סרבן מצפון בדרך לכלא הצבאי: "סירוב הוא תרומה לחברה"

מאת |

מתן הלמן יתייצב מחר בבקו"ם ויצהיר על סירובו לשרת בצבא בידיעה שהוא עומד להיכלא. רגע לפני הוא מדבר על האמונה בצדקת הדרך, על תגובת המשפחה והחברים, ועל כך שאי אפשר גם לקחת חלק בכיבוש וגם להיות מוסרי. "זו בחירה להתגייס. יש גם דרכים אחרות"

מחר בבוקר (שני) צפוי מתן הלמן בן ה-20 מקיבוץ העוגן להתייצב בבקו"ם בתל השומר ולהצהיר על סירובו להתגייס לצבא ולקחת חלק בכיבוש. הלמן, בוגר שנת שירות בשומר הצעיר, צפוי לעמוד למשפט ולהישלח לתקופה ראשונה של כליאה לאחר שיסרב להתחייל ויעמוד למשפט. כפי שחוו גם סרבני, ובעיקר סרבניות מצפון לפניו – שש במספר רק בשנה האחרונה – הלמן יודע שהוא צפוי להיכנס ולצאת מהכלא שוב ושוב בתקופה הקרובה.

בהצהרת הסירוב שלו כתב הלמן: "חוק הדורש גיוס לצבא המדכא עם שלם ושולט עליו אינו חוק מוסרי. אל לנו להיות חברה שהולכת כעיוורת אחר מנהיגים וחוקים המנוגדים לצו מצפוננו ולמוסר האנושי. הצבא הוא זרוע של המדינה להמשך מדיניות של דיכוי אלים, גזעני ומעמדי. לכן אני רואה את התרומה החברתית שלי ומחויבותי המוסרית להתנגד ולסרב לקחת חלק בצבא"

הבוקר בשיחת טלפון כ-24 שעות לפני שתישלל חירותו, הוא נשמע נחוש. הוא דיבר עם סרבני וסרבניות עבר, שמע חוויות, והתכונן עד כמה שניתן למה שעומד בפניו, ויגיע לבקו"ם כשהוא מלווה בתומכים, חברים ומשפחה.

"החברים שלי מכירים אותי ואת הדעות שלי. רובם הגדול לא מחזיק באותן דעות, אבל הם תומכים בי ובמי שאני, ובצעדים שלי. אני מרגיש שיש ריספקט לזה שאני לא משקר, ולא מעגל פינות, אלא הולך עם האמת שלי ומוכן לשלם על זה".

יש חששות לקראת מחר?

"אני מאוד שלם עם ההחלטה שלי, שאני הולך איתה ובוחן אותה כבר ארבע שנים. אני שלם עם הדרך שלי. אני חושש כמובן מאיך יהיה שם. אף פעם לא הייתי בכלא. בחיים לא הייתי במקום שבו מחליטים לי על החיים ברמה כזאת. שבו אין לי את החופש ללכת לאן שאני רוצה, או לאכול מתי שאני רוצה. אבל אני מאמין שזה שאני הולך עם האמת שלי זה מה שיחזק אותי בימים בכלא, ויש לי גם תמיכה רחבה מחברים ואנשים מסביב".

כדי להדגיש את דבריו הוא מצטט את ליאונרד ד' אבוט שאמר בשנת 1917 באסיפה של "הליגה נגד גיוס" שפעלה בארה"ב לפני מלחמת העולם הראשונה: "הצעיר שמתוך יושרה ואידיאליזם מסרב לאחוז בנשק למען מטרה שהוא לא מאמין בה, חזק יותר מכל ממשלה שאי פעם התקיימה".

> עונת הציד בישראל היום: קריאה לפטר מנהלת בי"ס שתמכה בבתה הסרבנית

מתן הלמן בחולצה הכחולה של השומר הצעיר (צילום באדיבות המצולם)

מתן הלמן בחולצה הכחולה של השומר הצעיר (צילום באדיבות המצולם)

אחרי שנחשף למושג כיבוש בפעם הראשונה בכיתה ט', הלמן התחיל לשאול שאלות. הוא קרא מאמרים, ספרים, עדויות של חיילים, צפה בסרטונים של סרבניות וסרבנים קודמים ב"טלוויזיה החברתית" וכבר כשקיבל צו ראשון הוא הודיע להורים שלו שהוא לא מתכוון להתגייס. משפחתו של מתן, כהגדרתו, "בדרך כלל הולכת עם הזרם". זוג הורים, אבא ששירת בגולני ואמא שהגיעה לקיבוץ כמתנדבת מהולנד שהתחברה לרעיון הסוציאליסטי שעומד בבסיסו, ואח אחד, כדורגלן שעשה צבא. אף אחד מהם לא אוחז בדעות הפוליטיות של הבן הצעיר והמרדן של המשפחה.

"בהתחלה הם היו קצת בשוק וכעסו, אבל עכשיו הם תומכים בי ועומדים מאחורי. יש להם דעות שונות משלי אבל הם בהחלט תומכים בי. הם מעריכים את זה שאני מתנדב, את זה שעשיתי שנת שירות ואני רוצה לעשות שירות לאומי, ואת זה שאני הולך עם האמונות שלי. כמובן שכמו כל הורה נורמלי הם לא היו רוצים שאלך לכלא. הם היו מעדיפים שאוציא פטור".

ולמה באמת ללכת בראש צלול לכלא? למה לא להוציא פטור?

"אני מרגיש שאני צריך לנקוט עמדה. שזה חלק בלתי נפרד מהתרומה החברתית שלי. כמו שעשיתי שנת שירות, כמו שהדרכתי, גם זה חלק מהתרומה שלי לחברה.

"סרבנים אחרים השפיעו עלי, ואני מקווה להשפיע כמוהם על אחרים. אני מדבר על זה. אני אף פעם לא מסתיר את דעותיי. כל השנים שלי עם החניכים. מעולם לא כפיתי מחשבה, אבל כולם יודעים כל השנים שאני מתכוון לסרב. ניסיתי לפתוח לחניכים שלי את הראש, שידעו שזו בחירה להתגייס ושיש גם דרכים אחרות. שצריך לשאול מה זה אומר להתגייס לצבא. להבין שזה לא עוד משהו כמו ללכת לבית ספר. זה מעשה פוליטי שיש לו השפעה והשלכות".

הסללה לגיוס

בבית הספר התיכון בו למד, כמו בכל בית ספר בארץ, ברירת המחדל היא עידוד לגיוס. אבל כן נתנו לו במה להביע את עצמו ודעותיו והוא הרצה מספר פעמים לתלמידים על ההחלטה שלו. ועדיין הוא אומר "בבית ספר מסלילים אותנו להתגייס בלי לחשוב".

בשנים האחרונות הלמן מדריך בתנועת השומר הצעיר. "התנועה כהיא כמו בית בשבילי", הוא אומר. חבריו של הלמן לגרעין השנת שירות של התנועה ידעו כמובן על כוונתו שלא לשרת בצבא כבר כשהצטרף אליהם. "בהתחלה", מספר הלמן, "הגרעין עמד מאחורי", אבל לקראת פסח השתנו הדברים והלמן קיבל פניה מגורמים בכירים בתנועה שהודיעו לו שלא יוכל להמשיך עם הגרעין. התקיימה שיחה עם חבריו שלא בנוכחותו, ובסופו של דבר הוחלט שלא ימשיך עם הגרעין בתום השנה. "זה היה אחד הדברים היותר קשים שעברתי", הוא מספר באכזבה של בעלי ציפיות.

נעלבת?

"בטח. הרגשתי פגוע. אני עם התנועה כבר ארבע שנים. אני מדריך, עושה שנת שירות, ופתאום כשהדעות שלי לא תואמות במאה אחוז את כולם אז מוציאים אותי. הרגשתי שמוקיעים אותי. אני רוצה לתרום לחברה, אבל בדרך אחרת. האם הדרך היחידה לתרום לחברה בארץ היא דרך גיוס לצבא? תנעה שדוגלת בלדבר ולקבל את כולם, ופתאום אין שיחה ואין קבלה. והסירוב שלי הוא דווקא בדיוק אחוות העמים שבה דוגלת התנועה.

"תמיד היה לי מוזר והרגיש לי צבוע שאמרו לנו בתנועה שהכיבוש הוא דבר רע ושחייבים לסיים אותו ואחר כך דורשים מאיתנו ללכת לגדוד 50 ולעשות את הכיבוש בטענה שאנחנו "מוסרים" ו"טובים" יותר ושאנחנו נעשה את הכיבוש "מוסרי" יותר. אני אומר את הדברים האלו כי אכפת לי מהתנועה".

מה חשוב לך שאנשים יבינו מהבחירה שלך לסרב?

"כמו שסירוב הוא אמירה פוליטית ככה גיוס הוא אמירה פוליטית. זו בחירה. חשוב לי להעביר מסר לחברה, ובעיקר לנוער: לא להתרגל ולהסתגל למצב הקיים, אלא לחשוב האם ככה אנחנו רוצים להמשיך לחיות או שתפקידנו הוא לשנות".

> ביתו של תושב עארה בסכנת הריסה בגלל כביש שלא ייבנה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

פעילה במאבקים לחופש, שוויון וזכויות אדם ואשה בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. רכזת המדיה והפעילות ציבורית (בישראל) של ארגון התקשורת Just Vision , ועורכת שותפה של האתר שאתם קוראים בו ממש עכשיו.

לפני שהצטרפתי ל-Just Vision עבדתי כדוברת של ארגון רופאים לזכויות אדם-ישראל. בין הקמפיינים התקשורתיים שהובלתי במסגרת התפקיד: המאבק לשחרורם של העצורים המנהליים הפלסטינים שובתי הרעב בתחילת שנת 2012, הקמפיין לחשיפת מחנות העינויים בסיני בהם נכלאים פליטים למטרות כופר, ועוד. לאחר מכן שמשתי כאשת התקשורת של קמפיין "האקדח על שולחן המטבח" לצמצום תפוצת נשק קל במרחב הציבורי בישראל.

בגלגול המקצועי הקודם שלי עבדתי כתראפיסטית בגישה התנהגותית לילדים ואנשים עם קשיים בתחום התקשורת והלמידה. מהמטופלות והמטופלים שלי למדתי שהדרך הטובה ביותר להעביר מסר היא תמיד זו הפשוטה, הכנה והישירה.

לעמוד הכותב
נושאים קשורים
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf