"האמת לא חשובה רק עבור מי שיש לו מה להסתיר"

"המדינה הציונית מעולם לא הכירה באזרחיה הפלסטינים: היא לא הכירה בהם כאזרחים ולא הכירה בהם כפלסטינים". דברים שנשאה ענת מטר בצעדת העקורים השנתית לציון יום הנכבה, שנערכה השנה בכפר העקור אלכאברי, בסמוך לקיבוץ כברי בגליל

א א א

אני מודה מעומק הלב על ההזמנה לדבר בפניכם היום.

אומרים שאנחנו נמצאים עכשיו בעידן שבו האמת לא חשובה. אבל האמת לא חשובה רק עבור מי שיש לו מה להסתיר, מי שאינו מוכן לאבד את כוחו אם האמת תצא לאור. אנחנו – הציבור הפלסטיני כולו והיהודים המבקשים להצטרף אליו בבניית מדינה שכל אזרחיה שווים, מדינה השואפת לצדק – אנחנו דבקים באמת. זו מטרתה העיקרית של צעדת העקורים. זו מטרתם של האירועים השונים לציון הנכבה. את סיפורם של הכפרים שהושמדו, הערים שהתרוקנו, מרכזי התרבות שנהרסו, צורות החיים שנעלמו, את סיפורם של ההרוגים, הפצועים והפליטים, של מי שאדמותיהם נגזלו ואחרים יושבים עליהן, של אלה שאינם רשאים לחזור ולשקם את כפריהם – את הסיפורים האלה חובה לספר ועל תיקון המעוות חובה על כולנו להילחם.

אבל האמת היא גם שהנכבה מעולם לא הסתיימה. נוכחנו בכך השנה עוד יותר מאשר בשנים הקודמות, עם תנופת הריסות הבתים: באום אל חיראן, באל עראקיב, בקלנסווה, בבקעת הירדן, בדרום הר חברון ובמקומות אחרים. המהלך הוא שיטתי ומכוון. בדיוק לפני חודש עבר בכנסת "חוק קמיניץ", המאפשר לזרז את הריסות הבתים ומחזק את הפללת האזרחים הפלסטינים, שיישוביהם לא זכו לתוכניות מתאר. במקום להכיר בגניבת האדמות ולנסות לתקן, ישראל ממשיכה במדיניות הגזל והדיכוי ומעמיקה אותה.

> למה הם עושים אירוע זיכרון למחבלים?

האמת היא שהנכבה מעולם לא הסתיימה. אלפים בצעדת העקורים השנתית לציון יום הנכבה בכפר בעקור אלכאברי (צילום: מריה זריק/אקטיבסטילס)

האמת היא שהנכבה מעולם לא הסתיימה. אלפים בצעדת העקורים השנתית לציון יום הנכבה בכפר בעקור אלכאברי (צילום: מאריא זריק/אקטיבסטילס)

משטרה מסיתה

המדינה הציונית מעולם לא הכירה באזרחיה הפלסטינים: היא לא הכירה בהם כאזרחים ולא הכירה בהם כפלסטינים. כאזרחים, הפלסטינים מופלים בכל זירה: בחינוך, בבתי המשפט, בקבלה למקומות עבודה, בתחבורה הציבורית ובשירותים לאזרח, בהענקת אישורי תושבות ואזרחות בעקבות נישואין, בהקצאת קרקעות למועצות האזוריות, וכמובן בתכנון ובבניה של יישובים חדשים. האזרחים הפלסטינים מופלים גם בכל מה שנוגע לטיפול בפשיעה הפנימית, ובפרט במניעת התופעה המחרידה של רצח נשים. גם זה היבט של התכחשות המדינה להיותם של הפלסטינים אזרחים שהיא אמורה לדאוג להם, לשלומם ולרווחתם.

גרוע מזה: המשטרה לא רק נמנעת מדאגה לאזרחים הפלסטינים, אלא גם מסיתה נגדם ומציגה אותם ממש כאויבים, כפי שלמדנו השנה פעם אחר פעם, מהתבטאויותיהם הגזעניות של ראש הממשלה, של השר לביטחון פנים ושל מפכ"ל המשטרה, ביחס לגל השריפות ולאירועי אום אל חיראן וקלנסווה.

כאן כבר עולה הצד השני של סירוב המדינה להכיר באזרחיה הפלסטינים: התנגדותה לקבל את זהותם והתנכלותה לחיים הפוליטיים הפלסטיניים. הוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מחוץ לחוק – ואתו גם כל שירותי הדת, הרווחה והחינוך שנותנת התנועה, ובצדם גם של כלי תקשורת שהופעלו על-ידה – היא הביטוי החריף והנורא ביותר של היחס הזה. ההתנכלות החוזרת ונשנית לאמנות הפלסטינית היא היבט אחר של אותו יחס, של סירוב להכרה בחברה הפלסטינית כפלסטינית: סירוב לזכותה לספר את סיפורה, לארגן את חיי הדת, הרווחה והחינוך שלה, לפתח את שפתה, ערכיה ותרבותה. זה הבסיס להתנכלות החוזרת לתיאטרון אל-מידאן. זה גם הבסיס למעצרה המטורף של המשוררת דארין טאטור, להעמדתה לדין באשמת הסתה ולהשארתה במעצר בית במשך חודשים ארוכים, בשל שיר שכתבה.

> בערב יום הזיכרון חטפתי בקבוק שתן כי העזתי לחשוב על תקווה

המשטרה לא רק נמנעת מדאגה לאזרחים הפלסטינים, אלא גם מסיתה נגדם ומציגה אותם ממש כאויבים, כפי שלמדנו השנה פעם אחר פעם. צעדת העקורים בכפר העקור אלכאברי (מריה זריק/אקטיבסטילס)

המשטרה לא רק נמנעת מדאגה לאזרחים הפלסטינים, אלא גם מסיתה נגדם ומציגה אותם ממש כאויבים, כפי שלמדנו השנה פעם אחר פעם. צעדת העקורים בכפר העקור אלכאברי (מאריא זריק/אקטיבסטילס)

לעניין זה קשור גם היחס המפלה לאסירים הפוליטיים הפלסטיניים – ובפרט לאלה שהם אזרחי המדינה. שביתת הרעב של האסירים, אשר היום אנחנו מציינים את יומה ה-16, קוראת לנו שלא לשכוח את הנקודה הכואבת הזו, את הפצע שמחכה שנים רבות להחלמה, את האסירים, שחלקם יושבים בכלא כבר למעלה מ-30 שנה – וביניהם חברי היקר וליד דקה, אשר לשחרורו אני מצפה מדי יום ביומו.

אנחנו חיים כיום בתקופה רעה של נסיגה במקום קידמה, תקופה שבה כוחו של הימין הפופוליסטי והאלים עולה בכל העולם. אבל אסור לוותר על התקווה, ולא רק עליה: גם על המאמצים המעשיים להגשמתה. לכן אני רוצה לקרוא היום מן הבמה הזו:

לא להריסת הבתים! לא להסתה נגד האוכלוסייה הפלסטינית! לא למעצרים הפוליטיים!

כן להשבת העקורים! כן לשחרור האסירים הפוליטיים! כן למדיניות של צדק, הכרה ושוויון!

ענת מטר היא מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וחברת הוועד הישראלי למען האסירים הפלסטינים.

> "אני מקווה ששביתת הרעב תימשך עוד חודש. הרחוב הפלסטיני מתעורר"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מפגינים מול ביתו של איתמר דויטשר, מנכ"ל חברת הבנייה אלקטרה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מפגינים מול ביתו של איתמר דויטשר, מנכ"ל חברת הבנייה אלקטרה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

באים לקבלנים: מחאה מול מנכ"ל "אלקטרה" בשל מותם של פועלי בניין

בשבוע שעבר נהרגו שני פועלים באתר החברה בראש העין. מאז 2015 נהרגו באתרי "אלקטרה" תשעה בני אדם. הפעילים, שהפגינו מול ביתו של מנכ"ל החברה, דרשו ממנו לקחת אחריות: "דם על הידיים שלך"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf