שש שנים לעופרת יצוקה: כשאיבדתי אמון במין האנושי

כבר עברתי "מבצעים" צבאיים ומחאה נגדם לפני כן. אבל בסוף עופרת יצוקה הרגשתי פתאום שמתישהו בכל ההמולה מישהו עקר לי חתיכה מהלב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"והרופא בבקר אמר,
מעכשיו אדוני
אתה רק עם רבע לב.
ואני אומר,
איפה אמצא עכשיו
כוח לדבור,
איך אסתובב בעולם
עם זמיר שבור"

– ארז ביטון, "זמיר שבור"

זה קרה לפני שש שנים בדיוק. שלושה שבועות של רצח ודם וטירוף ואכזריות בלתי נתפסת הגיעו לסיומם בחריקת בלמים אחת. ופתאום הרעש נפסק.

בתוך השקט היחסי שנוצר פתאום בחיים שלי, שהספיקו להפוך לשגרה מטורפת של הפגנות, אלימות, חדשות וויכוחים קולניים, הרגשתי את זה בפעם הראשונה. או יותר נכון להגיד, בפעם הראשונה היה לי מרחב הנשימה שאפשר לי להבין מה השתנה בהרגשה שלי.

ושלא תבינו לא נכון, זה לא היה ה"מבצע" הראשון שלי כאקטיביסטית. כבר צעקתי במגפון בצעדות נגד הפלישה ללבנון ב-2006, וריחו של הגז המדמיע כבר מזמן לא היה זר לי. זכרתי את הזוועות של "חומת מגן" ודומיו מימי האינתיפאדה וגם את אוקטובר 2000, ולמרות גילי הצעיר אפילו הזוועות של הסיבוב הקודם בלבנון ומבצע "ענבי זעם" השאירו עלי רשמים. כך ששום דבר לא היה אמור לבוא לי בהפתעה.

ועם זאת, ולמרות זאת, כשנגמרו שלושת השבועות של טבח עופרת יצוקה בעזה, כמו דמות בסרט אקשן שמבינה באיחור שירו בה, הרגשתי פתאום שמתישהו בהמולה המתמשכת, מישהו הושיט יד לתוך החזה שלי, ושלף משם חתיכה מהלב שלי, והשאיר אותי בחיים.

מתישהו בין השבת הנעימה שהעברתי עם נשים אהובות בסוף דצמבר, שאותה קטעה הבשורה ששערי הגיהינום נפתחו על השוק בעזה, ועד להכרזה על הפסקת האש עשרים ושניים ימים מאוחר יותר, כל מה שידעתי על בני אדם, על החברה שבתוכה אני חיה, אפילו על עצמי, התנפץ לאלף רסיסים. הלב שלי נשבר בעופרת יצוקה כמו ששום אהבה נכזבת, בגידה, או תקוות שווא לא יכלו לשבור לי אותו עד אז או מאז.

בעופרת יצוקה איבדתי חלק משמעותי מהאמון שהיה לי במין האנושי, בחברה הישראלית, בשמאל, בזה שיום אחד יהיה פה יותר טוב. היכולת שלי לאהוב בני אדם ולהאמין בטוב שבהם נפגמה.

עצרת לזכר ההרוגים בעזה במבצע עופרת יצוקה, יפו (קרן מנור / אקטיבסטילס)

עצרת לזכר ההרוגים בעזה במבצע עופרת יצוקה, יפו (קרן מנור / אקטיבסטילס)

עברו שש שנים, ובמובנים מסוימים אני עדיין אוספת רסיסים, עדיין מנסה לסתום חור בן 1,400 הרוגים, רובם חפים מפשע וילדים, בלב שלי.

בקיץ האחרון, כמו אצן בלתי מנוצח במרוץ אחרי דם ודמעות, שברנו שוב את השיאים של עצמנו באכזריות, בהרס, ברצח חסר אבחנה, בטירוף הקולקטיבי שסוחף אותנו לנחם את מכאובינו בדמם של חפים מפשע. כמו כולנו, הכיבוש הוא בן תמותה. אחריו יאירו ימים טובים יותר את הארץ הזאת. וכשיבואו הימים ההם, עזה תשאר פצע אחד גדול שדורש איחוי, פשע שאת ממדיו האמיתיים קשה לתפוס, והוא דורש תיקון.

אלוהים, תן לפלסטינים את נדיבות הלב, את הכוח והחמלה, לסלוח לנו יום אחד על עזה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> הבטחת המועמדים בבחירות 2015: מלחמה נוספת בעזה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

הערכים הנכונים, הרשימה הנכונה. האם יהיה לו גם את האומץ? ניצן הורוביץ (מרים אלסטר / פלאש90)

החיבור בין לוי-אבקסיס ופרץ הוא הזדמנות הפז של מרצ

אחרי שעמיר פרץ בחר בפנייה חסרת תועלת למרכז, השמאל הישראלי זקוק לקול חד ואמיץ. למרצ יש את כל הנתונים להיות הקול הזה. השאלה אם הפעם תשכיל לממש את הפוטנציאל

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf