יש אנשים שהיו מתים לגור בעמונה עכשיו

לפעמים השאלה היא לא רק הפינוי, אלא מי מפנה אותך, למה, איך ולאן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בואו ניקח שני ישובים לדוגמא. בשני המקרים המדינה הייתה שותפה להקמתם, ובשניהם היא עדיין רואה בהם – על הנייר – יישובים לא חוקיים. היישוב הראשון מוקם על אדמת מדינה ציבורית. היישוב השני על אדמה פרטית של אנשים, שנשדדה מהם בחסות משטר צבאי, מחוץ לגבולות המדינה. בראשון המדינה עקרה את התושבים מבתיהם הקודמים בכוח, הכריחה אותם להתיישב במקום החדש, ובשני היא רק אפשרה והזמינה. בראשון לא הוקמו תשתיות מסודרות, ובשני – דווקא כן.

השנים חלפו והנה בשנה האחרונה ובימים אלה ממש אנחנו מגיעים לרגעי שיא דרמטיים בשני היישובים. בראשון, המדינה החליטה שנמאס לה, שהיא מגרשת את כל תושביו (גירוש שני על לא עוול בכפם), כופה עליהם מעבר למקום שלא מעוניין לקלוט אותם, ועל חורבן בתיהם מקימה עוד יישוב, שלישי, לאנשים אחרים. כשעלה הרעיון שהיישוב החדש, החוקי, יהיה בית הן למגורשים והן לחדשים ביחד, שהרי מדובר כזכור באדמה ששייכת לכלל הציבור – המדינה דחתה אותו בבוז. בית המשפט העליון אישר את הגירוש, והוא צפוי להתבצע בקרוב.

במקרה השני צריכים בעלי הקרקע לנהל מאבק משפטי של שנים רק כדי שיכירו בכך שזו אדמתם, ושההתיישבות עליה לא חוקית, ושבית המשפט העליון יכפה על המדינה לפנות אותה. כאן נראה שהמדינה עומדת על הראש רק כדי לעצור את הפינוי המתבקש והמובן מאליו מאדמות פרטיות. רוב מוחץ של השרים והח"כים של מפלגת השלטון חותם על עצומה למען חוק שיתיר את הגניבה, ושותפה נוספת בקואליציה מנסה לחוקק חוק שיכשיר גניבות ממין אלה באופן כולל הרבה יותר, והקואליציה כולה עוברת טלטלה. כדי לפייס את המפונים-לעתיד המדינה לא חוששת גם לעצבן את הבית הלבן (זה לא נורא, הוא רק עושה קולות של עלבון ולא באמת יפעל נגד זה), לבחון אפשרויות לגנוב אדמה במקום אחר כדי להקים מחדש את היישוב, ולפגוע בעוד נתינים של המשטר הצבאי, ובעיקר לפצות את התושבים במליוני שקלים.

> "מחנה השמאל היהודי" שוב תוקע סכין בגב

קרוואנים מיועדים לפינוי, עמונה (הדס פרוש / פלאש90)

קרוואנים מיועדים לפינוי, עמונה (הדס פרוש / פלאש90)

זה הסיפור המתגלגל בימים אלה של אום אל-חיראן ושל עמונה.

אבל בגדול, זה הסיפור של כפרים לא מוכרים מול מאחזים באופן כללי. לכפרים הלא מוכרים של פלסטינים – בנגב, בדהמש ליד לוד, בראמיה ליד כרמיאל, בבקעת הירדן ובדרום הר חברון – יש סיפורים שונים. חלקם (כמו דהמש) מוקמים על אדמה בבעלות פרטית של התושבים. חלקם קיימים עוד מלפני קום המדינה (או כיבוש הגדה המערבית, לאלה בשטחים), וחלקם הם בית לאנשים שגורשו מבתיהם ב-48', ושהמדינה כפתה עליהם לעבור למיקום החדש.

למרות כל הגורמים האלה, המדינה מתעקשת להלחם בהם. היה יכול להיות כל כך קל פשוט להתיר את קיום אום אל-חיראן לצד או כחלק מהיישוב חירן היהודי שמביאים כדי להחליף אותו. היה יכול להיות פשוט לתת היתרי בנייה לאנשי דהמש, או לאפשר לתושבי סוסיא שגורשו מבתיהם ב-67' להמשיך לגור על אדמתם בסוסיא החדשה. לא על חשבון אף אחד אחר.

אבל בכל המקומות האלה המדיניות היא אחת: גירוש.

מנגד, אם מדובר ביהודים, המדינה (ממשלות ימין ושמאל כאחת, משמעון פרס בקדומים ועד בנימין נתניהו בסיפור עמונה) תעשה הכל כדי להכשיר את הגזל של אדמה פרטית או ציבורית-פלסטינית (רוב אדמות הגדה המערבית), ובאמצעות משטר צבאי גזעני ומערכות חוק נפרדות תקים יישובים יהודיים לתפארת, שכל מטרתם הנצחת העליונות היהודית במרחב ומניעת האפשרות לעצמאות פלסטינית.

ואז נתניהו עוד מדבר על טיהור אתני.

> פינוי התנחלויות הוא התיקון של הטיהור האתני

הריסות בכפר אום אל-חיראן, מאי 2013. באזור צפוי לקום יישוב יהודי שיחליף את זה הערבי (אקטיבסטילס)

הריסות בכפר אום אל-חיראן, מאי 2013. באזור צפוי לקום יישוב יהודי שיחליף את זה הערבי (אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הפגנה בכביש 65 במחאה על האלימות בחברה הערבית, ב-13 באוקטובר 2019 (צילום: אורן זיו)

הפגנה בכביש 65 במחאה על האלימות בחברה הערבית, ב-13 באוקטובר 2019 (צילום: אורן זיו)

אלפים חסמו את כביש 65 במחאה על רצח צעיר מהכפר עארה

אחרי סוף שבוע רווי אירועי אלימות, מחו התושבים על אוזלת ידה של המשטרה נגד הפשע המאורגן. "אנחנו מתלוננים – והם סוגרים תיקים מחוסר ראיות", טען אחד המפגינים. ח"כ לשעבר ואאל יונס: "בכל מדינה מתוקנת ארדן ונתניהו היו מתפטרים"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf