עשרות אלפי הדרוזים דרשו דבר אחד - שוויון

חוק הלאום הצליח להרגיז את הדרוזים ולגרום להם למלא הלילה את כיכר רבין, יחד עם עוד עשרות אלפי מפגינים אחרים. את הפשרה שהציע נתניהו הם דחו כולם. הם רוצים חוק חדש שמבוסס על שוויון. האם נתניהו עוד יתחרט שהוא התעסק עם הדרוזים?

א א א

האם בכיכר רבין בתל אביב נולדה הערב "המדינה הישראלית"? אולי זה קצת מוקדם להגיד, אבל אם היה משפט אחד שחזר היום כמעט אצל כל הדוברים הדרוזים שהשתתפו היום בעצרת ההמונית בכיכר, על הבמה ובקהל, הוא "החוק הזה הוציא אותנו מהישראליוּת". על זה היה הזעם, זה היה העלבון, ועל זה – ככה היה נדמה לפחות הערב – אין כרגע נכונות לפשרה.

רפיק חלבי, ראש מועצת דליית אלכרמל ומי שהנחה את הערב, העלה מדי חצי שעה את ההערכה שלו לגבי מספר המשתתפים בעצרת. מאה אלף, מאה וחמישים אלף, מאתיים וחמישים אלף. דיווחים אחרים, כנראה מאוזנים יותר, דיברו על תשעים אלף מפגינים. כך או כך, כיכר רבין היתה מלאה וצפופה כמו שלא היתה הרבה זמן.

עיריית תל אביב מוארת בצבעי הדגל הדרוזי בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עיריית תל אביב מוארת בצבעי הדגל הדרוזי בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו / אקטיבסטילס)

היה יוצא דופן לראות את הכיכר המרכזית של תל אביב מלאה בדגלים הדרוזים. היו גם דגלי ישראל, אבל הרבה פחות. היה גם יוצא דופן לשמוע ערבית באופן חופשי כזה על הבמה, ובעיקר בקהל. שרשרת הנואמים היתה ארוכה מאוד: מהמנהיג הרוחני מוואפק טריף, דרך חלבי עצמו, תא"ל במילואים אמל אסעד, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן ועוד רבים אחרים. אבל הקהל, כך נראה, רצה לשמוע רק מלה אחת "שוויון".

"שותפות הגורל" בין הדרוזים ליהודים, "ברית הדמים" – הוזכרו מעל הבמה. שכיב שנאן, לשעבר חבר כנסת, שבנו כמיל נהרג בהתקפה על הר הבית לפני כשנה, אמר שאחרי החוק עבר הוא הרגיש שבנו הפך ל"חלל סוג ב'". אבל רוב הדוברים הדרוזים לא הרחיבו את הדיבור על החיבור הצבאי בין הדרוזים ליהודים. דווקא היהודים דיברו עליה יותר. "הברית עם היהודים צריכה להיות ברית השווים", אמר רפיק חלבי, "הדרוזים רוצים להיות בתוך המחנה, מבקשים משמעות לאזרחותנו. אנחנו דור זקוף. אנחנו הישראלים האמיתים, חוק הלאום מרוקן את הישראליות מתוכן. מהיום אין ברית דמים, אין ברית חיים, יש ברית שווים".

ההפגנה הערב בכיכר רבין בתל אביב. כל פעם ששמו של נתניהו הוזכר, נשמעו קריאות בוז (אורן זיו / אקטיבסטילס)

זו לא היתה הפגנת שמאל. זו לא היתה הפגנה שפלסטינים אזרחי ישראל היו מרגישים בה יותר מדי נוח. כל הדוברים על הבמה, וגם כל מי שדיברתי אתו בקהל, קיבל ללא עוררין את העובדה שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית". היא גם הסתיימה בשורה של אישי ציבור דרוזים עומדים על הבמה ושרים מכל הלב "כל עוד בלבב, נפש יהודי פנימה".

אבל אם הספין של נתניהו בהצעת הפשרה שלו היה לעשות הפרדה בין הדרוזים לשאר הפלסטינים בישראל באמצעות התרכזות בזכויות יתר המגיעות למשרתים בצה"ל, זה לא עבד. לא רק משום שבכל פעם ששמו של נתניהו הוזכר, הקהל קרא בוז ארוך וקרא בקצב "ביבי הביתה". אלא משום שהדרישה המרכזית שעלתה מהכיכר, גם מהדוברים וגם מהמפגינים בכיכר, היא שוויון. בלי תוספות, בלי הסתייגויות, בלי סעיפים קטנים.

"ההצעה של נתניהו לא מקובלת עלינו", אמר ח"כ אכרם חסון מכולנו, חבר בקואליציה – צריך לזכור. "אין לנו בעיה עם חוק הלאום, אבל אנחנו רוצים חוק יסוד שוויון, שיעמוד במבחן בג"ץ, חוק שוויון לכולם. אנחנו לא גזענים. אנחנו נלחמים על הישראליות".

"החוק הזה הוציא אותנו מחוץ לגדר", אמר לי אמל אסעד, גיבור המאבק ראש בראש מול נתניהו שהתקבל באהדה גדולה כשעלה לנאום. "אנחנו רוצים שוויון". גם לערבים, אני שואל אותו. "בטח", הוא עונה לי. "כולנו אזרחים". "אל תוותר לביבי", קראו לו מפגינים מסביב. אסעד הבטיח שאין לו כוונה להתקפל.

"נעלבתי מאוד מהחוק הזה שהשמיט את המלה שוויון", אומר תאופיק נאסר א-דין מדליית אל-כרמל. "אנחנו רוצים שוויון זכויות לכל האזרחים ללא קשר לדת או ללאום. אנחנו רוצים שמגילת העצמאות תהיה החוק".

בכלל, מגילת העצמאות כיכבה הלילה בכיכר, על הבמה ובקהל. היא היתה הדבק שחיבר בין המפגינים הדרוזים ובין היהודים הרבים שהגיעו. אם אפשר לסכם את הדרישה הפוליטית שיצאה הלילה מעשרות אלפי האנשים שהצטופפו בה, זו הדרישה לבסס את "הישראליוּת" – תהיה אשר תהיה – על יסוד מגילת העצמאות שתהפוך לחוק יסוד. בעיקר כדי להכניס לתוכה את המשפטים המדברים על "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אסעד טרח לקרוא מעל הבמה את המשפטים האלה, יחד עם המשפט המדבר על "אזרחות שווה ומלאה לבני העם הערבי", וזכה למחיאות כפיים.

האם זה אומר שנתניהו יצטרך לשנות את חוק הלאום? עוד מוקדם מאוד להגיד. אבל קשה מאוד לראות איך ההנהגה הדרוזית תסכים להסכם פשרה שלא יכלול בתוכו את המלה שוויון, אחרי התמיכה האדירה שקיבלו בעצרת היום. קצת תקציבים לא יספיקו. לא קונים אותנו בכסף, היתה אמירה שנשמעה מכל כיוון. ואם זו תהיה התוצאה, יתברר שנתניהו פשוט התעסק עם העדה הלא-נכונה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

גם במרחק כמעט ארבעים שנה, קשה שלא להעריץ ולהעריך את אופיר על הגשת כזו תוכנית. שייקה אופיר ב"סלם ותעלם" (צילום מסך)

الی اللقاء חינוכית: געגועים לימים בהם הערבית הייתה במיינסטרים

לא רק "זהו זה" וקישקשתא: סגירת הטלוויזיה החינוכית מעוררת געגועים גם לג'ארכּ קריבכּ, סלם ותעלם ועוד שלל תכניות שהביאו את הערבית ללב הפריים-טיים הישראלי בטבעיות ובחן, בעידן שלפני חוק הלאום

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf