עצורים בהפגנה נגד שחיתות בפ"ת: "על כל עצור יבואו אלף"

הביצה השמאלית בפיד שלי געשה אתמול בחלקיה בוויכוח סביב השאלה באיזו מההפגנות שהתקיימו אמש חשוב יותר להשתתף – זו בכיכר רבין או זו מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט בפתח תקווה.

לפני שבוע שברו, כזכור, שוטרי משטרת ישראל את ידו של מני נפתלי, לשעבר אב בית ראש הממשלה, במהלך משמרת המחאה הקבועה שהם מנהלים מזה שבועות בקרבת ביתו של היועמ"ש בדרישה לפתוח בחקירה בפרשת הצוללות. קרבת ביתו תהיה אולי הגזמה קלה; לאחר מעצרים ועיכובים חוזרים ונשנים, עתרו נפתלי ושני פעילים נוספים לפני כחודש ימים לבג"ץ בדרישה שיותר להם להפגין מול ביתו של היועמ"ש, אך העתירה נדחתה בטענה כי כל עוד ישנה חלופה אפקטיבית, ניתן להגביל את זכות המחאה נגד המעון הפרטי של אישי ציבור. על כן ההפגנות מתקיימות כעת כמה מאות מטרים מביתו של מנדלבליט, בכיכר גורן בפתח-תקווה.

מהרבה סיבות שלא כאן המקום לפרט, אני הלכתי להפגנה בפתח תקווה. הגענו לכיכר גורן בסביבות השעה שבע וחצי בערב, במקום כבר נכחו למעלה ממאה איש שנשאו שלטים בגנות השחיתות והון-שלטון. הדבר הראשון שתופס את תשומת לבי הוא המגוון; כבר המון זמן לא השתתפתי בהפגנה שאיננה קשורה לענייני כיבוש, אני חושבת מתוך נזיפה עצמית, וזה נראה ומרגיש שונה מאוד. בלי נאומים, בלי הופעות ובלונים ובלי הסעות, אנשים מגיעים לפה כי נמאס להם מהשחיתות וכי הם רוצים להביע סולידריות עם אדם ששילם על החשיפה האמיצה שלו מחיר יקר. הקהל ממשיך להתקבץ בכיכר ומספר המשתתפים עולה בשלב מסוים על 300 איש להערכתי, ומתחילים להגיע גם פוליטיקאים וחברי כנסת. הכיכר כבר מלאה להתפקע, מכוניות שעוברות ליד צופרות בתמיכה נלהבת. גם זה חדש לי ומפתיע ומשמח.

בשלב מסוים ח"כ מיקי רוזנטל מחליט להפגין כישורי הנהגה וחוצה ביחד עם קבוצה קטנה את מתחם הכיכר לעברו השני של הרחוב. שם הוא מנהל משא-ומתן עם מפקד המרחב, שמבהיר לו שמבחינתו המשטרה בכלל עושה לנו טובה שהוא מאפשרת לנו להפגין אפילו בכיכר. בשלב הזה המשטרה מאופקת, אולי כי חברי הכנסת עדיין נוכחים ומצטלמים ומתראיינים בהתלהבות רבה.

לא צריכים להוכיח פטריוטיות

אחרי כשעה, ההפגנה מתחילה לצעוד לכיוון ביתו של מנדלבלט שנמצא במרחק מאות מטרים מהכיכר, תוך קריאת סיסמאות "הון, שלטון, עולם תחתון", "דמוקרטיה", "כשהחוק לא חוקי – אי ציות אזרחי", ועוד כהנה. עכשיו השוטרים כבר נראים דרוכים הרבה יותר. חברי הכנסת, שסיימו להצטלם ולהתראיין, כבר אינם. אנחנו חולפים ליד "אוטובוס העצורים" שהמשטרה הביאה, שעל גבו מתנוסס שלט גדול של פרויקט תגלית. יפה, אני חושבת. חוק שימור האנרגיה אף פעם לא מאכזב.

ואם יש אוטובוס עצורים אז די ברור שיהיו גם עצורים, ואכן המשטרה נכנסת באגרסיביות במפגינים ועוצרת שלושה, וכמובן חוסמת את הדרך המובילה לרחוב של מנדלבליט. הדבר הזה מזכיר לי את הסגירה השערורייתית של רחוב בלפור בירושלים, בו נמצא בית ראש הממשלה, למעבר אזרחים. במדינה שבה המרחב הציבורי הוא בהגדרה קודם כל רכושו של השלטון, גם הבג"ץ יתגייס להרחיק את הציבור, שלא יטריד חלילה את מנוחתו.

> "ככל שהם יפרידו אותנו למעמדות, שבטים ומגזרים אנחנו חייבים לחבור יחד"

מכיוון שהדרך לביתו של היועמ"ש נחסמה, אנחנו ממשיכים לצעוד בכיוון צומת אונו, שם מפגינים באותה שעה מני נפתלי וחבריו שהורחקו בצו בית משפט מפתח תקווה בעקבות ההפגנות הקודמות. גם האיחוד הזה, יסתבר מהר מאוד, איננו לרוחה של המשטרה, שמביאה את אוטובוס העצורים לנקודה שבה היא חוסמת את דרכנו ומתחילה להעמיס עליו עצורים נוספים. שוטרים סמויים עטים פתאום על מפגינים בלי שום היגיון, תוך שניות אני רואה מכר שדיברתי איתו רק לפני רגע נדחף באגרסיביות לאוטובוס.

על פי הודעת המשטרה שתתפרסם מאוחר יותר בערב, עוכבו 20 מפגינים. המשטרה דרשה הפקדת ערבות על סך 5000 ₪ לכל מפגין כתנאי לשחרור. מי שיכל, שילם ויצא אתמול בלילה. מי שלא, הובא הבוקר לפני שופט. נכון לרגעים אלה המשטרה עומדת על דרישתה והם עדיין לא השתחררו. "הנה עוד ביטוי של החיבור בין הון לשלטון", אומר לי עורך דינו של מני נפתלי, דניאל חקלאי. "מי שיכול לשלם יוצא חופשי. מי שאין לו את הכסף – נשאר בפנים".

אנחנו מתחילים לצעוד בחזרה לכיוון הכיכר, ותוך כדי מנסים להתעדכן לגבי מצבם של העצורים. בדרך אני קוראת דיווחים של חברים מההפגנה בכיכר רבין, ומבינה שהחמצתי את בוז'י הרצוג מעביר שיעור קצר בהיסטוריה לפיו אנשי העלייה הראשונה הגיעו לארץ שוממה והפריחו אותה. אני מודה להרצוג בלבי על שהוכיח את התבונה בהחלטה לבוא לכאן ולא לשם, וחושבת על דבריה של חברה כשעמדנו בכיכר, שהסתכלה מסביב וציינה שיש פה, בהפגנה בפתח תקווה, הרבה פחות דגלים פר אדם מאשר בהפגנה בכיכר רבין. וזה נכון; לקהל המרשים שהגיע להפגנה הזו לא היה צורך להוכיח את הפטריוטיות שלו. הוא הגיע מתוך מיאוס בשלטון מושחת וזחוח שמתנהג כחסין מפני כל, ומתוך סולידריות אזרחית מרגשת. "על כל עצור יבואו אלף!" צעקנו כשהתחילו המעצרים. ואלפים צריכים להגיע גם על כל יד שהמשטרה שוברת באלימות, על כל ציוד שהיא מחרימה ללא סיבה, על כל לילה שאדם מבלה כלוא בניסיון הנואל לשבור את המחאה הציבורית דרך הכיס של הציבור. ובמילים אחרות: נתראה בכיכר.

> לראשונה מזה למעלה משנה וחצי, המשוררת דארין טאטור טועמת מהחופש בכפית