יותר ריכוזיות, פחות הישגים: מערכת החינוך בישראל בתחתית רשימת ה-OECD

דו"ח חדש של ארגון המדינות המפותחות מעלה כי למרות הגידול המשמעותי בהשקעה בחינוך, השמרנות המבנית של המערכת משאירה אותנו מאחור. הפתרון אינו בשמים, צריך רק לשנות גישה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

החודש התפרסם הדו"ח על מצב החינוך לשנת 2018 (Education at a Glance) של ארגון המדינות המפותחות (OECD). הדו"ח השנתי מאגד ומסכם עשרות מחקרים שנערכו במהלך השנה החולפת. בדו"ח עב הכרס (460 עמודים) מופיעים אין ספור נתונים וניתוחים, וזאת הזדמנות להאיר שלושה אתגרים מרכזיים של מערכת החינוך בישראל: יותר מדי ריכוזית, יותר מדי שעות לימוד, ופחות מדי כסף. ויש גם חדשות מפתיעות בחינוך לגיל הרך: שכר הגננות גבוה משכר המורות בתיכון.

החינוך בישראל הוא ריכוזי

פרק D6 בדו"ח בוחן את השאלה: מי מקבל את ההחלטות בתחום החינוך? לשם כך ערכו החוקרים רשימה של עשרות החלטות ארגוניות וחינוכיות, ובחנו את הדרג המוסמך לקבל את ההחלטה בכל נושא. למשל, מי מחליט על רישום התלמידים לבית הספר? מי ממנה את המורים והמנהלים בבית הספר? מי מתכנן ומנהל את תקציב בית הספר? מי קובע מה לומדים, כמה לומדים וכיצד? וכדומה.

במחקר התברר כי 69 אחוזים מההחלטות בתחום החינוך בישראל מתקבלות על ידי המדינה, כלומר משרד החינוך. לשם השוואה, בממוצע כל המדינות החברות ב-OECD דרג המדינה אחראי רק על 35 אחוזים מההחלטות. בסמכותם של בתי הספר בישראל לקבל רק 19 אחוז מההחלטות הנוגעות לחינוך. זאת בהשוואה ל-34 אחוזים בממוצע המדינות, ול-92 אחוזים מכלל ההחלטות המתקבלות בהולנד בדרג בתי הספר.

גישה ניהולית נפרדת מיוצגת על ידי פינלנד, שבה כל ההחלטות מתקבלות מתוך שיתוף בין לפחות שני דרגים: בית ספר, רשות מקומית ומדינה. בממוצע המדינות, 13 אחוזים מההחלטות מתקבלות בסמכות משותפת, ובישראל אפס (!) החלטות נקבעות בשיתוף פעולה בין שני גורמי שלטון או יותר.

בישראל הכיתות צפופות יותר, החינוך ריכוזי יותר, ולמרות שהתלמידים לומדים הרבה יותר שעות, הישגיהם עדיין מהנמוכים ביותר. (צילום אילוסטרציה: הדס פרוש/פלאש90)

הילדים לומדים יותר מדי שעות

בישראל הכיתות צפופות: 27 תלמידים בממוצע בכיתה בבית ספר יסודי, 6 תלמידים יותר מאשר בכיתה בממוצע המדינות. בחטיבת הביניים יש בישראל 28 תלמידים בממוצע בכיתה, 5 תלמידים יותר מאשר בממוצע המדינות.

האם יש מחסור במורות ובמורים? ממש לא. כאשר מחלקים את מספר התלמידים למספר משרות ההוראה, מתקבל שבישראל יש מורה אחד לכל 15 תלמידים ביסודי, לכל 12 תלמידים בחטיבה ולכל 11 תלמידים בתיכון. מדובר ביחס דומה לזה שבממוצע המדינות, שם יש מורה לכל 15 תלמידי יסודי, 13 תלמידי חטיבה ו-13 תלמידי תיכון.

האם המורים לא מלמדים מספיק שעות? ממש לא. בעקבות הסכמי אופק חדש, מספר שעות ההוראה למשרה עלה בישראל מ-731 שעות בשנת 2000 עד ל-843 שעות בשנת 2017. בממוצע המדינות המורים מספקים 777 שעות הוראה למשרה בשנה. כלומר, יש לנו אותו מספר של משרות הוראה פר תלמיד, שמספקים יותר שעות הוראה בכל שנה.

תלמידי ישראל נדרשים ללמוד שנה שלמה יותר במהלך שש שנים בהשוואה לחבריהם במדינות האחרות. אם תוספת שנת הלימוד הזאת הייתה מניבה תוצאות טובות יותר בהישגים הלימודיים, היה על מה להתווכח. אבל זה לא המצב. הישגי תלמידי ישראל בכל התחומים, נמצאים בתחתית רשימת המדינות

הבעיה היא בהיקף שעות הלימודים של הילדים בבית הספר היסודי. על פי הדו"ח, תלמיד בישראל מחויב ל-959 שעות לימוד בשנה, בכל אחת משש שנות היסודי. זאת לעומת 799 שעות חובה בשנה בממוצע המדינות. מדובר בהפרש של 160 שעות בשנה, שהן 960 שעות במהלך בית הספר היסודי. כלומר, תלמידי ישראל נדרשים ללמוד שנה שלמה יותר (!) במהלך שש שנים בהשוואה לחבריהם במדינות האחרות. בשנה העודפת הזאת צריך להציב מורות ומורים, שבשאר המדינות מספיקים לשש שנות לימוד בלבד.

אם תוספת שנת הלימוד הזאת הייתה מניבה תוצאות טובות יותר בהישגים הלימודיים, היה על מה להתווכח. אבל זה לא המצב. הישגי תלמידי ישראל בכל התחומים, נמצאים בתחתית רשימת המדינות. עודף השעות אינו מניב דבר, מלבד כיתות צפופות וילדים חסרי חיים חופשיים.

ההשקעה הכספית בחינוך עדיין נמוכה

בכל הקשור לכסף, ישראל הגדילה עד מאוד את תקציבי החינוך. ההשקעה הכוללת בחינוך גדלה ב-70 אחוזים מאז שנת 2005, בשעה שבממוצע המדינות היה גידול של 20 אחוזים בלבד. ויחד עם זאת, אנחנו עדיין נמצאים רחוק מתחת לממוצע בשכר המורים ובהשקעה לתלמיד.

ההשקעה הכספית בכל ילד בגיל הרך בישראל (עד גיל 5) היא 4,185 דולר (שווי כוח קניה). בממוצע המדינות ההשקעה בילד הגיל הרך היא כפולה (!) 8,759 דולר לילד בשנה. גם בהמשך מסלול הלימודים חסר כסף. ההשקעה השנתית בתלמיד בבית ספר יסודי בישראל היא 7,971 דולר (8,539 דולר בממוצע המדינות), בתיכון 7,987 דולר (9,868 בממוצע המדינות) ובהשכלה הגבוהה 11,003 דולר (15,474 בממוצע המדינות).

כאמור, גם בשכר עובדי הוראה חל שיפור, שאינו מספיק. השכר הממוצע לגננת מתחילה עומד בישראל על 23 אלף דולר בשנה, בעוד שבממוצע המדינות השכר ההתחלתי לגננת הוא קרוב ל-31 אלף דולר. 35 אחוז יותר לטובת העולם! השכר השנתי של מורה בתיכון בעל 15 שנות ותק הוא 31 אלף דולר בישראל לעומת 49 אלף דולר בממוצע המדינות. 60 אחוז יותר לטובת העולם! פערים דומים קיימים בכל שלבי החינוך ובכל דרגות הוותק. בממוצע: שכר של מורה מתחיל בממוצע המדינות גבוה פי שניים משכר ממוצע של מורה מתחיל בישראל.

שכר הגננות: צעד חשוב למען הגיל הרך

על פי הדו"ח, שכר הגננות בישראל השתפר משמעותית בעשור האחרון, והוא גבוה ב-15 אחוזים משכר המורות בתיכון. 23 אלף דולר שנתי לגננת מתחילה לעומת 20 אלף למורה מתחילה בתיכון. בזכות השיפור הזה יותר נשים פנו לעבודה עם ילדים בגיל הרך, מה שאפשר את הגידול במספר הילדים עד גיל חמש המשתתפים במסגרות חינוך: 56 אחוז מהילדים עד גיל 3 נמצאים במסגרות חינוך לעומת 34 אחוזים בממוצע המדינות. 99 אחוזים מבני 3 עד 5 נמצאים במסגרות חינוך.

מחברי הדו"ח טוענים שבזכות השיפור בשכר הגננות, חל גידול בשיעור ההעסקה של נשים. השיעור עלה בעשור האחרון בקרב נשים בעלות השכלה עד תיכונית מ-22 אחוזים ל-44 אחוזים, ובקרב נשים בעלות השכלה תיכונית ומעלה מ-58 אחוזים ל-66 אחוזים.

אז מה אפשר עוד לעשות? להעביר יותר ויותר הכרעות בתחום החינוך למנהלי בתי הספר, מה שיאפשר לצמצם את תפקידי השליטה והפיקוח במשרד החינוך, ברשויות המקומיות וברשתות החינוך; להקטין משמעותית את מספר שעות הלימודים בבית הספר היסודי, מה שיאפשר לצמצם את מספר התלמידים בכיתה; להמשיך ולהגדיל את תקציב החינוך לטובת שכר המורים והמורות, מה שיגדיל גם את ההשקעה פר תלמיד, עד לרמה הנהוגה במדינות העולם.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אל מידאן בסכנת סגירה. השחקן יוסף אבו ורדה מתוך ההצגה ״אבן ראבעה״ אותה כתב סלמאן נאטור ושהועלתה על בימת התיאטרון (צילום: סהיר עביד)

"האבסורד הוא שהכל התחיל כי רצינו להנגיש הצגות גם בעברית"

בסוף החודש ידון בג"ץ בעתירה שהגיש תיאטרון אל מידאן נגד משרד התרבות שמונע ממנו תקציבים. "אל מידאן לא מחפש לשים אצבע בעין של הציבור הישראלי. דרישתנו היא פשוטה - חופש ביטוי מלא במסגרת החוק", אומר יו"ר הוועד המנהל של התיאטרון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf