אף אחד לא מקשיב לפרס הפלסטיני

מאת |

בזמן שהפוליטיקאים הישראלים עומדים בתור כדי לחבוט ברשימה המשותפת, מחמוד עבאס עומד בצד, מושפל, מושיט יד שאף אחד לא לוקח, מדכא את בני עמו בשם "השלום" שישראל לא מוכנה לעשות. להלוויה שלו אפילו נתניהו לא יגיע

ערבים ויהודים, בישראל, פלסטין בעולם הערבי ובכלל, אני מבטיחה לכם שבפעם הבאה שפרס ילך לעולמו איימן עודה ויתר הח"כים של הרשימה המשותפת כולם יבואו להלוויה! חאלס? סיכמנו? יאללה חפרתם.

עד אז, בואו נזרוק קצת אור על מי שבאמת בא וקיבל על הראש על זה, מי שעוד מעט גם הוא ילך לעולמו. בואו נדבר למשל על אבו מאזן, שהגיע לחלוק כבוד אחרון, בכה והתאבל עם הישראלים והושיט שוב יד לשלום בלי שימצא יד יהודייה מושטת לעברו.

> "מחנה השמאל היהודי" שוב תוקע סכין בגב

מחמוד עבאס בהלוויתו של שמעון פרס (אמיל סלמן / פלאש90)

האיש בן 81. לא יהיה לו תחליף לעולם, ואף מנהיג פלסטיני שיצמח לא יעז לשחק את משחק "הגישה החיובית", הזאת שכשלה וירדה לטמיון. מחמוד עבאס בהלוויתו של שמעון פרס (אמיל סלמן / פלאש90)

למה כולם מטילים על איימן עודה את האחריות להריסת הגשרים, שאף אחד לא בונה מלבדו? איך שר כמו גלעד ארדן כותב בחוצפה על "הפרצוף האמיתי" של האיש שהוא-הוא האחראי המרכזי על הדו קיום במדינה, ועוד מבקש מעם ישראל הצמא לעוד מנה של שנאה "תשתפו" כדי שכולם ידעו מי הוא איימן עודה האמיתי?

כתבתי לכם בשבוע שעבר על שארית השמאל הציוני, שמתוסכלת מהפלסטינים אזרחי ישראל על כך שאלה לא בכו והתייסרו דיים, והחמיצו הזדמנות פז לשיקום היחסים בין העמים ליד ארונו של פרס, שנטרק על אצבעות שוחרי השלום והכאיב להם מאוד. תכלס, מזמן כבר הפסקנו להיות מופתעים מהתנהגות השמאל הציוני הזה, ואף אחד כיום לא מבין ממש מה הם רוצים: כן ממשלת אחדות, לא ממשלת אחדות, כן פתרון מדיני, אין פתרון, להקים התנחלויות או שמתנגדים להתנחלויות?

הפלסטיני שצועק רק על פלסטינים

עד שיצמח שם סוג מעוות של עמוד שדרה, אני מבקשת להבין למה עם ישראל המתלהם, האחר, הימני, הדתי והציוני לא מוציא את כל הזעם שלו באופן דומה על המנהיגים מהימין ששולטים בו? למה הם לא מתחשבנים עם שרה וביבי נתניהו שעמדו בהלוויה והתחבקו עם מנהיגי העולם בחיוך מאוזן לאוזן כאילו עמדו בקבלת פנים של חתונת בנם, כשיום למחרת הממשלה אישרה בניית יחידות דיור במקום עמונה? איך העולם סלח לימין על נטרול דרך-השלום-כביכול של פרס, ולא שם לב שיש פלסטיני זקן אחר שנולד בספד (צפת) שבצפון, הפך פליט בעולם וחזר להיות הנשיא של הרשות הפלסטינית אחרי ערפאת – שעדיין מנסה לקדם משהו?

האיש הזה, שהיום מחזיק את הפלסטינים בגדה, ומצליח לדכא כל ניסיון מרד או אינתיפאדה, לטובת ישראל כמובן, עושה הכל כדי לשכנע מישהו לחזור לתהליך המדיני. דור שלם של נפגעי אוסלו צמח בין רגליו של עבאס מעבר לגדר. מאות אלפי פלסטינים רואים את סרטן ההתנחלויות מתקרב וצומח ונבנה על אדמתם, את הגדר שחונקת את הנפש והנשמה, את הכלכלה שקורסת, ואת עזה שמתפוררת כבר עשור.

למרות כל אלה אבו מאזן איכשהו מצליח עדיין להוביל את העם בדרישה לשלום ולהסכם בלי התנגדות פעילה ושימוש בכוח, והישראלים חושבים שהמצב הזה יישאר לעד. מבחינת הפלסטינים עבאס עשה הכל, אבל הכל, כדי להסדיר את הסכסוך. הוא ניסה, יזם, הושיט יד, התחנן, הסתובב בעולם והסכים לכל יוזמה ערבית, סעודית, צרפתית, רוסית או אמריקאית לשלום, בזמן שבבית הוא ספג מלחמות מדממות על עזה, והביקורת הפנימית עליו מגיעה לשיאים חסרי תקדים בעקבות ההגעה להלוויתו של פרס.

> כשבנט קורא "למסור את הנפש", למה הוא מתכוון?

שרה ובנימין נתניהו עם מחמוד באס בהלווית פרס. (עמוס בן גרשום, לע"מ)

כמו מארחים בחתונה של בנם. שרה ובנימין נתניהו עם מחמוד באס בהלווית פרס. (עמוס בן גרשום, לע"מ)

ואילו בצד הישראלי מתעלמים מעבאס, ומתאמנים על הספורט הלאומי החדש של לבעוט ברשימה המשותפת מכל צד אפשרי על כך שחבריה לא התנהגו כמו "בני אדם", וכל חברי הקואליציה עסוקים עכשיו בחיסול התדמית הכל כך מאיימות של הרשימה המשותפת שמשדרת, רק משדרת בינתיים, שהיא שואפת למציאות אחרת ליחסי ערבים ויהודים במדינה. לפי הימין, שהכריז מתקפת דה-לגיטימציה אקטיבית ואגרסיבית יומיומית, הרשימה המשותפת היא מקור כל הרוע. חיסול תדמיתי זו הדרך היהודית לקטול כל דבר מאיים, לרדוף, לרדוף להתלהם ולתקוף, ואז לחפש את היעד הבא. למדנו את זה כבר עם התנועה האסלאמית. אני רק מזכירה לכם שביבי נאם בדיוק לפני שנה שהוצאת התנועה מחוץ לחוק תרגיע את ירושלים ואת אינתיפאדת הסכינים. חברי הכנסת הערבים הואשמו בתמיכה בדאעש, ועכשיו פעילי בל"ד כולם חבורה של "בוגדים". כולנו עומדים בתור לנטרול התדמיתי הזה.

אבל אבו מאזן, עם דרכי הנועם שלו והמסר הפייסני והוויתור האינסופי מבחינת הפלסטינים, לא עושה רושם על אף ישראלי ובקושי מצליח לזכות לכותרות בעברית. אפילו כשאמר "אני לא אחזור לספד (צפת)", ורמז בגסות שיש פלסטינים שהפסיקו לחלום על השיבה לכפרים שלהם – גם זה לא עזר ליחסי הציבור שלו בקרב ישראלים. זאת למרות שסוגיית זכות השיבה היא אחת הפרות הקדושות לפלסטינים, ואחד המכשולים הגדולים מצד היהודים.

אבל למה להקשיב לאבו מאזן? זה לא ערפאת המיליטנטי החמוש, שהלך לעולמו בלי להוריד את חליפת החאקי הצבאית שלו. זה עבאס האינטלקטואל, דובר השפות, עם החליפה והעניבה, שלא צועק על אף אחד מלבד על המפגינים נגדו ברמאללה. זה שמפעיל כוח רק על בני עמו, שרותחים מזעם בתוך סיר הלחץ השקט שנאטם לפני 11 שנים עם עלייתו לשלטון. מאז כמובן אין בחירות, יש רק פילוג ומתח, פלישות צבאיות ותיאום ביטחוני ברמות הכי גבוהות עם ישראל.

אני מזכירה לכם שהאיש בן 81. לא יהיה לו תחליף לעולם, ואף מנהיג פלסטיני שיצמח, אם בכלל, לא יעז לשחק את משחק "הגישה החיובית", הזאת שכשלה וירדה לטמיון. לצעירים הפלסטינים, דור שלישי לכיבוש, יש מסקנה אחת שהיא כנראה נכונה: שהיהודים לא יזוזו עד שיכאב, יכאב מאוד. אז חבית הזעם הפלסטיני והתסכול מהכיבוש הצבאי והשליטה בחיי הפלסטינים תתפוצץ באינתיפאדה הבאה, בדיוק אחרי שביבי ושרה יודיעו שלא יגיעו להלווית הנשיא עבאס ברמאללה שבמוקטעה, כי הם לא חלק מהאבל הלאומי ומהכאב של העם הפלסטיני. הם רק אלו שגורמים לו שנים כה רבות.

> קיצור תולדות הזמן על פי משרד החוץ

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf