newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום בו הים מסריח, הגנרטורים עושים מוזיקה והמקררים משמשים כארונות

השתגעת לנסוע לשם? הדגים שם לא מזוהמים? חמאס נתנו לך להכנס? אלה השאלות ששאלו חבריי ברמאללה כשחזרתי. אבל בעזה יש חיים, ובתי קפה, וכבישים ללא אספלט, והמוני אנשים שחיים בהמתנה נצחית

מאת:

מה יש להגיד על עזה? אני לא יודע, היא דומה לכל ערי החוף. שכונות עם אחוז גבוה של לחות, מזג אויר טוב והיא מישורית, בלי עליות או ירידות, רחובות גדולים ושכונות מרובעות ובניינים גבוהים, בריכות ובתי קפה על הים וחול בכל מקום. החוף משתרע למרחק ללא סלעים, וכביש הטיילת נמשך מצפון לדרום. עזה היא עיר שדומה לעצמה ודומה לכל הערים. יש בה אנשים טובים שצוחקים ומתבדחים ושרים. יש הרבה מועקה בכל מקום, אבל עדיין נשאר מקום לשמחה בלבם של העזתים, הם שמחים בחתונות של הילדים שלהם, וצופרים במכוניות כאות של שמחה.

ועדיין, עזה אינה ככל הערים. חבריי ברמאללה לא מאמינים שאפשר להגיע לשם, ובכל זאת – הנה הגעתי. במסגרת עבודתי הזדמן לי לעזוב את הגדה המערבית, לחצות את מחסום ארז, ולהכנס לרצועה הנצורה. הנה עשרה סיפורים קטנים של חיי היום-יום שם:

1. שאלתי חבר מעזה אם יש לו מקרר. תהיתי, מאחר שהחשמל מתנתק וחוזר שוב ושוב, ובביתו יש רק ארבע שעות של חשמל על כל 12 שעות, לפעמים פחות. הוא אמר שכן, אבל שהם משתמשים במקרר כארון ושאי אפשר לשמור בו אוכל. הם מבשלים מנה אחת כל פעם, כי אי אפשר לשמור אוכל, ואת שאר הדברים קונים בקופסאות שימורים.

2. חברי העיתונאי אומר שאין זמן מסוים לחשמל, שיכול שיהיה חשמל בכל עת – בבוקר, בערב, בסוף הלילה או אחרי אמצע הלילה. כשהחשמל מגיע בלילה, כולם מתעוררים, מפעילים מכונות כביסה (אך בפונקציה הקצרה כדי שהחשמל לא יתנתק באמצע לפני שהמכונה מסיימת), מכינים לחם, מטעינים טלפונים. רודפים אחרי החשמל כאילו הוא סערה חולפת.

3. בסאם אמר לי שכל העזתים נמצאים במצב של המתנה, וזה לא חדש. אנחנו מאז ומעולם במצב הזה, הוא אומר. היום אנחנו מחכים לראות מה יקרה אחרי שמוציאים פקידים לפנסיה, מחכים להבטחות של "מר דחלאן" לשנות את המצב, מחכים שהמצרים יפתחו את מעבר רפיח, מחכים שהחשמל יאיר את לילותינו. מחכים, מחכים, מחכים, מחכים.

4. באחת המכולות ברחוב א-רשיד על חוף הים של עזה קניתי כמה מצרכים ושילמתי למוכר עם שטר חדש של 200 שקל. המוכר הסתכל על השטר מקרוב ונוכח שהוא מקורי. בעזה יש מחסור בשטרות, והחדשים כמעט ולא מגיעים לשם. "אני אקח את השטר הזה לעצמי ואחליף אותו באדום הישן", אמר.

5. שאלתי חבר, כשהלכנו לשתות קפה על החוף, מה הוא אוהב בעזה. הוא ענה שהוא אוהב את החוף, במיוחד את המקום הזה עם החול הרך שמשתרך עד אינסוף. היינו מגיעים לכאן כל ערב, הוא אמר, אוכלים ומעשנים נרגילה ומדברים וצוחקים, והילדים היו משחקים והחוף היה מלא באנשים כל הלילה. תראה את החוף עכשיו. הוא עצוב, אין בו אף אחד, אף אחד לא עובר מכאן, אף אחד לא מטייל כאן, ואפילו אף אחד כבר לא מסתכל על הים כי הוא מלא בביוב ומזוהם. הוא צודק. הים מסריח.

> התאבדויות ושברון לב: צעירים בעזה מתים לפני שהספיקו לחיות

יש מציל, אין רוחצים. הים של עזה (בסאם אלמוהור)

יש מציל, אין רוחצים. הים של עזה (בסאם אלמוהור)

6. חברי בסאם אומר לי שהוא ניסה הרבה פעמים לחיות מחוץ לעזה אך כל פעם הוא חזר אליה מהר. יש משהו בעזה שמושך אותו כמו מגנט, הוא לא יכול להתרחק ממנה. יש לו התמכרות מסוג שמשתלט עליו והוא קורא להתמכרות הזאת עזה.

7. אבו עלי מספר לי על אחיו שהנסיעה שלו מעזה לקהיר נמשכה יותר מ-48 שעות. יש מחסומים וחיפושים וסבל והמתנה ארוכה בכל מחסום בסיני. הדרך חזרה לעזה היא אפילו יותר קשה מהדרך החוצה ממנה.

8. אין כמו הרעש של עזה. החשמל מתנתק והגנרטורים פועלים ואיתם המוזיקה שהם מייצרים בבת אחת בכל העיר. לא מדובר במנועי מכוניות אלא במנועים עם רעשים ועוצמות שונים. מדובר במוזיקה מוזרה שאותה המציאו המכונאים והיא נוצרת תוך כדי שהדלק נשרף בתוכם. מה שמוזר הוא שהרמזורים עובדים כשיש חשמל ואז המכוניות מצייתות לרמזורים, וכשאין חשמל המכוניות מפלסות את דרכן בעצמן בצמתים, באופן טבעי.

9. בגבול הצפוני של עזה בנקודת החיפוש הפלסטינית ביקש ממני השוטר ללכת למשרד מס' 1 במבנה המקביל. מפקד מכוחות הבטחון פגש אותי עם חיוך על פניו, הוא התנצל על שאלותיו והדגיש בפניי שאני במולדת שלי ושאני יכול לחיות ולעבוד ולגור איפה שאני רוצה, שעזה היא חלק מפלסטין, בדיוק כמו רמאללה ושכם.

10. כשעברתי בכמה רחובות ראשיים בעזה ראיתי שהם רוצפו באבני מדרכה אדומות. שמחתי על כך וחייכתי ואמרתי לעצמי שזאת עיר יפה שהרחובות בה רחבים ומיועדים להולכי רגל. אלוהים! איזו עיר אדירה! אלא שהשמחה לא ארכה הרבה זמן, כשהבנתי שעשרות מכוניות עברו במה שאני חשבתי שהוא מדרחוב. חברי צחק עליי ואמר שזה לא כביש להולכי רגל, אלא שאין אספלט לסלילת כבישים אז בינתיים משתמשים באבנים.

> פשעי מלחמה ופצעים פתוחים: הרופאה שנלחמת בהפרדה ממשיכה למרוד

מכון יופי וגנרטור, עזה (בסאם אלמוהור)

כמו נסיעה לחו"ל

לאחר הביקור הקצר חזרתי לרמאללה, והרגשתי כאילו חזרתי מנסיעה רחוקה, חברים הגיעו לבקר אותי כדי לשמוע סיפורים על עזה. הרגשתי כאילו אני נוסע מימי הביניים שהרגע חזר מהחג' במכה.

חברים שואלים אותי בפליאה: איך עזה? איך אתה יכול להיות שם? אתה לא מפחד? השתגעת? לנסוע לעזה זה יותר מסוכן מלנסוע על האופנוע שלך, יש שם מצור ומלחמה והרס וזיהום. אכלת דגים מהים? הים שלהם מזוהם. חמאס נתנו לך להיכנס? הם תשאלו אותך? איך הם חיים? יש פירות וירקות ומאכלים אחרים במכולות שלהם? איך הם חיים בלי חשמל?

כן, חברים, תושבי עזה הם "כמונו", אוכלים וישנים ואוהבים ושמחים ויש להם את כל מה שאפשר להעלות על הדעת, והים שלהם מזוהם ויש להם דגים, ומצור ומלחמה וחמאס, ויש להם שדות ובתים ובתי קפה, והם משיגים חשמל ממקורות שונים, מישראל ומגנרטורים ומסוללות ומהשמש. בחלק האחר של הארץ השסועה הזאת (מה שנקרא "הגדה המערבית") אנחנו חיים במציאות אחרת ולא יודעים עליהם שום דבר.

מה ההבדל בין נסיעה לחו"ל ונסיעה לעזה? בשני המקרים צריך אישור, ובשני המקרים יש מחסומים בגבול, ובשני המקרים אתה נוסע עם מזוודה ועם מסמכי נסיעה ושוהה במלון. הנסיעה לעזה היא נסיעה לחו"ל.

שניים מהחברים שלי ברמאללה בילו את ירח הדבש שלהם בעזה בתחילת שנות השבעים, אז עזה הייתה מפלט בטוח, עיר ערבית לחלוטין, עיר ששוכנת על הים, שבה אפשר למצוא את כל מה שחשקה בו הנפש, שכונות יפות על הים ובתים חמים. זוהי עיר ים תיכונית שדומה לערים ים תיכוניות אחרות כמו אתונה וביירות ואלכסנדריה ואנטליה וברצלונה ואלג'יר. אבל היום עזה היא מקום שאי אפשר להגיע אליו, אלא אם מתמזל מזלך וקורה לך איזה מקרה חירום או שהעבודה מביאה אותך לשם, ושבעיקר אי אפשר לצאת ממנו.

הפוסט פורסם במקור בערבית בשני חלקים, כאן וכאן, ותורגם על ידי דימה דראושה

> הוארך מעצרו של פעיל זכויות האדם שמתח ביקורת על הרשות הפלסטינית

מחסום ארז (בסאם אלמוהור)

סירת דייגים, עזה (בסאם אלמוהור)

סירת דייגים, עזה (בסאם אלמוהור)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf