בעזה, קולות המלחמה מעוררים זיכרונות טראומתיים מקיץ 2014

ארבע שנים אחרי המלחמה ההיא, תושבי עזה עדיין חיים בין חורבות הבתים שלא הצליחו לשקם בגלל המצור על הרצועה. כעת, קולות ההסלמה המסתמנת בפתח מעוררים מחדש את החרדות

א א א

בכפר אבסאן שבדרום רצועת עזה, משפחתו של חוסיין שאהין עדיין חיה בין הריסות. ביתם נהרס במהלך המלחמה על עזה ב-2014, והם לא בנו אותו מחדש מאז.

מאז החלו צעדות השיבה בעזה לפני מספר חודשים, ישראל הגיבה בכוח רב, והמתח שוב גואה. על פי הדיווחים, ישראל וחמאס נמצאות בשלב מתקדם של משא ומתן להפסקת אש, אבל חוסר הוודאות המתמיד לגבי השאלה אם המצב ישתפר או יחמיר, או אם תושבי עזה צריכים להתכונן להסלמה נוספת, מעורר חרדות רבות. המערכה הצבאית של 2014 על עזה ותוצאותיה עדיין רודפות את התושבים ברצועה, והאפשרות של פריצת מלחמה נוספת מעוררת זיכרונות קשים.

שאהין, 38, גר עם אשתו סמאהר אבו ג'מיע, 33, ובתם הפעוטה סלמה באוהלים שהקימו באמצע החורבות. אחרי המלחמה ב-2014, הם פנו למשרד הפלסטיני לדיור ועבודות ציבוריות בעזה בבקשה לסייע להם בבניית ביתם מחדש, ללא הועיל.

"כבר ארבע שנים שאנחנו חיים ואוכלים בין ההריסות", אומרת סמאהר. "הלכנו למשרד הממשלתי כדי לדרוש שיזרזו את בניית הבית שלנו, אבל לצערי עומדים בפניהם הרבה מכשולים" היא מוסיפה, בהתייחס למגבלות שמטילה ישראל על הכנסת חומרי בנייה לרצועה.

משפחת שאהין אוכלת על חורבות ביתה. (צילום: מוחמד אל-חג'ר)

מאז המלחמה ב-2014, ישראל השעתה מספר פעמים את יבוא חומרי הבנייה לרצועה, מה שגרם ליצירת "פקק" בקידום פרוייקטים של שיקום הבתים שנהרסו. המגבלות שישראל מטילה נעות מסגירת מעבר כרם שלום עד לאיסור על הכנסת חומרים כגון מלט וצינורות, הפחתת מספר המשאיות שמורשות להיכנס לרצועה עם חומרי הבנייה, ואף הפסקת אספקה של חשמל, מים ודלק. על פי סגן השר לענייני דיור ועבודות ציבוריות, נאג'י סרחאן, עד יולי 2018, 9,000 מתוך 11,000 הבתים שנחרבו כליל במהלך המלחמה האחרונה נבנו מחדש, ומחצית מ-160,000 הבתים שניזוקו שופצו.

המצב הפוליטי השפיע גם על תורמים, שיודעים כי המצור מקשה מאוד על שליחת מוצרי הבנייה הבסיסיים ביותר לרצועה. לדברי סרחאן, הרבה יוזמות בינלאומיות של גיוס כספים לצרכי בנייה ושיקום לא צלחו. נכון לחודש שעבר, הוא מוסיף, גויסו רק 40 אחוזים מתוך 4 מיליארד דולר שנקבעו למטרה זו. "תושבי עזה לא רוצים מלחמה, הם הקורבנות של מצור החנק הישראלי שהחריף לאחרונה", הוא אומר.

החידלון מלווה בתחושות של יאוש. כאשר מבטיחים לאנשים שוב ושוב שיקום ותנאי מחיה טובים יותר אבל ההבטחות לא מתממשות, אנשים מאבדים תקווה. כשחולפות ארבע שנים והחיים נשארים כשהיו, הרבה יותר קשה להיאחז בתקווה. תושבי עזה נאבקים לא רק כדי לשקם את בתיהם שנהרסו, אלא גם את חייהם.

שכונת שוג'אעיה היתה אחד המוקדים שספגו את מירב הפגיעות והאבדות: על פי נתוני האו"ם, 507 איש נהרגו שם במלחמת 2014 ואלפים נפצעו. באותו קיץ, מועין חילס נמלט מההפגזות בשוג'אעיה ביחד עם משפחתו בת שש הנפשות, ומצא מקלט באחד מבתי הספר של אונר"א בשכונת החוף אל-רמאל. בנותיו, איה בת השמונה ומרים בת ה-11, קיבלו טיפול פסיכולוגי בגלל הטראומה שחוו, אבל גם היום, כשהן שומעות קולות של הפגזות, הן חוזרות למלחמה ההיא. "אני עומד חסר אונים מול הצרחות שלהן", אומר חילס. "איה היתה בת ארבע, אבל היא לא שוכחת את האימה. מרים שמעה את המטוסים והטנקים, זאת חוויה מבעיתה עבור ילדים. הן לא רוצות מלחמה. הן רוצות לחיות את חייהן כמו שהן רואות בסרטים מצויירים".

לדברי פאדל אשור, פרופסור לפסיכיאטריה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אל-אזהר, כעת, כשמלחמה נוספת מסתמנת אולי בפתח, תסמינים פוסט-טראומתיים מתעוררים שוב אצל תושבי עזה. הטראומה, לדבריו, היא חוצות גילאים ודורות, ומאות מטופלים ביקרו במרפאתו בחודשים האחרונים. "קולות של טיסות סיור לצד החדשות המדאיגות יוצרים מצב של חוסר יציבות. הם מעוררים סימפטומים קודמים של הלם וחרדה", מוסיף אשור.

עד יולי 2018, 9,000 מתוך 11,000 הבתים שנחרבו כליל במהלך המלחמה האחרונה נבנו מחדש, ומחצית מ-160,000 הבתים שניזוקו שופצו. פלסטיני יושב בחורבות ביתו שנהרס במהלך המתקפה הישראלית בשכונת אל-טופא בעזה, ה-16 ליולי, 2014 (אן פאק/אקטיבסטילס)

עלי אכרם אבו שנב, בן 21 משכונת שוג'אעיה, ראה את סבתו ודודו נהרגים במלחמה ב-2014. "היינו בבית המשפחה עם 17 איש, רובם ילדים. אבי החליט לשלוח אותנו החוצה בשלוש קבוצות, כדי שנוכל לעזוב עם מינימום פגיעות בנפש. כשאנחנו יצאנו, ההפגזות התגברו", הוא נזכר. בעודו נמלט מההפגזות עם אחותו הצעירה, הוא ראה כיצד הבית קורס ומוחץ את סבתו ודודו. "הייתי בהלם אבל המשכתי לרוץ הרחק מהבית ומהגופות של סבתא שלי ודודי עד שהגעתי לאמבולנס, שלקח אותי לבית חולים שיפא", הוא מספר. אבו שנב התקשה להשלים את התואר בגלל תסמונות פוסט-טראומתיות, אבל ביולי השנה הוא סיים בסופו של דבר בהצטיינות את התואר במכללה האקדמית למדעים ישומיים.

עבור אנשים כמו אבו שנב שהצליחו להמשיך בחייהם למרות הטראומה, האפשרות של מלחמה נוספת משמעותה סכנה מוחשית לאבד את כל מה שהצליחו להשיג מאז. "אני לא מתכחש לפחד מפני המלחמה כשעדיין לא התאוששנו מזיכרונות המלחמה הקודמת", אומר אבו שנב. "אפילו את הבתים שלנו ושל רבים אחרים עוד לא סיימנו לשקם".

אמג'ד יאע'י, עיתונאי תושב רצועת עזה. המאמר התפרסם במקור באנגלית באתר מגזין 972+

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
שוטרים פלסטינים מתעמתים עם מפגינים שמבקשים להגיע אל מול ביתו של הנשיא אבו מאזן ברמאללה. אוגוסט 2013 (עיסאם רמאווי / פלאש 90)

שוטרים פלסטינים מתעמתים עם מפגינים שמבקשים להגיע אל מול ביתו של הנשיא אבו מאזן ברמאללה. אוגוסט 2013 (עיסאם רמאווי / פלאש 90)

ארגון זכויות אדם: לחקור את חמאס והרשות בשל שימוש בעינויים

דו"ח חדש של ארגון Human Rights Watch מתעד עשרות מקרים בהם עשו מנגנוני הבטחון של חמאס ושל הרשות הפלסטינית שימוש במעצרים שרירותיים, התעללות ועינויים נגד מתנגדים פוליטיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf