נשות סעודיה יצאו לחגיגה הלאומית, והממלכה נכנסה להיסטריה

מאת |

יורש העצר החליט לפזר מיליארדים לרגל החגיגות הלאומיות, ומשום כך אף רופף את המשמעת הנוקשה נגד הנשים. התוצאה "הדהימה" את הגברים בממלכה האלימה, והטילה את המדינה לסערה שעדיין לא ברור כיצד היא תיגמר

בזמן שכל העולם עסוק במשאל העם הכורדי, בזכייה ובהפסד – בו זמנית – של מרקל בגרמניה, במשחקי הפצצות והאגו בין שני המטורפים מארצות הברית וצפון קוריאה ובעוד אסונות בעולם פה ושם – סעודיה מתעוררת אט אט משכרון החושים שפקד אותה מאז אירועי היום הלאומי הסעודי.

כן רבותי, בממלכה הסעודית חגגו שמונים ושבע שנות קיום. בחגיגות השנה, כך נראה, נשברו כל הכלים והכללים, אלו שנשמרו באדיקות כמעט תשעה עשורים. סעודיה החוגגת עסוקה בלהכתיר את עצמה כמנהיגת העולם הערבי והאסלאמי, בתור המעצמה החזקה והתוקפנית. היא לא מהססת להפציץ כל מקום במזרח התיכון, או להטיל חרם על מדינה שכנה כמו קטאר – והכל בשם המלחמה בטרור, אותו טרור שהיא בעצמה מממנת.

> אין דין ואין דיין: כך סעודיה מחסלת חשבונות פוליטיים בעונת החג'

בממלכה הוחלט להסיח את דעתו של העם למשהו אחר מלבד החרם על קטאר, המלחמה בתימן ואיראן והקשרים המתחממים על ישראל – והשנה השקיעה סעודיה מיליארדים בחגיגות היום הלאומי שלה. מישהו למעלה, סביר להניח יורש העצר הנסיך סלמאן בן עבד אל עזיז, שפך על החגיגות הון תועפות: מסיבות, סעודות פאר ושפע, מופעי זיקוקים, הפגנת הכוח הצבאי בים, בשמיים וביבשה, מופעי אור ולייזר ומה שתרצו. התמונות של יורש העצר ואביו התנוססו מעל על בניין בממלכה, והכל הכל נצבע בירוק הסעודי המוכר.

נשות הממלכה חוגגות

האירוע החגיגי היה הזדמנות פז לכל האומנים והמשוררים המתחנפים לשלטון. כולם שרו ושיבחו את המלך ומעשיו. כמובן שהם לא שכחו לגנות את קטאר השובבה, שעושה בעיות בגן של חצי האי הערבי, ומעצבנת את הגננת מסעודיה.

אך לכל פארטי יש אפטר פארטי. יום למחרת ההצגה הליצנית הזו התעוררה החברה הסעודית למראות הזוועה וההפקרות ברשתות החברתיות שגרמו "הנשים". הן חגגו רבותי. הנשים הסעודיות יצאו לרחובות, לקניונים, רקדו והצטלמו בכל מקום. איום של ממש היית אומרת.

בחברה שדוגלת בדיכוי נשים כאורח חיים, שומרת באדיקות על חוקי הלבוש והצניעות מכף רגל ועד ראש, מדירה נשים מכל מרחב שיש בו שאריות של נוכחות גברים, זה בלתי נתפס. במדינה בה אסור לנשים לנהוג או להשמיע קול, במקום שנשים התחילו להצביע אך לא להיבחר, וגם זה רק לפני כמה שנים – הכל התפרק לחתיכות ביום חגיגי אחד, והתרסק.

שחקנית סעודית לבשה ג׳ינס צמוד, בלי כיסוי ראש כמובן, התעטפה בגלימה בצבעי הדגל והעלתה את התמונות שלה לרשתות החברתיות, במטרה להתהדר בשייכות שלה לעם הסעודי בצורה יפה ומקורית. היא שכחה ששמו של "אלוהים האחד והיחיד" כתוב על הדגל שעטף את גופה. הרגשות הסוערים של הגולשים הציפו את הרשת, והתגובות הזועמות לא איחרו לבוא.

האמנית המסכנה מיהרה להסביר שהיא נסחפה מרוב התרגשות ואהבה למולדת. היא אף טענה כי התמונה צולמה למעשה בדאבי השכנה ולא בארץ הקודש, בהנחה ששם בדאבי אפשר לשבת על הדגל, לחלל את שמו של אלוהים ולעשות כל מיני שטויות שלא עושים בממלכה.

בסרטון אחר שהופץ ברשת נראו המוני נשים מסתובבות ברחוב העיר. הנשים היו אמנם לבושות בעבאייה (גלימה שחורה רחבה), אך פניהן נראו, שערן בצבץ לו מתחת לחיג'אב וידיהן נחשפו לעיני המצלמות – ולעיני הרבה גברים, בעלי יצר מיני בלתי נשלט ממנו הזהירו שנים רבות. הנשים, למרבה הפלא, הסתובבו ברחובות – ולא דווח על מקרי אונס או הטרדה מינית כלל.

> האישה שהביאה את זכות הבחירה לנשות סודאן: פרידה מפמיניסטית ולוחמת

כללי ההפרדה בין המינים נשברו, והקהל – שחור, לבן וירוק – רקד ועלז. מקומות הבילוי שנהגו להפריד בשעות בין נשים לגברים "לקחו את החוק לידיים", מתוך הנחה שפקחי הצניעות ("הרשות לאכיפת חוקי ציווי הטוב, ושמירה מחילול האיסורים") נמצאים בחופש ביום המיוחד. פתאום נראו גברים ונשים ודגלים קורעים את רחובות הערים הגדולות בלי כל חשש.

דיכוי שברירי

הפקחים, שנהגו לסרוק כל מרחב ציבורי מחשש שמא תימצא פצצת אטום חבויה – אישה בלי מלווה שרעי זכר (אב, אח, בעל או בן) או בלבוש שאינו הולם חס וחלילה – לא ממש פעלו מול ההמון השמח ביום ההולדת של הממלכה, והמבוכה רבתה. בשבת האחרונה גילתה החברה הסעודית הגברית, למרבה ההפתעה, שיש הרבה נשים, נערות וצעירות בכל מקום, והן גם רוצות לחגוג. לא היה אפשר לעצור את הנשים.

חברה פלסטינית סיפרה לי שבבתי הספר ובמקומות הבילוי הפיצו הוראות כתובות לתושבים לצאת בלבוש ירוק לכל מקום, להפגין שמחה, ולהלל את שמו של הנסיך סלמאן. נערים חילקו דגלים ותמונות של יורש העצר בכל פינה. היא סיפרה שאף פעם זה לא קרה, השנה מישהו השתגע שם למעלה והעם ניצל את ההזדמנות. אורחים לא סעודים, היא סיפרה עוד, נגעלו מההצפה הבלתי צפויה ושטיפת המוח שפרצה לפתע לרחוב העיר.

התמונה שעוררה סערה:

הדיונים ברשתות החברתיות והסיקור התקשורתי למה שקרה, מדגימים, ממש כמו מחקר אנתרופולוגי-סוציולוגי, עד כמה כל הדיכוי בשם הדת הוא שברירי ובלתי יציב. למעשה, בעידן הפייסבוק והטוויטר, אי אפשר יותר להתעלם מכוחה של המדיה החברתית. היא חושפת הכל. אני זוכרת לפני כמה שנים, כשנהגת סעודית נהרגה בתאונת דרכים בפעם הראשונה, הסעודים שיחקו את משחק המופתעים והנדהמים ממה שקרה: "איך אישה נהרגה מאחורי הגה?!".

לפני כחודשיים צעירה סעודית הצטלמה בחצאית קצרה כשהיא באתר היסטורי, והעלתה את הסרטון לאינסטגרם. הרשויות מיהרו להודיע שהיא תימנייה בכלל, והיא נעצרה יחד עם אביה בתוך 24 שעות. מה יעשו הרשויות כעת, כאשר המוני נשים הצטלמו באתרים רבים כאשר הדגל הסעודי קרא להן? המולדת הייתה צריכה את צבא הנשים השחור הזה ברחובות, והן פשוט נענו לקריאת המולדת.

צעיר כועס במיוחד העלה סרטון בו צעק "לאן הגענו, איך עכשיו נחזור לשגרה? איך תספרו לנו אתם למעלה, והשיחים המהוללים שלכם, שאלוהים מבקש את הדברים שדרשתם שנים? איך תשכנעו אותנו עכשיו שקול אישה ערווה, ושהדת שלנו אוסרת על גברים ונשים להיות במקום אחד בו זמנית? מה הפסוקים שתצטטו עכשיו כדי לתרץ את מה שהמלכים והנסיכים ביקשו?". פרשנים ווירטואליים כבר הרחיקו לכת, והיה מי שכבר הצהיר כי סעודיה בדרך להיות מדינה חילונית ומופקרת.

מדהימה אותי העובדה שגם כאשר המדינה החזקה והאלימה מפעילה את מלוא עצמתה כדי להכניס את הנשים לקומקום, ואף בשם הישות החזקה ביקום – אלוהים כמובן, יום אחד השד הפמיניסטי יוצא במלוא הדרו. גם אחרי שמונים ושבע שנים. אך אני דואגת מהבאות חברים, מה יעשו הגברים הסעודים עכשיו – כדי להחזיר הכל לשליטה?

> כשסעודיה מרביצה בי פמיניזם ברמדאן אני מתחיל לחשוד

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf