סרבן מצפון: שואב השראה מסבא רבא שהחביא יהודים בשואה

בזמן השואה, מצא סבא רבא של סרבן המצפון מתן הלמן דרך להתנגד לנאצים. הוא ומשפחתו החביאו יהודים בביתם. ממנו למד הלמן שהרוב לא בהכרח צודק, שמוסר ומצפון הם מעל לחוקים. השבוע נשלחו הלמן והסרבנית איילת ברכפלד לתקופות כליאה ממושכות

א א א

ביום שלישי האחרון, נשלחו לכלא הצבאי שני סרבני מצפון, איילת ברכפלד בת ה-18 מתל אביב ומתן הלמן בן ה-20 מקיבוץ העוגן. הלמן, שריצה כבר 90 ימי כליאה נשלח לתקופת כליאה שביעית בת 20 ימים. ברכפלד ריצתה כבר 40 ימי מחבוש ונשלחה לתקופת כליאה שלישית בת שלושים ימים נוספים.

בטרם כניסתו לכלא, כתב הלמן, בן לאבא בן קיבוץ ואמא שהגיעה לקיבוץ כמתנדבת מהולנד לאחר שהתחברה לרעיון הסוציאליסטי, על הסיפור הלא שגרתי של משפחתו בשואה: סבו של אמו, ריכטה, שסירב להתגייס למחנות העבודה הנאצים, ברח ומצא דרך להתנגד.

הלמן נמצא עכשיו בכלא הצבאי. לרגל יום השואה אנחנו מביאים את מילותיו.


מאת: מתן הלמן.

בכיתה י"א נסעתי למסע לפולין מטעם השומר הצעיר. לפני ההכנה הראשונה למסע, אימא שלי סיפרה לי בפעם הראשונה את הסיפור של המשפחה שלה בזמן מלחמת העולם השנייה. ביום הרביעי של המסע, הקראתי בטקס לכבוד חסידי אומות העולם את סיפור משפחתי:

אבי ממשפחה יהודית ממזרח אירופה ואימי הולנדית. כאשר פלשו הגרמנים להולנד במאי 1940, רב סבי, ריכטה טקלנבורך היה בן 28 נשוי פלוס שלושה ילדים. במהלך שלושה ימים כבשו הגרמנים את כל המדינה וזמן קצר לאחר מכן דרשו מכל הבחורים הצעירים בהולנד להתגייס למחנות עבודה כדי לעבוד למען הצבא הגרמני.

איילת ברכפלד ומתן הלמן (באדיבות "מסרבות")

איילת ברכפלד ומתן הלמן (באדיבות "מסרבות")

ריכטה, רב סבי,סירב להתגייס וירד למחתרת. הוא הסתתר בבית המשפחה בכפר. במקביל יצר קשר עם המחתרת וחיפש אחר דרכי פעולה כנגד הגרמנים. באמצעות המחתרת ההולנדית נוצר קשר עם זוג יהודים מבוגרים ואישה יהודיה בודדה. השלושה הסתתרו במשך השנתיים האחרונות של המלחמה אצל ריכטה בבית המשפחה בכפר ובשעת סכנה התחבאו בתוך ארון כפול יחד עם רב סבי. רק בלילות יכלו היהודים ורב סבי לצאת מהבית ולהתאוורר. מהמחתרת קבלה המשפחה שוברים לרכישת מזון בשביל האורחים, אשתו של ריכטה קנתה את המזון במקומות שונים בסביבה כדי לא לעורר חשד.

במהלך המלחמה אירחה המשפחה עוד יהודים שהיו מגיעים לביתם ללון לילה אחד או שניים. בתו הבכורה של ריכטה,שהייתה בת 10, כעסה על הוריה כי פחדה מהעונש הצפוי על הסתרת יהודים. סבתא שלי הייתה צעירה יותר ולא הבינה את גודל הסכנה.

עם סיום הכיבוש הנאצי במאי 45 חזרו היהודים לעיר כרוניגן. הם שמרו על קשר עם המשפחה עד שנפטרו שנים ספורות לאחר המלחמה. אצל המשפחה בהולנד שמורים עד היום תמונות נוף שצייר היהודי המבוגר שהסתתרו  בבית משפחתי ואותן הוא העניק אותן כתודה למשפחתי.

***

לאחר שבחרתי לסרב, עדיין היו לי ספקות ומדי כמה חודשים בחנתי שוב את הבחירה שלי. שאלתי את עצמי מה רב סבי היה עושה במקומי. מה הוא היה עושה אם היה צריך להתגייס לצבא שכובש ומדכא עם אחר? הוא לא היה נותן לזה יד, המצפון שלו לא היה נותן לו. ריכטה היה מתנגד, מסרב להתגייס לצבא והיה מקבל את ההשלכות על כך, ישיבה בכלא.

השואה היא המאורע החמור והרצחני ביותר בתולדות ההיסטוריה, ואין – ואסור שיהיה – לה אח ורע. הכיבוש הישראלי אפילו לא קרוב להיות למה שקרה בשואה ולכן אין להשוות. אך דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי ולכן הצלת יהודים והתנגדות לנאצים ומעשה הסירוב והתנגדות לכיבוש הישראלי הם דרכים שונות, בזמנים שונים למען אותו מאבק. מאבק נגד כיבוש וטרור, מאבק נגד עבדות דיכוי ושלשלאות, מאבק למען עולם שוויוני, חופשי וצודק לכולם.

הסיפור של המשפחה הותיר בי רושם עז ועורר בי השראה. ריכטה לימד אותי הרבה. הוא לימד אותי שהרוב לא בהכרח צודק, שמוסר ומצפון הם מעל לחוקים והכי חשוב הוא לימד אותי שהתשובה לעוול הוא סירוב והתנגדות. סבא רבה שלי הוא מודל לחיקוי עבורי ואני גאה שאני מרגיש כממשיך דרכו. מול עוול, סירוב הוא חובה מוסרית.

מתן הלמן, בן 20 מקיבוץ העוגן, מכותבי וחותמי מכתב השמיניסטיות 2017, המרצה בימים אלה את מאסרו בשל סירובו לשרת בצבא.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

כוחות משטרה רבים בזמן הריסות בתים באום אל חיראן, ינואר 2017 (פאיז אבו רמילה/ אקטיבסטילס)

אנשי אום אל חיראן חתמו על הסכם הפשרה בכפייה, לא בהסכמה

בשבוע שעבר, תושבי הכפר הבלתי מוכר חתמו על הסכם עזיבה מרצון, לכאורה, כדי שהמדינה תוכל לישב על אדמתם יהודים. ועכשיו נשאלת השאלה, כיצד הסכם שמגיע אחרי חמש עשרה שנות התשה והתעמרות של המדינה, יכול באמת להיקרא "הסכם מרצון"?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf