פסטה ברוטב כרובית משכינה שלום בינלאומי

היא קלה להכנה, מקורית, ומשמחת. מתכון ששורשיו בסיפור אהבה יהודי-ערבי חוצה יבשות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הרבה דברים טובים ניתן לומר בשבחי מנת פסטה ברוטב כרובית: שהיא מקורית, שהיא נותנת טוויסט לא צפוי בעולם רטבי הפסטה הנפוצים, שהיא קלה להכנה, ועוד. אבל הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא איך שהתוודעתי אליה.

השנה הייתה 2008, ואני יצאתי לסיבוב הרצאות ברחבי איטליה כדי לגייס כספים למימון העלויות המשפטיות של פעילי המאבק העממי נגד גדר ההפרדה. למרות ההנאה מחו"ל, המשימה החשובה, החופשה והמקומות המעניינים שאתה מגיע אליהם בנסיבות – יש משהו מתיש במסעות האלה. אחרי כמה ימים קצת נמאס לך לקום בבוקר, שוב לארוז, להפרד בנימוס, לעלות על עוד רכבת, להגיע לעיר הבאה, שוב להכיר אנשים חדשים, להתאושש בביתם שעה-שעתיים, וללכת להציג שוב את אותה מצגת, לענות לאותן שאלות, לשתות קצת עם המארחים, ולישון עד ההשכמה לרכבת הבאה.

יום אחד הביאה אותי הרכבת לאזור נידח למדי בצפון מערב המגף, ומהתחנה נאלצתי לקחת אוטובוס לכפר העוד יותר נידח שבו ציפו לי מארחיי. ככל שהתרחקנו לתוך ההרים הכנתי את עצמי נפשית לכך שמהמקום הזה לא אצא ברווח גדול לקופת המאבק (ותכלס – צדקתי), והחלטתי להתמסר לחוויה הפרובינציאלית.

אם המשפחה המארחת אספה אותי מתחנת האוטובוס, ובדרך לביתה קשקשנו על מערכת התחבורה הציבורית באיטליה (שברובה המכריע נראית כמו תפאורה משעשעת לסרט משנות השלושים. אולי בגלל ההשקעה הפשיסטית המרשימה במערך מסילות הברזל, שמאז הדוצ'ה לא נמצא מי שיחזור עליה).

לבסוף הגענו לבית, המבודד יחסית אפילו לבידודו של הכפר ונטוע בנוף עוצר נשימה של יערות ושדות מוריקים מכל עבר. פרקתי את התיק והצטרפתי למארחת ולבעלה, שחיכו לי על מרפסת המטבח עם כוס יין אדום מבציר מקומי, כמובן. כן – זו הייתה חווית כפר מהמעלה הראשונה.

עם זאת, שום דבר לא הכין אותי לסיפור יוצא הדופן של המשפחה הזאת, שגולל בפני על אותה המרפסת, עם אותו יין אדום, ובהמשך במטבח בעת הכנת מנת פסטה ברוטב כרובית. אם המשפחה היא איטלקיה ממוצא יהודי, שגל אידיאליזם ציוני שלח אותה לכמה שנות התנדבות בקיבוץ בנעוריה. האב – פלסטיני שמשפחתו ברחה ב-1948 לגדה המערבית, וב-67' גלתה שוב, לירדן. הקיבוץ בו התנדבה האם ישב, בין היתר, על אדמות הכפר החרב של האב, אבל כשזה חרב וזה הוקם שניהם עוד לא נולדו.

השנים חלפו, והאם-לעתיד והאב-לעתיד, כל אחד בנפרד, מאסו בחייהם במזרח התיכון ונסעו ללמוד בארצות הברית. שם הם הכירו, התאהבו, נישאו והחליטו להקים משפחה באיטליה. עד היום מפטפטים בבית בשילוב של איטלקית, אנגלית, עברית וערבית – כל אחד עם מה שיוצא לו – וגם במקום הנידח והשלו בו הם חיים חשוב להם להיות פעילים למען סיום הכיבוש וחירות לכל עמי המזרח התיכון. את המתכון לפסטה ברוטב כרובית שלהלן הם פיתחו יחד, ככל אחד תורם מהרקע שלו, ולימדו אותי במקום. היום אני מקדיש אותו למחמוד ולמורל.

> גן העדן הנעלם: יום צילומים וירקות אורגניים בעין דרא

עדיף עם פסטה קונכיות, אפשר גם עם כל פסטה קצרה. פסטה ברוטב כרובית (חגי מטר)

עדיף עם פסטה קונכיות, אפשר גם עם כל פסטה קצרה. פסטה ברוטב כרובית (חגי מטר)

הצטיידות

המרכיבים החשובים ביותר במנת פסטה ברוטב כרובית הם: פסטה (קצרה, עדיף בצורת קונכיות, כי הרוטב סמיך והקונכיות לוכדות אותו בפנים. אם אין, אפשר סתם פסטה קצרה מכל סוג, כמו בתמונה) – וכרובית. המרכיבים החשובים האחרים: חופן או שניים של זיתים (אפשר גם כף או שתיים של טפנד), עשר שיני שום, עגבניות מיובשות בשמן זית, סלסלת פטריות (אפר שני חצאי סלסלות מסוגים שונים) ופטרוזיליה. אפשר גם: מעט רוזמרין.

ההכנה

כאמור, מדובר במתכון פשוט למדי אבל משמח עם כמה שהוא מפתיע ומקורי. השלב הראשון הוא לשטוף, לשבור ולבשל את הכרובית השלמה במשך כחצי שעה, עד שהיא מתרככת לגמרי, כמעט מתפרקת. אם רוצים אפשר במקביל להכין את הפסטה, שתחכה לנו לסוף הדרך.

לקראת סיום בישול הכרובית מקפיצים במחבת גדולה (באמת גדולה) את השום והפטריות בשמן זית (אם יש רוזמרין, זה הזמן להוסיף אותו).

עוד הם קופצים להם, והנה הכרובית כבר מוכנה. המשימה עכשיו היא לשפוך את רוב רובם של מי הכרובית, אבל להשאיר ממש טיפ-טיפה בלמטה לטובת הרוטביות של הרוטב, ואז למעוך אותה כמו פירה.

כל שנותר לעשות עכשיו הוא לאחד בין המוקפצים לכרובית בתוך המחבת, להוסיף את הזיתים (או הטפנד) והעגבניות המיובשות החתוכות, ולבחוש את כל אלה יחד מעל אש בינונית לעוד שלוש-חמש דקות, תוך הוספת תבלינים מתבקשים (מלח-פלפל, לא צריך מעבר לזה. פלפל שחור גרוס – שדרוג. אם רוצים, אפשר גם קצת מהמיץ-שמן-הזה של העגבניות המיובשות).

עכשיו נותר רק לערבב עם הפסטה, להוסיף מעל את הפטרוזיליה הקצוצה, להגיש, ולא לשכוח יין אדום ואת סיום הכיבוש והסרת המצור.

בתור חלופה לגיוון, למי שחסר קצת ברזל בדם או לשונאי הפטרוזיליה (?!), אפשר להחליף את הפטרוזיליה במנגולד, תרד, תרד טורקי או אפילו בקצ'וי. במקרה זה יש להוסיף את העלים החתוכים לא מיד עם ההגשה, אלא בשלב הבחישה במחבת של הכרובית עם כל חבריה החדשים. יאמי.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
תומך ליכוד עוטה מסיכה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בזמן קמפיין הבחירות בשוק מחנה יהודה בירושלים, 7 באפריל 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תומך ליכוד עוטה מסיכה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בזמן קמפיין הבחירות בשוק מחנה יהודה בירושלים, 7 באפריל 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הבריחה של טראמפ מהמזה"ת דווקא טובה לישראלים ולפלסטינים

נסיגת ארה"ב מסוריה מבישה מוסרית והיא בשורה איומה לכורדים. אך למי שרוצה לסיים את הכיבוש ולהגיע לשלום אמיתי, הסתלקותו של "המתווך ההוגן" האמריקאי יכולה לסמן סיכוי חדש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf