עות'מן היה לבד על הגדר. איך ניתן לטעון שהירי לא כוון אליו?

סרטון וידאו תיעד את הרגע שבו עות'מן חילס הניח את רגל על הגדר בין עזה לישראל – ונורה בחזה. זה הספיק כדי להרשיע את החייל שירה בו ב"חריגה מסמכות". לא יותר. ככה זה כשהחקירות לא מכוונות להגיע לאמת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שתי נשים ונער עומדים קרוב לגדר שמפרידה בין ישראל לרצועת עזה, נושאים דגלי פלסטין. ארבעה נערים אחרים מתקרבים לאזור. אחד מהם, עות'מאן חילס, בן 14, לבוש מכנסיים כהים וחולצה לבנה. הוא מתקרב לגדר, נוגע בה, הולך כמה מטרים לאורכה, מתקרב אליה שוב. הוא מתחיל לטפס עליה. כשהוא מניח את הרגל השנייה על הגדר, נורית ירייה. עות'מאן נפגע בחזה ונופל לקרקע.

עות'מן חילס חלם להיות מורה למתמטיקה כדי ללמד ילדים להיות בני אדם טובים. אחיו של עות'מן בביתם בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye)

עות'מן חילס חלם להיות מורה למתמטיקה כדי ללמד ילדים להיות בני אדם טובים. אחיו של עות'מן בביתם בעזה (צילום: מועתסם דאלול, Middle East Eye)

חודש מאוחר יותר הורה הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, על חקירת מצ"ח בגין הריגתו של עות'מאן חילס. יותר משנה לאחר מכן, ואחרי שהפצ"ר הורה על עשר חקירות מצ"ח נוספות בנוגע להרג מפגינים ברצועה, הודיע הצבא שהחייל שירה והרג את חילס הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", וכי נגזרו עליו חודש עבודות צבאיות, מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי.

לעולם לא נדע איך נראו הישיבות במשרדי הפרקליטות הצבאית במהלך שנה זו, במהלכה החליטו אפק ואנשיו לחקור רק 11 ממקרי ההרג של מפגינים פלסטינים ליד הגדר, להעמיד לדין רק חייל אחד, להסכים לעסקת טיעון ועונש מגוחכים, ובעיקר: להותיר את הוראות הפתיחה באש על כנן, ללא שינוי מהותי.

אבל זה לא באמת משנה. משנות העובדות: עובדת הריגתו של עות'מאן חילס, נער פלסטיני בן 14, לפני יותר משנה, ב-13.7.18; העובדה – שגם תועדה בווידיאו – שהוא נורה בזמן שטיפס על גדר המערכת מול העיר עזה, באחת מ"הפגנות השיבה" שעורכים תושבי רצועת עזה כמעט בכל סוף שבוע מאז ה-30.3.18; העובדה שמאז החלו ההפגנות ועד היום הרגו אנשי כוחות הביטחון 222 מפגינים, ופצעו בירי חי כ-8,000, 45 מההרוגים היו קטינים, 28 מהם – יותר מחצי – מתחת לגיל 16; והעובדה שרובם המכריע של ההרוגים ושל הפצועים לא היו חמושים ולא סיכנו את חייהם של מי מאנשי כוחות הביטחון, שעמדו מאחורי גדר אלקטרונית, חמושים וממוגנים, חלקם אף על תלוליות עפר מוגבהות שמרוחקות מהגדר עד כמה עשרות מטרים. גם תצפיתניות היו, וג'יפים, ואמצעים לפיזור הפגנות, ולפעמים גם טנקים.

222 הרוגים.

הצבא סירב לשנות באופן מהותי את הוראות הפתיחה באש ורק הבטיח שיחקור "מקרים חריגים". עד היום מצא הפצ"ר 11 מקרים כאלה. למה דווקא 11? ולמה דווקא ה-11 האלה? אפשר רק לנחש. חלק מהמקרים תועדו בווידיאו; חלקם, כמו הריגתה של הפרמדיקית רוזאן א-נג'אר או הנער מוחמד איוב, משכו תשומת לב וביקורת בינלאומיים. אולי בגלל זה החליטו לחקור? לא סביר. מקרים אחרים, מזעזעים לא פחות ומתועדים אף הם היטב, כמו המקרה של אחמד אבו טיור בן ה-16, שחיילים ירו בו אחרי שיידה לעברם אבן ובזמן שנופף לעברם, לא נחקרים.

222 פלסטינים נהרגו מאש חיילים במחאות "מצעד השיבה". 11 מקרים נחקרו. צעירה פלסטינית על הגדר בין עזה לישראל במהלך הפגנות "צעדת השיבה" (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבטילס)

222 פלסטינים נהרגו מאש חיילים במחאות "מצעד השיבה". 11 מקרים נחקרו. צעירה פלסטינית על הגדר בין עזה לישראל במהלך הפגנות "צעדת השיבה" (צילום: מוחמד זאנון / אקטיבטילס)

תפקידן העיקרי של חקירות אלה, המתמקדות ב"במקרים חריגים", אינו להגיע לחקר האמת או להבטיח שאזרחים לא חמושים, שאינם מסכנים איש, לא ייהרגו. בדיוק ההיפך: הן נועדו רק לתחזק את המצג השקרי של מערכת חוק העמלה על עשיית צדק ואת ההיגיון המעוות לפיו הריגתם של מאות פלסטינים ופציעתם של אלפים – שאינם "חריגים" – היא לגיטימית.

ולכן, לחקירות עצמן אין באמת משמעות. הן תמיד יעסקו רק בחיילים בשטח – לא במפקדים שהכשירו אותם ואימנו אותם ולא באנשי הפרקליטות הצבאית שאישרו את הנהלים ואת הוראות הפתיחה באש לפיהן פועלים החיילים. האחראים האמיתיים לא רק שלא מועמדים לדין, הם אפילו לא נחקרים.

הצבא, מצידו, משתדל לא להשקיע יותר מדי מאמצים בחקירות עצמן. די להסתכל על האופן שבו מנהלת מצ"ח – בפיקוחה ההדוק של הפרקליטות הצבאית – את החקירות האלה: התמשכותן חודשים ארוכים, ההימנעות מאיסוף ראיות חיצוניות וההתבססות הכמעט בלעדית של החוקרים על דברי החיילים המעורבים באירוע (ובחלק מהמקרים גם על דברי הקורבנות הפלסטינים). הפרקליטות הצבאית מצידה ממהרת לסגור את התיק – בין אם בגלל העדר ראיות (שהרי לא נעשה כל ניסיון לאסוף אותן) ובין אם בשל "העדר אשמה" – אחרי שקיבלה את הסברי החיילים לאירוע ללא עוררין, גם כאשר הם סותרים זה את זה.

מערכת הטיוח מתפקדת היטב, אבל עלה תאנה צריך כדי להשתיק את הביקורת – מבית ומבחוץ. ולכן, פעם בכמה זמן גם חוקרים, מעמידים לדין ומרשיעים. למה דווקא את החייל הספציפי הזה, שירה והרג את עות'מאן חילס, בן 14? כאמור, אפשר רק לנחש, הכל רק חלק מאותה פארסה ומאותה מערכת טיוח. ולכן לא "הריגה" ואפילו לא "גרימת מוות ברשלנות", אלא "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות". ולכן גם כאן, אפילו כאן – כשהירי מתועד, כשחילס עומד כמעט לבדו ליד הגדר, כשהאזור שקט, כשקשה לראות כיצד ניתן בכלל לטעון שהירי לא היה מכוון אליו, נאמר ברצינות מוחלטת ש"במסגרת החקירה לא נמצאו ראיות ברף הנדרש בפלילים, המבססות קשר סיבתי בין הירי של החייל לבין הפגיעה במפר הסדר".

בינתיים אפשר להמשיך  לדמיין איך מתקבלות ההחלטות במשרדים בתל-אביב, שם יושב הפרקליט הצבאי הראשי, שמאשר הוראות פתיחה באש, שפותח וסוגר חקירות בנוגע לאנשים שנהרגו בדיוק מאותן הוראות, שבוחר להגיע להסדרי טיעון כה מופרכים שמוטב היה שלא היו באים לעולם.

ובעזה הנצורה? שם אסמהאן חילס, אמא של עות'מאן, מדמיינת דברים אחרים: "מאז שהרגו את עות'מאן אני צופה שוב ושוב בתיעוד הווידיאו ושואלת את עצמי 'מה בסך הכול עשה עות'מאן?'. אני רואה את הסרטון ובוכה בכי מר. אני שואלת את עצמי איך הוא הרגיש כשהכדור חדר אל גופו? האם הוא מאוד הכאיב לילד הקטן שלי? איך הוא יכול היה לסבול את חדירת הכדור כשהוא פגע בגופו?"

איל שגיב הוא רכז מידע בבצלם

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

כן, נתניהו, אני רוצה את עודה וטיבי ליד הטלפון האדום

הנאום של נתניהו אתמול היה שטוף בהסתה וגזענות, אבל הוא גם לימד על ההיסטריה המוחלטת שהוא מצוי בה. יחד עם זה, היה לו רעיון מצוין: להתייעץ עם הח"כים הערבים. זה יעשה לנו רק טוב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf