מקורות הפגנות האחד במאי: פרשת היימרקט והמרטירים משיקגו

העובדים שבתו למען יום עבודה בן שמונה שעות בלבד. המעסיקים והעיתונות נעמדו על הרגליים האחוריות, והמשטרה פתחה באש. תזכורת היסטורית לשורשי חג הפועלים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשנות ה-80 של המאה ה-19, בעקבות התפתחות תעשייתית מואצת, ימי עבודה בני 14 שעות בשכר זעום היו דבר שכיח. כך גם שבוע עבודה בן שישה או שבעה ימים. כוח עבודה זול, בדמות המהגרים הרבים שהגיעו בהמוניהם לארה"ב, כמו גם העדר חוקי עבודה אפשרו לבעלי ההון להגדיל דרמטית את עושרם. לצד זאת ניכר גידול מהיר באי-שוויון תוך ניצול עבודתם, ולא מעט פעמים גם במחיר חייהם, של העובדים. לאור כל זאת ב-1884 הוחלט בכנס של פדרציית האיגודים המקצועיים לדרוש כי עד אחד במאי 1886 יחוקק חוק, שיקבע כי שמונה שעות יהוו יום עבודה חוקי, תחת הססמא "8 שעות לעבודה, 8 שעות למנוחה, ו-8 שעות לרצוננו".

הדרישה לא עתידה הייתה להיענות עד התאריך המיועד. המאבק שהתחיל באותו יום הביא לתלייתם של מארגניו האנרכיסטים, ועתיד היה לשנות את פני מאבקי העובדים בכל העולם עד ימינו. את השלכותיו אנחנו חווים בדמות חוקי העבודה, שנראים לנו היום כמובנים מאליהם. לפרשה נודעה השפעה גדולה בעיצובן האידאולוגי של הדמויות האנרכיסטיות הבולטות באותה תקופה. אמה גולדמן למשל תיארה אותה כאירוע המכריע בחייה, ולאחר עשרות שנים של הגלייה מארה"ב הורשתה לחזור רק כדי להיקבר לצד גיבורי המאבק.

יום עבודה של 8 שעות

יום עבודה של 8 שעות

כשדרישת הפדרציה לא נענתה עד האחד במאי הוכרזה שביתה כללית, בה השתתפו כחצי מיליון פועלים מכל רחבי ארה"ב. בשיקגו לבדה, שהייתה מרכז למאבקי האיגודים למקצועיים ופעילות אנרכיסטית, השתתפו בשביתה למעלה מ־40,000 פועלים ומספר כפול מזה צעדו בהפגנות בשדרות מישיגן. מארגני ההפגנה הי בני הזוג פרסונס: לוסי, אשר הוגדרה על ידי משטרת העיר כ"מסוכנת יותר מ-1,000 פורעים", נולדה לתנאי עבדות ושוחררה לאחר מלחמת האזרחים. בן זוגה אוגוסט היה חייל בצבא הקונפרדציה וב-1886 שימש כעורך של העיתון האנרכיסטי "האזעקה", ולימים עתיד היה להיתלות בשל חלקו בהתארגנות.

הכוח העצום שהראו העובדים הכה בהלם את בעלי הון, וכך כשהשביתה נמשכה גם ב-2 במאי החלה מתקפה של אמצעי התקשורת נגד ההפגנות והשביתות בכלל ונגד מארגניה בפרט. ב-3 במאי התכנסו השובתים סמוך למפעל "מקורמיק הרווסטינג" בשיקגו, אז אחד התאגידים החזקים באמריקה, ושבו הועסקו "שוברי השביתה" שנשכרו על ידי ההנהלה. בסיום יום העבודה, בזמן שהשובתים קרבו למפעל בכוונה להתעמת עם שוברי השביתה, המשטרה החלה בירי בלתי מובן לעברם שכתוצאה ממנו נהרגו שישה פועלים ועשרות נפצעו.

פלייר הקורא להפגנה בהיימרקט.

פלייר הקורא להפגנה בהיימרקט.

בעקבות הזעזוע מהאלימות המשטרתית תנועת האנרכיסטים בעיר חילקה פליירים בדרישה לעשיית צדק עם רוצחי הפועלים בשם אינטרסים עסקיים, וקראה לקיים עצרת מחאה למחרת בכיכר היימרקט בעיר. העצרת בה נכחו כמה אלפים התנהלה ללא אלימות וכך היתה רוח הנאומים בה. בסביבות השעה 22:30, כאשר עמדה להסתיים, המשטרה החלה לפזר באלימות את 200 המפגינים שנותרו בה.

אז הושלך מטען צינור לעבר השוטרים וגרם למותו של שוטר ולפציעתם כמה נוספים. המשטרה פתחה שוב באש לעבר הקהל שחלקו הפעם הגיע חמוש והחזיר ירי. לאחר חילופי האש נספרו ארבעה פועלים ושמונה שוטרים הרוגים (מרבית השוטרים כתוצאה מאש שוטרים אחרים), לא ידוע כמה פועלים נפצעו, אך מעריכים שהיו רבים  אשר פחדו ללכת לבתי חולים פן יעצרו.

קריאה לפעולה בעקבות הרג פועלים

קריאה לפעולה בעקבות הרג פועלים

בעקבות התקרית החל גל של פשיטות ודיכוי משטרתי בעידוד מאמרי הסתה של העיתונות, בעיקר כלפי חברי התנועה האנרכיסטית ומאות מחבריה, "מפלצות תאבות־דם" כפי שכונו, נעצרו. "בצעו את הפשיטות תחילה והיוועצו בספר החוקים מאוחר יותר", קרא אז התובע הכללי. שמונה מהעצורים הועמדו לדין באשמת "סיוע לרצח": אוגוסט ספייז, מיכאל שוואב, אלברט פארסונס, אדולף פישר, ג'ורג' אנגל, לואיס לינג, סמואל פילדן ואוסקר ניבה.

המשפט שהחל ביוני היה פארסה מבישה, ומשמש מאז כדוגמא קנונית לחוסר צדק. חבר המושבעים נבחר על ידי פקיד שמינה התובע, והוא הורכב מאנשי עסקים ושכיריהם, ומקרוב משפחה של אחד השוטרים שנהרגו. התביעה כלל לא טענה כי למואשמים היה קשר למטען שהושלך, אלא שכמארגני ההפגנה לא מנעו את השלכתו, במיוחד לאור היותם אנרכיסטים, ולכן היו שותפים לקנוניה. חלק מהנאשמים אפילו לא נכחו בהיימרקט באותו יום.

בדברי הסיכום התביעה הצהירה כי האנרכיזם הוא זה שעומד למשפט ובהיותם המואשמים ממניגיהם דרשה: "הרשיעו את האנשים האלה, עשו מהם דוגמה, תלו אותם, והצלתם את המוסדות שלנו, את החברה שלנו". עונש מוות הוטל על שבעה מהם, אוסקר ניבה קיבל 15 שנה, ולאחר מכן הומתק עונשם של עוד שניים למאסר עולם. המחזאי הידוע ג'ורג' ברנרד שו אמר על כך

אם ארה"ב חייבת לאבד שמונה אנשים, עדיף לה לאבד את שמונת השופטים בבית המשפט העליון של אילינוי מאשר את שמונת האנרכיסטים שבכלא.

בליל ההוצאה להורג התאבד לואיס לינג בפיצוץ נפץ דינמיט בפיו, לפני שספייז, פארסונס, פישר ואנגל נתלו. מסופר כי בדרכם לשם הם שרו את "המארסֶייז" מחזיקים ידיים לפני שנקשרו. ספייז הצהיר "יגיע היום שהשתיקה שלנו תהיה חזקה יותר מהקולות שאתם עומדים לחנוק היום", ופרסונס האשים "הרשעתי וביצוע גזר הדין הוא לא פחות מרצח בכוונה תחילה, בזדון כפי שאפשר למצוא בתולדות הרדיפות הפוליטיות והדתיות". 600,000 איש ואישה ליוו בשתיקה את מסע הלוויה ברחובות שיקגו.

ב-1889 תוך כדי קמפיין עממי לשחרורם של הנותרים בחיים, שזכה ליותר מ-100 אלף תומכים, הוחלט בקונגרס של האינטרנציונל לארגן הפגנת ענק בינלאומית בקריאה לקיצור יום העבודה, האחד במאי נבחר כהצדעה למרטירים מההיימקרט. הלחץ העממי נשא פרי וביוני 1893 מושל אילינוי חנן את פילדן, ניבה ושוואב "משום שלא ביצעו את הפשע שיוחס להם, ובדיוק כמו חבריהם שהוצאו להורג נפלו קורבן להיסטריה, חבר מושבעים משוחד ושופט מוטה".

למרות ניסיונות ניכוס רבים האחד במאי היה ונשאר יום של סולידריות בינלאומית ומאבק נגד דיכוי  באשר הוא, כמו גם  יום הוקרה למרטירים משיקגו.

קרדיט:Bogdan Markiewicz

צילום: Bogdan Markiewicz

 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מוחמד אבו חומוס, אחד ממובילי המאבק הלא אלים בירושלים המזרחית, בהפגנה בעיסאוויה. (צילום: גיא בוטביה)

ביקור הפצועים הבא הוא רק עניין של זמן. מוחמד אבו חומוס בהפגנה בעיסאוויה. (צילום: גיא בוטביה)

שוב אבו חומוס הוכה ע"י שוטרים, שוב אני נוסע לבקרו

מוחמד אבו חומוס הוא מנהיג מקומי בעיסאוויה. הוא עסוק בתיעוד של פעולות הכיבוש בכפרו, ואלו רבות עד מאד. כשהן מתרחשות, מוחמד יוצא אל מול השוטרים, מבקש הסברים, מצלם במצלמתו, ותובע מהם לעזוב את תושבי עיסאוויה בשלום. השוטרים לא אוהבים זאת

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf