השמאל הציוני צריך לעשות חשבון נפש, במקום להתאכזב מהרשימה המשותפת

מה עשיתם אתם כדי שהח"כים של הרשימה המשותפת יגיעו לקו הסיום של חייו של פרס ביחד איתכם? האם חשבתם אי פעם להציע שיתוף פעולה? במקום לרדוף אחרי הימין במרוץ ההסתה האם חשבתם אי פעם שיש לכם תפקיד להתנגד להצעות החוק נגד הח"כים הערבים?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מה פשר הכעס והאכזבה של היהודים בישראל מההחלטה של הרשימה המשותפת לא להשתתף בהלוויה של שמעון פרס? מאיפה מגיעה ההתמרמרות הבלתי פוסקת ואיתה גם ההסתה ברשת? איך מעז כתב צבאי כמו רוני דניאל להתחצף, לנזוף ולזעוף בשיא הפטרונות לעבר חבר כנסת ערבי ולהאשים אותו בהחמצת ההזדמנות להיות בני אדם, כאילו הוא נציג אלוהים עלי אדמות? הרי אם איימן עודה ונציגי המשותפת היו מגיעים ללוויה, אף אחד בכלל לא היה חושב להדביק להגעתם איזשהו נפח של כבוד ואנושיות ומנהיגות וכל המילים הנפוחות האלו.

אני חושבת שכל ההתלהמות הזו נגד נבחרי האזרחים הערבים נובעת מתסכול פנימי של האזרחים היהודים עצמם מעצמם. הלא הם אלו שקברו יחד עם פרס את חזונו והתקווה שהוא כל כך התעקש להיאחז בו.

אני רוצה להזכיר לכם שלא היו אלו הפלסטינים שרצחו את השותף של פרס לדרך. שאלו היו יהודים שעלו לשלטון אחרי רצח רבין ואלו היו היהודים שהפילו את פרס מכל במה והשפעה אפשרית ומקום פוליטי מנהיגותי במפלגתו, בכנסת, בממשלה, בתוך עמו. אלו לא היו הפלסטינים שאחראים על כל אלו.

> פרס גאמפ: האיש שהיה שותף לכל החלטה אסונית שקיבלה ישראל

אלו לא היו הפלסטינים שהפילו אותו מכל עמדת השפעה. שמעון פרס (אקטיבסטילס)

מייחלת למנהיג פלסטיני שילחם באותו חירוף נפש למען העם שלו. שמעון פרס (אקטיבסטילס)

ערב ראש השנה, וקצת לפני יום כיפור, אני מזמינה אתכם לעשות חשבון נפש. במקום לבכות את "יונת השלום" שהלכה לה מהעולם הזה בשיבה טובה, כדאי לעם היהודי לעשות חשבון נפש לאומי, ולשאול איך הגיעה החברה בישראל למנהיגותה הנוכחית? איפה חטאתם שקיבלתם את ההרכב הכי מביש, גזעני ואלים שהתנחל בשלטון, ועל חשבונכם? איך עשיתם חיסול ממוקד לכל מנהיג או אישיות ציבורית שהשמיעה קול אחר, קול שמדבר על אפשרות להיפגש, לסכם, לסיים את הכיבוש ועוד העז לדבר על שלום.

שעיר לעזאזל

כפלסטינית ברור לי שחלומו של פרס היה מיועד בעיקר לבני עמו, ולמדינה שהיה שותף לבנייתה על חורבות הכפר שלי וההיסטוריה שלי. שורת הפשעים שהיה שותף להם כלפי הערבים ארוכה וזה לא המקום לפרטה, אבל תאמינו לי שאני מבינה את הכאב והכעס והאבל הלאומי שלכם, ואני ואפילו מעריכה את מה שהאדם הזה עשה למען היהודים לאורך שנות חייו, ואת מה שניסה לקדם בפרק האחרון שלהם. אני מייחלת למנהיג פלסטיני שידאג באותה צורה לפלסטינים, שיחלום ויילחם בחירוף נפש בשביל העם הפלסטיני ושיצליח הרבה יותר מפרס.

אבל בואו תודו לפחות שאתם לא באמת רוצים את חברי הכנסת הערבים כחלק מהאבל הלאומי הכחול-לבן שלכם, ושלא באמת נפגעתם בגלל שכמה ח"כים ערבים שהכנסת בועטת בהם השכם והערב לא התייצבו במסדר הכבוד הציוני שליווה את הנשיא התשיעי בדרכו האחרונה.

כל אלו שמתלהמים כלפי חברי המשותפת וטוענים שלא ידעו לחלוק כבוד אחרון בוכים בעצם את מעשי ידם שלהם – ואני מתכוונת לאנשי מחנה המרכז-שמאל ציוני המורחב. מה אתם עשיתם כדי שאיימן עודה והרשימה המשותפת יגיעו לקו הסיום של חייו של פרס בחיבוק איתכם? האם חשבתם אי פעם להציע שיתוף פעולה כלשהו למען סיום הכיבוש למשל? האם עלה בדעתכם שזה תפקידכם להפיל הצעות חוק נגד חברי הכנסת הערבים?

> הפלסטינים לא צריכים להיות חלק מהנצחת השקר סביב פרס

מה אתם עשיתם כדי שאיימן עודה והרשימה המשותפת יגיעו לקו הסיום של חייו של פרס בחיבוק איתכם. יצחק הרצוג בכינוס העבודה (תומר נויברג / פלאש90)

מה אתם עשיתם כדי שאיימן עודה והרשימה המשותפת יגיעו לקו הסיום של חייו של פרס בחיבוק איתכם. יצחק הרצוג בכינוס העבודה (תומר נויברג / פלאש90)

עכשיו, אחרי ההתנהלות של מפלגות המרכז-שמאל ציוני בסוגיית חוק ההדחה, ופסילת בל"ד, ונאום "אוהבי הערבים" של בוז'י הרצוג אחרי 67 שנות אפליה והדרה – מוטלת דווקא על כתפי 13 חברי כנסת מארבעה מפלגות הרשימה המשותפת המשימה הבלתי אפשרית של השמירה על "דו קיום"? כמה עוד מבחני נאמנות / גינויים / הלוויות והשתתפות בשמחות צריכים האזרחים הערבים לעבור כדי להגיע למעמד "אולי אתם לגיטימיים וראויים לשותפות".

מבחינתי, כל ה"מאוכזבים" בעיקר מוציאים על הרשימה המשותפת קיטור של כעס והחמצה על שלטון שחמק מהידיים ועבר לידי הציונות הדתית ועל הימין שהביס את המחנה של פרס, רמס אותו ועטף אותו בשכבת אימפוטנטיות בלתי חדירה שהיא המחנה הציוני הנוכחי. אני מקווה שרוב האנשים לא באמת מאמינים ליגון והעצב שהפגינו נתניהו, ליברמן, שקד ובנט בהלוויה. תאמינו לי שגם הנוכחות של עוד כמה ערבים בחליפות לא היתה מנחמת את ישראל השכולה.

מותו של פרס אולי חותם עידן מסוים, אבל אצל העם היהודי בישראל בלבד. מציאות חייהם של  הפלסטינים בישראל לא תשתנה במהותה. הנחיתות, הדיכוי הגזענות כלפי האזרחים הערבים רק ממשיכים להשתדרג ועכשיו הפכו כבר למצווה. בשטחים מפעל ההתנחלויות משומן ומשומר היטב, בעזה עדיין נמצאים מליוני פלסטינים תחת מצור, ובגדה חיים הפלסטינים בין מחסומים וגדרות. ויחד עם זאת כל אדריכלי הכיבוש – אלו שקברו את אוסלו, שהסיתו לפני רצח רבין, והביסו את פרס – כולם ללא יוצא מן הכלל היו בהלוויה של אחרון המייסדים.

אבל בחייאת, אנחנו יודעים שאף אחד מהעיתונאים המגויסים לא יעז לדבר על החבורה ה"משובחת" שירשה את פרס ומובילה את היהודים ואת ישראל לשערי התהום. על מי אתם עובדים? ואז, מי חוטף בטקס ההלוויה? מי השעיר לעזאזל? הערבי כמובן. הערבי שלא יצא "בנאדם" ובמקום להגיע להלוויה נסע לסכנין להניח זר פרחים על קברו של נער שנרצח באוקטובר 2000 בידי הצבא שהנהיג אותו פרס עליו השלום.

שנה טובה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> אינתיפאדה של נשים: שבוע מאבק בלוד בעקבות רצח אם מול ילדיה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מי שהיתה חברה במפלגתו של מייסד הפשיזם הישראלי לא יכולה לקפוץ סתם ככה למפלגה העבודה. אורלי לוי ועמיר פרץ מכריזים על השותפות ביניהם (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

מי שהיתה חברה במפלגתו של מייסד הפשיזם הישראלי לא יכולה לקפוץ סתם ככה למפלגה העבודה. אורלי לוי ועמיר פרץ מכריזים על השותפות ביניהם (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)

פוליטיקת הזהויות לא יכולה להיות תחליף לאידיאולוגיה

אורלי לוי ועמיר פרץ הם מזרחים לא רק במטען הגנטי, אלא גם בשיח המעמדי שלהם. אבל זה לא מספיק. פוליטיקה של זהויות הכרחית, אבל בלי אידיאולוגיה היא הופכת לבורסה של "שמות נכונים" שמקפצים ממפלגה למפלגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf