ברית המדוכאים יושבת בפער בין עמונה לגבעת עמל וואדי ערה

לפני מספר ימים ביקרתי חבר שהתחתן באמצע השנה, חבר ילדות שמאז ילדותנו היה ניתן להבחין בברק ההצלחה בעיניו, אדם שעשה את המסלול הקלאסי של תיכון-עבודה-אקדמיה-השתלבות בשוק העבודה, והפנינה של הכתר: חתונה וכינון תא משפחתי קטן. כשנתיים לפני שהתחתן הוא החל לבנות בית מעל לבית הוריו בכפר פרדיס, וכאדם שבין יתר סגולותיו היו שמירה על החוק והתרחקות מצרות ככל שאפשר, הוא סירב להניח לבנה אחת מקירות הבית בלא ההיתרים הדרושים ויהי מה. לכן הוא פתח בתהליך לקבלת אישורי בנייה בחלקה שבבעלות אביו. הוא צלח אינספור תהליכים בירוקראטיים, פגישות עם ועדות וסכומי עתק שהושקעו בתהליך, עד שלבסוף, רק לאחר שירק דם בתהליך, הוא הצליח. כשפגשתי אותו באחרונה ראיתי אפיסת כוחות אמיתית מה היא, בצל מעמסה כלכלית עבור אדם שעובד בעבודה טובה ועדיין הוא חי על הקצה.

יחי ההבדל הקטן. בניגוד לחברי זה, לפני קצת יותר מעשרים שנה השתלטה קבוצה של מתנחלים על אדמות פרטיות בגדה המערבית והכריזה על הקמת עמונה. היישוב גדל לא רק תוך העלמת עין ממשלתית, אלא תוך תקצוב ישיר מכספי המדינה, שנאמד במיליונים רבים. אותה מדינה בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופת שלטונו של נתניהו, נשכבה על הגדר כדי למנוע כל החלטה של בג"ץ שתכליתה פינוי מתנחלי עמונה מאדמות שהוגדרו על ידי בג"ץ ככאלה שנגזלו מבעליהם החוקיים, שהם ממש במקרה פלסטינים. מאבקה של ממשלת המתנחלים נחל כישלון חרוץ מול בג"ץ, שהורה לפנות את עמונה.

> צפו: מאות ישראלים ופלסטינים ציינו שנה של מחאה משותפת נגד הכיבוש

ראש הממשלה חש שעמונה היא השטיח שנמשך לו מתחת לכס השלטון ומאיים על האלקטורט שלו, וכמנהגו בקודש הוא היה חייב להתייצב מול המצלמה ולהסביר למצביעיו מי האיש הרע בסיפור של עמונה: החוק, בג"ץ והערבים. הוא נשא נאום מוקלט מאלף והיסטורי, יותר מכל נאום אחר של נהירת ערבים או טרור הצתות.

כששמעתי את דבריו (ראו סרטון להלן) לא חשבתי על אלפי הבתים ביישובים הערביים שנבנו ללא היתר – שבניגוד לאדמה הגזולה של עמונה, 95% מהם נבנו על אדמה בבעלות פרטית. דווקא חשבתי על תושבי גבעת עמל, שכבר מעל 60 שנה נאבקים על הבית, שמי בכלל סופר אותם. הם הרי לא מתנחלים ביו"ש אלא עוד חבורה של יהודים סוג ב', יוצאי צפון אפריקה והלבנט, שנחשבים לפולשים לאדמות של טייקונים מיוחסים שאת האדמות קיבלו ממדינת היהודים תמורת פרוטות.

> אלימות גברית, סוריה והמפלגה הקומוניסטית הישראלית

זה יתהפך לביבי על הראש

לפתע ברית המוחלשים של יושבי הארץ הזו נראתה לי כה מובהקת. נהיה נהיר וברור כי אותו גוף שלטוני נעמד מול שתי אוכלוסיות מוחלשות, משני רקעים תרבותיים שונים, האחת ילידית והשנייה מהגרת, שתיהן מזרחיות. כל מטרתו היא לקעקע בתודעתם של אלה שהם אינם רצויים כאן, שהמקום הזה שמבחינתם נחשב בית לא יעמוד מול דחפורי המשטר, שהתחושה הטבעית והפשוטה "להרגיש בבית" לעולם לא תהיה מנת חלקם. כל הארץ כולה היא בבעלות של אליטה מיוחסת, עשירה וכוחנית.

עייף, חרד ומודאג, הבהיר ראש הממשלה שבמדינה דמוקרטית לא יהיו שתי מערכות חוק נפרדות, ושהוא נתן הנחיה מיידית שהחוק יחול על כלם, ערבים ויהודים, ולכן לצד פינוי עמונה, המדינה תדאג לזרז את תהליך הריסת מבנים לא חוקיים בנגב (בדואים) בוואדי ערה (ערבים) ובגליל (ערבים). מה שראש הממשלה הסתיר בנאומו המכונן והשוויוני זו העובדה המתועדת שלבעיית הבנייה הלא חוקית בחברה הערבית הונחה לפניו הצעת פתרון פשוטה, אותה יזמו בתחילת שנה זו חברי הרשימה המשותפת בכנסת. ההצעה בקצרה כללה סעיפים עיקריים של הפסקת ההריסות למשך שנה, תחילת תהליך של אישור בדיעבד למקרים אותם ניתן לאשר (חלילה לא על קרקע פרטית גנובה כמו במקרה של עמונה), וכן קריאה של הנהגת הציבור הערבי להפסיק כל בנייה לא חוקית. הצעה זו זכתה להתעלמות מוחלטת מצד ראש הממשלה נתניהו.

ראש הממשלה ממשיך בקו התנהלותו הלא אחראית כלפי אזרחי המדינה בני האוכלוסיות המוחלשות, והתנהלות זו מקבלת רוח גבית שמגיעה מהמערב בעידן בו ההקצנה הפוליטית הפכה לאופנה מוצלחת ולפרקטיקה מנצחת שמתחזקת שלטון מקפח, לא שוויוני ולא דמוקרטי. זהו עידן שאין בו פתרונות בהסכמה ואין בו נקודות אמצע שבהן נפגשים הרצונות כדי להרים חברה חופשית, מוצלחת, מתקדמת, חברה שמשדרת תקווה לעמים במקום שידע לא מעט כאב, פיצול, פילוג, שנאה ומלחמות. ייתכן שהדבר ייקח זמן, אך בניגוד לציפייתו של ראש הממשלה לשלוט ביד רמה ובכוח בשימוש בפרקטיקות פסולות, ההסתה שלו כלפי האוכלוסייה הילידית והתעלמותו מהשכבות החלשות יהיו המפתח לשינוי עתידי צודק ושוויוני.

הפוסט התפרסם גם באנגלית באתר 972+

> רשיון להרוג: תיק החקירה המפליל של הרג האחים במחסום קלנדיה