הפרקליטות מציעה: עבודות שירות לחיילים שהרגו נער פצוע בירייה בעורפו
לפני כארבע שנים הנער סמיר עוואד נורה ונהרג על ידי חיילים בעודו שוכב פצוע לאחר שנלכד בגדר תיל. התחקיר שניהל הצבא התגלה כעמוס שקרים והפרקליטות עצמה קבעה כי נכשל. למרות זאת, היא מציעה כעת לסגור את הסיפור עם עבודות שירות ומאסר על תנאי, אולי בשל הפחד מפני תיבת הפנדורה שמאיימת ההגנה לפתוח
בינואר 2013 הרגו חיילי צה"ל את הנער סמיר עוואד בכפר בודרוס שבגדה המערבית, בשמונה יריות מאחור. עוואד נרדף ונורה פעם אחר פעם, עד שנורה על ידי חיילי גדוד 71 של חטיבה 188 בעורפו ומת. שלוש שנים אחר-כך, בינואר האחרון, הוגש כתב אישום נגד היורים א' ו-ב', מפקד הכוח וחייל ביחידה, בגין "מעשה פזיזות ורשלנות", זאת בעיקר בשל מחדלי חקירה. שמותיהם של הנאשמים אסורים בפרסום.
בנובמבר דווחנו בשיחה מקומית כי התיק בדרך לעסקת טיעון ללא מאסר. ביום חמישי האחרון התקיים דיון נוסף בתיק בבית המשפט ברמלה, שם הוצגה הצעת הפשרה של פרקליטות המדינה: 3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי (קרי, ללא מאסר בפועל), ופיצוי למשפחה. זאת כדי למנוע תביעה אזרחית עתידית מצד המשפחה. ההגנה דחתה את ההצעה ודורשת כי שני החיילים לשעבר כלל לא יורשעו.
בהסכמת הצדדים השופט עמי קובו הפנה את התיק לגישור אצל נשיאת בית המשפט, עינת רון, אשר שירתה בעברה יותר מעשרים שנה בפרקליטות הצבאית. המשמעות המעשית היא כי אפסו הסיכויים לכך שהנאשמים ירצו מאסר בפועל.
> הרגו נער בירייה בעורף, הואשמו ב"פזיזות", וטוענים לאכיפה בררנית
סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)
הגנה מן הצדק: המקל והגזר של ההגנה מסנדל את התביעה
למרות שמדובר באישום פעוט בהתחשב בכך שמדובר בהריגת נער בירייה לעורפו, אישום פעוט שהוביל להסדר האבסורדי שמדווח כאן, ולמרות שרשויות החקירה והתביעה של צה"ל עשו לא מעט כדי להכשיל את החקירה, בכל זאת המקרה הבשיל לידי כתב אישום באופן מפתיע ולא צפוי.
בדיונים הקודמים הצהירו סנגורי החיילים כי במידה והמשפט יתנהל, הם יטענו שמדובר באכיפה בררנית נגדם. הצעת הפשרה הנוכחית וטענה זו הן בעצם סוג של הגנת גזר ומקל: או שתסגרו את התיק ללא מאסר, או שתתמודדו בבית משפט עם הטענה כי צה"ל לא שופט חיילים שהורגים פלסטינים.
שני הסניגורים, עו"ד שלמה רכבי ועו"ד עידן פסח, שרתו בפרקליטות הצבאית. הם מכירים היטב את מערכת אכיפת החוק בצה"ל, ויש להתייחס לטענות שלהם ברצינות. הם כמובן צודקים: התיק הנוכחי מנוהל בניגוד לעשרות מקרי הרג, חלקם בנסיבות חמורות יותר מהרג סמיר עוואד, שבכולם לא הוגשו כתבי אישום. במשפט אזריה, למשל, סיפר אלוף פיקוד מרכז לשעבר, עוזי דיין, איך טייח חקירה של הרג מכוון של שלושה פועלים פלסטינים ומנע הגשת כתב אישום נגדם. את המקרים אותם תיארו הסניגורים אפשר למצוא כאן. רבים אחרים אפשר למצוא בסדרה רישיון להרוג.
תיאור העובדות: "תחקירי" צה"ל התבררו כשקר
לפי כתב האישום, באשמורת שנייה של ליל ה-15 בינואר 2013, בשעה 3:30, מיקם הגדוד מארב סמוך לגדר ההפרדה בכפר, משום שנערים נהגו להשליך עליה אבנים ולפגוע בה. הגדר, שכולה הוקמה על שטחי הכפר, מורכבת מתלתלית (תיל קוצני מלופף), גדר ראשונה, שביל עפר, וגדר נוספת (רגישה למגע) בצד המערבי. המארב הורכב משלושה זוגות חיילים, כאשר הראשון ביניהם נמצא סמוך לפרצה שהייתה מוכרת לצבא. כאן נמצא החייל ב', בגדר הראשונה בצד ה"פלסטיני". שני הצמדים האחרים התייצבו על שביל.
לאחר יותר משש שעות במארב, בשעה 10:06, התקרבו מספר נערים לגדר. הנער סמיר עוואד חצה את הפרצה המוכרת. לאחר שחצה, הצמד ששכב ליד הפרצה נחשף וחסם את דרכו של הנער חזרה. עוואד החל לברוח חזרה לכפר בנקודה צפונית מעט, ו-ב' ירה שלוש פעמים באוויר.
מכיוון שהפרצה הייתה חסומה, עוואד נאלץ לקפוץ מעל לגדר הראשונה, ונפל והסתבך בתלתלית. בשלב זה נחשף הכוח כולו והחיילים החלו במרדף. לפי כתב האישום, כאשר עוואד עוד מסובך בגדר, ב' ירה פעמיים לכיוונו דרך כוונות (כלומר: הוא כיוון עליו במדויק) ממרחק של מטרים ספורים. עוואד הצליח בכל זאת להשתחרר מהתלתלית ולברוח כשהוא כבר פצוע בירכו מהירי.
כתב האישום ממשיך ומפרט שבשלב זה ירה א' שלוש פעמים, ירייה אחת לצדו של הנער הנמלט בשטח הפלסטיני, ושתי יריות לעבר רגליו. בד בבד, ב' ירה חמישה כדורים. הפעם, לפי כתב האישום, לא דרך כוונות. אחד מהכדורים פגע בגבו של הנער ואחר בעורפו. זו הפגיעה שהובילה למותו של סמיר עוואד.
התחקירים הראשוניים של צה"ל מיד לאחר המקרה התגלו כשקריים. הכוח שפעל במקום טען בתחילה שלא השתמש באש חיה, אלא הגיב באמצעים לפיזור הפגנות נגד יידוי אבנים. אך אבנים לא יודו שם כלל. לאחר שהתברר כי הנער מת, שונתה הגרסה ונאמר שבוצע ירי הרתעתי (כזה שאינו מכוון לבני-אדם), ושהנער נפל ונחבל. אך בסוף, כאשר התברר בבדיקה הפתולוגית כי הנער נורה, שונתה הגרסה לטענה שהנער העמיד סכנה לחייהם של החיילים.
> חוזה ה'לעולם לא עוד' שמציעה ישראל לעולם, בערבון מוגבל
כמה שלבים של גדר. סמיר עוואד נתקע ביניהם ונורה למוות בעודו פצוע. (נעמי בצר, בצלם)
כתב אישום פעוט: מה שווים חייו של נער פלסטיני?
לפי כתב האישום, כל הירי לכיוונו של סמיר עוואד היה בניגוד לפקודות. במשתמע אפשר להבין שהטענה לסכנת חיי החיילים היא שקרית בעליל. עם זאת – למרות שבבירור מדובר בהריגה לא מוצדקת של נער, החליטו בפרקליטות מחוז מרכז לאחר כמעט שלוש שנים להגיש כתב אישום רק באשמת "מעשה פזיז ורשלני". בכתב האישום הם סיכמו: "במעשיהם האמורים עשו הנאשמים מעשה לגבי כלי ירייה שבחזקתם בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה".
לטענת הפרקליטות, חקירת מצ"ח כשלה (כהרגלה) באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עוואד והרג אותו. רשויות החקירה כשלו במציאת הקליעים, כך שלא ניתן להתאימם לכלי הנשק. לכן לא ניתן להאשים אף אחד מהם בירי הקטלני כי שניהם ירו בנער הפצוע, אך לא ברור מי זה שהרג אותו. על כן שניהם היו יכולים מזוכים בטענה כי החייל השני הוא זה שהרג.
למרות שהטענה המשפטית בעיקרון סבירה, קשה להניח שהיו מציעים הסדר של שלושה חודשי עבודות שירות לשני יורים אשר אינם חיילים, שהיו הורגים נער בירייה בעורפו לאחר שפצעו אותו. קשה גם להניח שרשויות החקירה שאינם מצ"ח היו נוהגים ברשלנות כזאת ולא מצליחים למצוא את הקליעים.
יתרה מכך, תיעוד של האירוע קיים ומוחזק על ידי צה"ל, שאינו מרשה לגורמים חיצוניים לצפות בו. ייתכן כי גם ניתוח רציני שלו, למשל בשיטת ארכיטקטורה פורנזית, שיש להניח שלא נעשה, יקשה לקבוע מי היורה הקטלני, אך גם יתכן שאמצעים כגון ניתוח, בדומה למה שנעשה במקרה הריגתו של נאדים נאוורה בביתוניא (שם הואשם שוטר מג"ב בהריגה), יכולים להצביע על היורה הקטלני.
בשבוע שעבר דווח כי פרקליטות המדינה גם עומדת בקרוב לחתום על הסדר טיעון עם בן דרי, שוטר מג"ב שעומד למשפט על הריגתו של הנער נאדים נאוורה, 17, בביתוניא במאי 2014. לפי ההסדר, השוטר לשעבר יואשם בגרימת מוות ברשלנות במקום הריגה. בהתאם, עונשו צפוי להיות סמלי, אולי אפילו עבודות שירות בלבד. לפי העסקה, כתב האישום יתוקן ויכתב בו כי כדור חי "השתרבב" למחסניתו של דרי, מחסנית בה היו אמורים להיות תרמילים חסרי קליע. באותו אירוע נהרג גם הנער מוחמד סלאמה, 16, והפרקליטות התעלמה מכך, התיק נסגר, וכך הרג מתועד של שני נערים הפך לעניין אגבי של חוסר תשומת לב.
שתי העסקאות הללו מראות את מה שבעצם ידוע לכל: רשויות החקירה והתביעה הישראליות אינן יכולות להתמודד עם פשעי חיילי צה"ל, בעיקר כאשר אלו הורגים נערים פלסטינים. עבודות שירות או אפילו פחות מכך שניתנות תמורת חייהם של נערים, במיעוט המקרים – החמורים שבהם – שבכלל מגיעים לדיון, הן בבחינת שיתוף פעולה במודע של הרשויות הללו בהרג של חפים מפשע והדיכוי הצבאי של האוכלוסיה הפלסטינית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
