להביא את פניהם של הרוגי עזה ללב שדרות רוטשילד

פעילות תלו באישון לילה על העצים לאורך השדרה 115 עפיפונים שחורים הנושאים את תמונות המפגינים העזתים שנהרגו מאש הצבא במהלך צעדות השיבה. "רצינו להפר את השקט בשכונה שלנו ולומר לציבור הישראלי האדיש שלא יהיה לנו שקט וחופש עד שגם להם לא יהיה"

א א א

אמש, בלילה שבין ראשון לשני, נתלו על עצים לאורך שדרות רוטשילד בתל-אביב 115 עפיפונים שחורים עם תמונותיהם של המפגינים העזתים שנהרגו מאש הצבא במהלך צעדות השיבה. ע', מיוזמות ומבצעות המבצע הלילי שביקשה להישאר בעילום שם: "כולנו עדים בשבועות האחרונים למה שהולך בעזה. היתה כאן עליית מדרגה משמעותית, גם מבחינת הנראות של המצב וגם מבחינת התגובות לו. אנחנו עומדות ורואות איך פותחים באש על אנשים שמפגינים, ומנגד את האדישות הציבור ואת היחס מצד התקשורת להרג הזה".

"אנחנו נלחמים בחוליות של משגרי עפיפונים? צריך להסביר לחיילים לא לירות במפריחי עפיפונים?"

אחד הטריגרים המרכזיים לפעולה היה מספר ההרוגים הגבוה להחריד בהפגנה שהתקיימה בעזה ב-14 במאי. ע', ששהתה באותו הזמן בחו"ל, התקשתה להכיל את המראות. "החזרה לארץ היתה שוק גדול כי לא קרה כאן כלום. אדישות גמורה. היו כמובן פעילויות של גופים כמו קואליציית נשים לשלום והפגנות הסולידריות בחיפה, אבל חשבתי שחייבים לתקשר את הפרצופים של 115 ההרוגים האלה, שיש להם אחיות ואחים והורים, לציבור הישראלי. הפעולה של העפיפונים היתה חלק מהדבר הזה, פעולת המשך לתליית תמונות הנרצחים על הגדר סמוך לעזה, וביום שישי הופרחו עפיפונים עם שמות הנרצחים. אתמול עשינו צעד נוסף והבאנו את הפנים שלהם ללב רוטשילד, איפה שריח אבק השריפה לא מגיע וקל מאוד להסיט את המבט מההרג היום-יומי הזה. לא יכולנו להמשיך לשתוק".

עפיפונים שחורים על עץ בשדרות רוטשילד. לכל הרוג שם

בנוסף לתמונתו של ההרוג, כל עפיפון נשא את שמו בעברית ובערבית, ואת תאריך הלידה שלו. "את עוברת על הגילאים הצעירים האלה, ולהבין שאנחנו סוהרות וסוהרים של אסירים בכלא הגדול בעולם כבר שלושה דורות".

את העפיפונים השחורים תלו בשדרות רוטשילד ארבע פעילות באמצע הלילה. "אנשים עברו, קראו והסתכלו על השמות. היו גם כאלה שקרעו את העפיפונים והורידו אותם. זה אקט נורא קטן, אולי אפילו פאתטי, אבל לא יכולנו לשתוק. אספנו את שמות הנרצחים מכל מני אתרים ותוך כדי קראנו גם את הרקע של כל אחד מהם, וזה היה קשה מנשוא. בסוף זה מתנקז לחתיכת בריסטול שחור עם זנבות מאחורה על עץ ברוטשילד. בין בית הקפה למשרד.

לעפיפון אין גבול, וזה גם משהו סופר ילדי שמעמת אותנו עם האופן המביך שבו אנחנו מתנהלים. אנחנו נלחמים בחוליות של משגרי עפיפונים? צריך להסביר לחיילים לא לירות במפריחי עפיפונים? האם באמת עלולה לפרוץ כאן מלחמה בגלל עפיפונים?"

אני שואלת את ע' לשלום העפיפונים הבוקר. "חלקם היו על הרצפה, אלה שתלינו גבוה יותר נשארו על העצים. חלק נרטבו מהממטרות והשאירו את הצבע השחור על העצים כחותמות".

"רצינו להפר את השקט בשכונה שלנו", היא מסכמת את המניע לפעולה. "לומר לציבור הישראלי האדיש שלא יהיה לנו שקט וחופש עד שלהם לא יהיה. וזה עוד לפני שדיברנו על המוסר המוכתם שלנו, ועל הדם".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מדיניות של טיוח. רזאן נג'אר מטפלת בפצועים בהפגנות השיבה (צילום: עבד אל-עזיז נג'אר)

תחקיר בצלם: הפרמדיקית רזאן נג'אר נהרגה מירי מכוון

בעקבות הסערה שחוללה הריגתה של החובשת הצעירה במהלך הפגנות השיבה בעזה, הצבא מיהר להתנער מהאחריות למותה ואף פתח במסע הכפשה נגדה. בצלם: מדיניות נפשעת המגובה במערכות טיוח צה"ליות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf