newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרס ישראל: החבילה העוברת של השמאל האשכנזי

נראה כי ימניים, נשים, ערבים, מזרחים, אתיופים, רוסים- כולם סובלים מפגם גנטי כלשהו שפוסח רק על גברים אשכנזים שמאלנים, שהם ורק הם נמצאים ראויים להעניק או לקבל את הפרס היוקרתי. בשביל להבין את זה לא צריך את נתניהו

מאת:

המהומה האחרונה סביב התערבותו של ראש הממשלה בוועדת הפרס שלחה אנשים טובים לעשות חישובים סטטיסטיים מורכבים כדי להוכיח באותות ובמופתים כי הפרס הזה, שלפי האתר שלהם "הוענק עד כה למגוון רחב מאוד של אזרחי המדינה, לגברים ונשים, דתיים ושאינם דתיים, צעירים וקשישים, ותיקים ועולים חדשים, עדות שונות ודתות שונות – אזרחי ישראל", הוא הרבה פחות פלורליסטי ממה שהוא מתיימר להיות ונוטה ליפול באופן גורף בחלקם של גברים אשכנזים חילוניים כבמעשה נס.

בשנת 2004 זכה חמי ז"ל, פרופ' דב נוי, בפרס ישראל בתחום חקר הספרות העברית. נרגשים ולבושים במיטב מחלצותינו הגענו לטקס המפואר שנערך בתאטרון ירושלים, וכבר בכניסה לאולם הסתנוורתי מהלובן הבוהק: ככל שיכולתי לקבוע על פי מראה חיצוני, הייתי בין המזרחים הבודדים באולם.

באותו ערב ירושלמי באולם המפואר, לא נזקקתי לשום נתונים סטטיסטיים: ההרכב האתני שראיתי לנגד עיני, הן בקרב כלות וחתני הפרס והן בקרב אורחיהם בקהל, היה מההומוגניים שיצא לי אי פעם לראות. למרות שיצא לי להשתחל כבר בהתגנבות יחידים למעוזים אשכנזיים מובהקים בחיי, תחושת חוסר השייכות שתקפה אותי באותו האירוע זכורה לי היטב עד היום, בצורה מוחשית מאוד.

> הנתונים המלאים: פרס ישראל, הפרס של הגברים האשכנזים

לא צריך לגלות אהדה לבנימין נתניהו ואפשר גם לבוז למוטיבציות הפוליטיות שלו בהתערבות הגסה הזו ובכל זאת לומר בפה מלא: מיום היווסדו, פרס ישראל הוא צעצוע יקר ונוצץ שחברי המועדון הסגור של האליטה הלבנה בישראל משחקים בו חבילה עוברת ומעבירה אותו מיד ליד. ברוך קימרלינג אמנם הספיד את שלטון האחוס"לים כבר לפני 14 שנה, אבל הם חיים ובועטים במעוזים הנצחיים שלהם, עיוורים, מנותקים, ובעיקר מתחסדים: החבורה הזו מתפקדת בעיני עצמה כמדד בלעדי לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית המדומיינת. ברגע שנועצים בבלון שלהם סיכה (ולו עכורה ומוגלתית כמו זו של נתניהו), קולות הנהי על התמוטטות הדמוקרטיה עולים מכל עבר.

המודעה שפורסמה בעמוד הראשון בעיתון "הארץ" 12.2.15

המודעה שפורסמה בעמוד הראשון בעיתון "הארץ" 12.2.15

כך עזבו בזה אחר זה שורה של שופטים בוועדות הפרס את תפקידם בקול מחאה גדול,  ומועמדים הסירו את מועמדותם. אנשים שמעולם לא חשבו לפרוש על רקע ההומוגניות המסחררת של מחלקי ומקבלי הפרס, נטשו בזעזוע מתחסד כי בחישתו של איש הימין טימאה את היכלם. הגדילה לעשות, כדרכה, מרצ, שביכתה במודעת ענק על עמוד השער של עיתון הארץ את חורבן ישראל, לא פחות! גזלו מכמה אשכנזים את הזכות המולדת לחלק ולקבל פרסים, וזה כבר חורבן הבית השלישי.

עומק המנגנונים הסמויים עליהם יושבת התפיסה העצמית של המעגל הזה, שרואה עצמה נישאת מעל עם ועולם, מקבל ביטוי מזוקק במאמרו של גדעון לוי, בו הוא טוען בפשטות כי "אין בישראל יוצרים ימניים הכותבים ספרי מופת". אתם מבינים את זה? זה לא שאנחנו לא רוצים, זה מפני שאין! מה שלוי אומר, במילים אחרות, זה שימניים, נשים, ערבים, מזרחים, אתיופים, רוסים, סובלים מפגם גנטי כלשהו שחס כנראה רק על גברים אשכנזים שמאלנים, שהם ורק הם נמצאים פעם אחר פעם ראויים לפרס היוקרתי.

האם יש טעם בכלל להזכיר למר לוי סופר מבריק כמו הרב חיים סבתו, איש דתי, מזרחי, ובעוונותיו גם מתנחל ממעלה אדומים, שהוא לטעמי אחד הכותבים המעולים ביותר שישנם היום בזירה הספרותית בעברית? לא, זה חסר טעם. בדיוק כשם שהיה חסר טעם להציג משוררים מזרחיים בפני שרי רז, יו"ר הועדה שבחרה את הדמויות שתופענה על שטרות הכסף החדשים, שגם הן, מעשה שטן, אשכנזיות כולן. בורות שמכוננת את עצמה כידע, קרא לזה אלברט סוויסה. רז לא מכירה משוררים מזרחיים חשובים בני המאה העשרים, אז פירוש שהדבר שאין כאלה. לוי לא מכיר סופרים ימניים מופתיים, אז בזה מסתיים הטיעון.

מי שרוצה לנזוף בי על מתן רוח גבית לצעד האנטי דמוקרטי של נתניהו, מוטב שיחסוך לעצמו את המאמץ: האיום המרומז הזה עקר וחסר משמעות מבחינתי מיסודו. אין בי שום סימפטיה לראש ממשלה שמקדם אג'נדות פוליטיות אפלות בדרכים עקלקלות, אבל אם "מחנה השמאל" הלבן חושב שבהעדר אלטרנטיבה, אני ושכמותי נבלע כל פעם את הצפרדעים הסרוחות האלה ונפנה את מבטינו לכיוון השני, כדאי מאוד שיחשוב על זה פעם נוספת.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> ניתוח קמפיין: האם הרצוג ולבני לא מעוניינים לנצח?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf