פרדוקס השמאל הציוני נתקל בכניסה לנתב"ג

ח"כים של מרצ נחלצו לעזרת צעירה שנמצאת בתהליך עליה ועוכבה בנתב"ג. הם התקוממו נגד מניעת כניסתה לארץ רק בגלל שהיא שמאלנית, ובמקביל דרשו את כניסתה רק בגלל שהיא יהודיה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

האוקסימורון הקיים בבסיס המונח "השמאל הציוני", שמופיע גם בדמות "היהודית והדמוקרטית", מוליד פעם אחר פעם מופעים אבסורדיים, שאלמלא הקונטקסט הפוליטי העגום שלהם היו יכולים להיות משעשעים עד מאוד.

אחד מאלה התרחש השבוע, עם עיכובה של הצעירה היהודיה-אמריקאית ג'ולי ויינברג-קונורס בנמל התעופה בן-גוריון והסירוב לאפשר את כניסתה לישראל בגלל דעותיה השמאליות. שני חברי כנסת ממרצ – ראשת המפלגה תמר זנדברג ומוסי רז – מיהרו להתקשר לבכירים ברשות האוכלוסין וההגירה, ולבסוף התאפשרה כניסתה לישראל – תחת תנאים מגבילים אמנם – של הצעירה שמחזיקה בתושבות ארעית של המדינה.

על פניו, התערבותם של החברים ממרצ הגיונית מאוד – עיכובה של הצעירה, התחקיר השערורייתי שעברה בשדה התעופה וההחלטה שלא לאשר את כניסתה למדינה הם חלק ממגמה הולכת ומחריפה של הבריונות האנטי-דמוקרטית המדינתית. המגמה הזו, כמובן, מצטיירת כחציית קו אדום של ממש ברגע שהיא מגיעה ליהודים, ועוד יותר מכך, ליהודים אזרחי המדינה. אזרחים פלסטינים המעוכבים ומושפלים בשער הכניסה למדינה הם בבחינת כלב נשך אדם, ועל כניסה לארץ של פלסטינים שאינם אזרחים מיותר להכביר מילים.

מי יכנס ומי לא? שערי הכניסה לישראל בנתב"ג. אילוסטרציה (משה שי / פלאש90)

מי יכנס ומי לא? שערי הכניסה לישראל בנתב"ג. אילוסטרציה (משה שי / פלאש90)

אלא שהפרדוקס מתגלה במקום אחר – לא בעצם המחאה על השיקולים הפוליטיים מאחורי ההחלטה למנוע את כניסתה של ויינברג-קונורס לישראל, אלא באופי הטיעונים שבשמם תבעו את כניסתה. "ג'ולי ויינברג-קונורס היא יהודיה צעירה שמתכננת את עלייתה לארץ, התנדבה בשומר הצעיר ורואה את המשך החיים שלה כאן", כך פותחת ח"כ זנדברג את ההתייחסות שלה לפרשה בפוסט שפרסמה בפייסבוק. כל הנקודות שמציינת זנדברג "לזכותה" של אותה צעירה קשורות למדדי העליונות היהודית לפי הסולם הציוני, ואף לא אחת מהן קשורה ולו באופן קלוש לטיעון הדמוקרטי שאמור היה להוות את ליבת ההתנגדות למניעת כניסתה. כלומר זנדברג מבקשת לעורר את הזעזוע שלנו לא בגלל העובדה שעמדות פוליטיות הפכו למבחן כניסה למדינה, אלא בגלל שהם הפכו מבחן כניסה ליהודים, ועוד כאלה ציונים טובים שמתכוונים "לעשות עליה" במקום פשוט להגר, והתנדבו בשומר הצעיר!

זנדברג מחדדת עוד יותר את הנקודה הזו בהמשך הפוסט: "אתם מבינים?", היא שואלת רטורית, "גוף צבאי שפועל בשטחים קובע איזו יהודיה תיכנס לישראל ואיזו תישאר בחוץ". לא "איזה אדם ייכנס לישראל ואיזה יישאר בחוץ", אלא איזו יהודיה. מה שמחזיר אותנו לפרדוקס השמאל הציוני: בשם המלחמה נגד הפשיזציה והרדיפה הפוליטית, אנשי מרצ נאלצים לנפנף בחוק השבות, המהווה את המסד עליו יושבת כל האפליה הלאומית בישראל.

על פי כל פרמטר אפשרי, חוק השבות הוא לאין ערוך מעוול יותר, מפלה יותר וגזעני יותר ממניעת כניסה על בסיס דעות פוליטיות. הוא הביטוי החקיקתי והאידיאולוגי של המלחמה הדמוגרפית האינהרנטית לתפיסת "היהודית והדמוקרטית", ואחד הכלים הברוטליים ביותר בסל הכלים הציוני לצורך הנדסת המרחב. והוא משאיר מעברו השני של שער הכניסה לישראל הרבה יותר אנשים שיש להם זכות מולדת להיות כאן מאשר משטרת המחשבות של נתניהו. אדם המתיימר להשתייך לשמאל אך דורש את כניסתה של צעירה לישראל רק משום היותה יהודייה על סמך החוק הגזעני הזה נמצא בבעיה גדולה. פרדוקס השמאל הציוני.

ברוח הימים האלה, אילו הייתי צריכה לבחור באיזה טעם אני רוצה את האנטי-דמוקרטיה שלי, הייתי מעדיפה את שיטת נתניהו שמכניסה אנשים עם הדעות הפוליטיות "הנכונות", על פני שיטת זנדברג שמכניסה אנשים עם הגנים הנכונים. השיטה של נתניהו הרבה פחות דטרמיניסטית מזו של זנדברג. דעות פוליטיות אפשר להחליף. להצטרף לשורותיו של העם הנבחר, אפעס, קצת יותר קשה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

כיצד ניתן לאהוב עיר שבה חבריי הם אסירים, שמתקשרים אלי בפייסטיים רק כדי שאצא למרפסת ואראה להם את חיפה? רמאללה בלילה (פליקר, קרן היינריך בל C BY 2.0)

למה אני שונא אותך כל כך, רמאללה?

בילדותי, הערצתי את הצעירים רעולי הפנים שיידו באומץ אבנים בכובשים בכיכר מנארה. 30 שנה אחרי, רעולי הפנים הובסו, והובסה גם רמאללה. איך אפשר לאהוב עיר שבה הכיבוש מונע ממך להתאהב?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf