ונציגות התארגנות הסייעות ועמותת איתך مَعَكِ. יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי סיכם את הדרישות של הסייעות בצורה ברורה: "להביא הסכם קבוע שיביא לידי ביטוי את הגדרת מקצוע הסייעת, הגדרת שבוע העבודה של הסייעת, להעמידו על 35 שעות, הכרה בשחיקה ובמחלות המקצוע, יצירת חלופות תעסוקה לסייעות ותיקות, לקבוע מסגרות ההעסקה של הסייעות, להפסיק את ההעסקה הפוגענית". מרגי גם הוסיף כי "הוועדה מצפה לכך שהישיבה הבאה תהייה ישיבה מסכמת, שבה נברך את ההסתדרות, האוצר ומשרד החינוך על ההסכם החדש של הסייעות." או טו טו עברו שנתיים, ו"הישיבה הבאה" טרם התקיימה.

ברוח סיכום זה ניסחו ח"כ מרגי ואחרים הצעת חוק "סייעת במוסדות חינוך 2017", אשר הונחה לדיון מוקדם במליאת הכנסת, וטרם קודמה. בדברי ההסבר נכתב: "תפקידן [של הסייעות – ג.ג.] במערכת החינוך הוא חיוני ובעל השפעה ישירה ועמוקה על התלמידים, ולמרות כוחן המספרי הרב, מקצוע הסייעות אינו מוסדר. העובדה שאין מתייחסים לתפקיד הסייעת כמקצוע, גורם אף לניצולן של הסייעות, לא פעם התקבלו פניות בנושא פגיעה בתנאי העסקתן, המתבטאת באי תשלום סדיר של שכרן ובהחלפתן בתדירות גבוהה. מצב זה הביא גם לכך שתנאי שכרן של הסייעות נשחקו לאורך השנים."

ומי לא בא? משרד החינוך

מבין הגופים המעורבים, בולטת אדישותו של משרד החינוך. בכתבה של אלון שרביט, בכאן 11, בנוגע לסייעות לילדים על הספקטרום האוטיסטי, מי שהשיב לטענות בשם משרד החינוך היה דוד מזרחי, מנהל אגף התקציבים. די בכך להעיד שאין בעל תפקיד פדגוגי במשרד החינוך שמסוגל לסנגר על אדישותו של המשרד. "אני אומר את זה ביושר", אמר איש הכספים מזרחי, "יש כמה מקומות במערכת החינוך שדורשים חריש עמוק והבניה מחדש. נושא הסייעות הוא אחד מהם, זה נושא שצריך לטפל בו". אז אמר.

בישיבת ועדת החינוך שהוזכרה אמרה נציגת המשרד, סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי: "אנחנו רואים בהן חלק מהצוות החינוכי, ללא ספק". לאור הדברים המפתיעים, שאל אותה היו"ר מרגי לגבי העברת הסייעות לאחריות כוללת במשרד החינוך. "אין לי תשובה", ענתה המנהלת הבכירה.

שר החינוך בנט חוזר ומתהדר ברפורמת הסייעת השנייה כעדות להצלחתו בתפקיד. מה הוא מוכן לעשות חוץ מלהשתמש בסייעות להאדרת כבודו שלו? מה עם כבודן שלהן? גם על זה אין תשובה. לשר החינוך סמכות מלאה על העובדים בגיל חינוך חובה, ולפני כשנה וחצי התקבל חוק המועצה לגיל הרך, המקנה לשר סמכות גם על החינוך הניתן לילדים מגיל לידה. למעשה, אחד מתפקידי המועצה לגיל הרך שבאחריות בנט הוא "לגבש המלצות לגבי ההכשרה המקצועית הנדרשת מאנשי מקצוע העוסקים בגיל הרך". גם זה טרם בוצע.

ורק כדי להראות שאפשר, אם רק רוצים. בדומה לסייעות, גם עובדי החינוך הבלתי פורמלי במערכת החינוך "זוכים" למעמד (פרסטיז'ה) נמוך, תנאי העסקה מעליבים וחוסר ביטחון תעסוקתי. אבל למדריכים ולמדריכות בחינוך הבלתי פורמלי, המועסקים על ידי רשויות מקומיות ואין ספור עמותות וקבלני משנה, יש בית מקצועי חזק במשרד החינוך: מינהל חברה ונוער.

כדי להעצים את העובדים, ולקדם את החינוך הבלתי פורמלי למעמד בכיר יותר, החלו במינהל הנוער לפני כעשור במהלך להסדרת מעמדם של המדריכים כעובדי חינוך. המטרה היתה למסד מעין תעודת הוראה לחינוך הבלתי פורמלי ולהביא לכך שמינהל עובדי הוראה במשרד החינוך יתייחס גם למדריכים בחינוך המיוחד. ההסדרה הושלמה עם ניסוח חוזר מנכ"ל המגדיר "עובדי חינוך במסגרות חינוך הבלתי פורמלי". אולי כדאי שמינהל עובדי הוראה במשרד החינוך, שכולל היום מורות ומורים, מנהלות ומנהלים, יהפוך ל"מינהל עובדי חינוך", שיכלול בתוכו סייעות, לבורנטיות, ספרניות וספרנים ועוד, ויתייחס בכבוד ובהגינות לכל הנשים והגברים הבאים במגע פדגוגי יומיומי עם ילדינו.

שורה תחתונה

הדרישות של הסייעות אינן כה מפליגות. הן רוצות שיכירו בהן כמחנכות, ומכאן גם שיתאימו להן את שבוע העבודה ויכירו במחלות מקצוע בדומה לעובדי חינוך אחרים, ושיאפשרו להן לבחור וועד מייצג.

איך שלא נהפוך את זה, סייעות בגנים ובחינוך המיוחד לסוגיו הם נשות חינוך. הן מעניקות טיפול אישי במשך שעות ארוכות בכל יום למאות אלפי ילדים וילדות. כמה אדיש צריך להיות משרד החינוך כדי לא להכיר בכך. כל הדיונים תמו, כל המסקנות נכתבו, כל שצריך להיעשות נמצא בסמכותו ובאחריותו של שר החינוך נפתלי בנט, אם רק היה אכפת לו מחינוך ילדינו.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"רוצים להצית? תציתו לבד". ארי שמאי מחלק עצות באולפן ערוץ 20, כשלידו יושב המצית (צילום מסך)

לא, הריאיון עם מצית הדו לשוני לא זעזע אותי

למה מזדעזעים מאייטמים מטורללים בערוץ 20? הרי ידוע מי ומה הם. הכעס האמיתי צריך להיות מופנה למערכת המשפט שלא באמת לוקחת ברצינות פשעי שנאה של יהודים, ולערוץ הראשון שהסית והביא להצתת בית הספר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf