עיתונאים בעד צנזורה: על כתבת שוברים שתיקה בערוץ 2

מאת |

עיתונאים אוספים חומר מסווג כל הזמן. במיטבם, הם מנהלים מאבקים מול צנזורה שרוצה להגביל את חשיפותיהם. אבל בחדשות 2 מציגים עיתונות חדשה: כזאת שמתנגדת לשאלות, שדורשת מהמדינה להלחם במי שמחפשים סקופים

רונן ברגמן, כתב הביטחון המעולה של ידיעות אחרונות, נוהג להמחיש בהרצאות את העוצמה המדהימה של חוקי הסודיות בישראל באופן הזה: נניח שאתם רושמים על פתק את המשפט הבא: "למדינת ישראל X פצצות אטום(*)", ומכניסים את הפתק לכיס. מרגע זה אתם אשמים ב"אחזקת ידיעה סודית", ודינכם מאסר.

כל העיתונאים נחשפים למידע סודי. עיתונאים טובים לא מפסיקים לחפש מידע, על כל נושא. כל כתבה בנושא ביטחון מתחילה מאיסוף מידע סודי. אפילו כתבות שדובר צה"ל מארגן. במדינות אחרות האתיקה המקצועית של עיתונאים היא שמדריכה אותם מה לפרסם ומה לא. התפיסה היא שהאחריות להסתרת מידע היא על הרשויות, ומה שהרשויות אינן מסוגלות או רוצות להסתיר, צריך להתפרסם. בישראל המצב הפוך: הכל אסור בפרסום חוץ ממה שאושר על ידי הצנזורה. זו מגבלה עצומה, חסרת תקדים, על היכולת לנהל דיון רציני על הפוליטיקה וההיסטוריה הישראלים. מרבית הציבור סובל מבורות עצומה בתחומים קריטיים.

לאורך השנים עיתונאים בולטים בישראל ניסו לאתגר את הצנזורה. הם פנו לבתי משפט כדי לפרסם חומרים, ולעתים הם אפילו הסתכנו במאסר כדי לפרסם דברים שיש בהם אינטרס ציבורי. "חדשות" נסגר לשלושה ימים על פרסום התמונה של מחבלי קו 300 בחיים. ברגמן נחקר במשטרה במסגרת פרשת יצה. הם עשו את זה כי הידע, האמת, אור השמש – הם האינטרס הציבורי. הם השליחות של העיתונות. צנזורה היא תחומו של השלטון. החברה האזרחית עוסקת בחשיפה. ומה שנכון לעיתונאים נכון גם לארגוני זכויות אדם, בלוגרים, ולמעשה לכל אדם (ממילא, החוק בישראל לא מבדיל בין כל אלו. אין לעיתונאים זכויות מיוחדות בנושא סודיות).

כעת מגיע התחקיר בערוץ 2 בנושא "שוברים שתיקה" ומבקש לנסר את הענף שעליו התקשורת יושבת. לא רק שחייבים להגיש הכל לצנזורה (כמו ששוברים שתיקה עושים, בניגוד לכל ארגוני זכויות האדם בעולם, פחות או יותר), אלא שעכשיו גם אסור לראיין אנשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה בכלל על שום נושא, מפני שזוהי פגיעה בסודיות הקדושה. גם אם הדברים לא רואים אור. גם אם הם נכנסים לכיס.

> חדשות 2 בעליהום: מאשימים את שוברים שתיקה בחשד לריגול – בלי בסיס

הבוקר (שישי), צייץ הכתב עופר חדד בגאווה ששר הביטחון "הנחה לפתוח בחקירה לבדיקת הוצאת מידע מסווג מחיילים משוחררים". ניסיתי להבין מעופר חדד מדוע זו סיבה למסיבה. אם שר הביטחון יסיים את הבדיקה של שוברים שתיקה ויעבור למערכת חברת החדשות שבה הוא עובד, הוא לא ימצא את אותן פרקטיקות בדיוק? אם אנשי "עד כאן" היו מגיעים בתחפושת לעופר חדד עצמו ומציעים לו סקופים על צה"ל הוא לא היה מנסה לראיין אותם בהרחבה ככל הניתן? ואז בונה את הסיפורים הכי טובים שיש, ונותן לצנזורה להחליט מה מותר ומה אסור לפרסם? ואולי, אני רוצה להאמין, במקרים מסוימים הוא היה גם מתווכח עם הצנזורה? או שעופר חדד חושב שיש חוק אחד לעיתונאים ואחד לארגונים? או חוק אחד לערוץ 2 ואחד לשוברים שתיקה? אם כך, מדובר בהמצאה שאין לה שום בסיס בחוק או בפסיקה הישראלית. אלו ואלו עוסקים בחשיפת מידע, והם כפופים לאותם חוקים.

מחשבה מטרידה יותר היא שעופר חדד באמת לא היה שואל כלום את אותם מקורות. אולי במערכת חברת החדשות חושבים שעיתונאים כבר לא צריכים לבקר את הצבא. הם צריכים לבקר את מי שמבקרים את הצבא. הם צריכים לספק לראש הממשלה חומר להיכנס בארגונים שמבקרים את המדיניות שלו. אולי חדד חושב שאחרי שיגמור לטפל בשוברים שתיקה, שר הביטחון באמת צריך להתחיל לחקור את המערכת שבה הוא עובד. אולי אנחנו עדים לעליית זן חדש של תחקירנים: אפשר לקרוא לו "עיתונאים למען צנזורה".

אבל מי שמאמין שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, צריך להאמין גם שתפקיד התקשורת, והארגונים הוא לחשוף, לבדוק, לשאול ולהסתקרן – על הכל מכל וכל. ואז להפעיל את המנגנונים השונים (שיקול דעת, אתיקה, צנזורה) כדי לבחון מה לפרסם ומה לא לפרסם. בדיוק כמו ששוברים שתיקה עשו.

התחקיר של עד כאן לא "חשף" שום דבר, חוץ מאת מידת ההתקרנפות הלא תיאמן של התקשורת הישראלית, שעסוקה בלהתחנף לציבור, לממשלה ולצבא. ביקורת הכיבוש הופכת לטאבו, וביקורת המבקרים – לנורמה. כמו הצבא, בתי המשפט והמשטרה, התקשורת – עוד מוסד ישראלי מפואר – נפלה לרגלי הכיבוש.

(*) X=80 לפי מקורות זרים.

> מכתב לקוראים: שיחה מקומית והצנזורה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

עיתונאי ("העיר", ynet, מעריב, טיים אאוט, ומדי פעם גם מקומות אחרים). גר בתל אביב. כאן אפשר לקרוא אותי באנגלית.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf