באר שבע: ספסרי נדל"ן משתלטים על בתים בציפייה לאנשי הקבע

מאת |

פלאיירים מזוייפים של העירייה ומשרד הקליטה, הצעות מפתות לכסף מזומן ביד ואיומים בפינוי: כך תופסים ציידי הבתים של באר שבע את הנדל"ן ומחכים לצבא שירד דרומה

כשאין עבודה, כשאין עתיד וכשהחובות מצטברים, הבית הוא הדבר האחרון שאפשר להפוך למזומנים ומהר. כשהברירה היא להסתבך עם השוק האפור או עם רשויות המדינה בשל חובות, או לפתור את הבעיה בצורה מיידית, יש מי שעושים את הצעד ויש מי שעוזרים להם להחליט. בעיית הנדל"ן של באר שבע היא פצצת זמן חברתית מתקתקת. אליה מתווספת העובדה שכמו במקומות אחרים בישראל מספר הולך וגדל של עובדים, במיוחד כאלה שעברו את גילאי ה-40, פוטרו ומוצאים עצמם עובדים בעבודות מזדמנות, ללא חיסכון פנסיוני.

עד לפני שנים מעטות ניתן היה לקנות בבאר שבע דירות בשכונות העניות במחירים מצחיקים. איש לא התעניין בשכונה ד', או ג', או י"א. זוגות צעירים וגם בודדים לקחו משכנתא ארוכת טווח ותמורת סכום נמוך מדי חודש הפכו לבעלי דירות. אבל שני דברים שינו את מפת הנדל"ן הבאר שבעית: גלי העלייה מחבר העמים שרוכזו, כמו גל העלייה מאתיופיה לפניהם, בגטאות, וחוקי הנגב שהעבירה הממשלה, ושהבטיחו מענקים נכבדים לרוכשי דירות בדרום.

במחירים של שנת 2000 ניתן היה להשיג דירה בבאר שבע ב-20 אלף דולר, כאשר שכר הדירה עמד על כ-200 דולר לדירה בת שלושה חדרים בשכונות העניות דאז, העניות יותר היום. כיום מוכנים לשלם עבור אותן דירות 700 ו-800 אלף שקלים, במזומן ועכשיו, רק תעזבו. באר שבע הפכה לבירת הספקולנטים. את הדלק לעליית המחירים מספק הצבא: כולם חולמים על אנשי הקבע העשירים שעוד מעט יפרנסו את עיר המזרקות והקניונים.

"אנחנו מעוניינים בבניין הזה"

משתלם לקנות דירה בשכונה ענייה בבאר שבע: המחיר עדיין זול מאשר בתל אביב. את הדירות, בשטח של 75 מ"ר, מפצלים ל"יחידות דיור", שם מכובס לכוכי שינה, אשר בחלל אחד כוללים גם סלון, גם שירותים וגם מקלחת והכול על תשתיות ישנות ולעתים פיראטיות. אין מעקב ממשי אחרי הפיצולים האלה ואם הם נעשים על פי תקן כלשהו. דירת בת 75 מ"ר יכולה להניב לבעליה בין 6,000 ל-8,000 שקלים, הנגבים במזומן, הישר ליד בדרך כלל, מדי חודש. הכוכים האלה משמשים בדרך כלל למגורים של מעוטי יכולת, של עולים, של משפחות עניות, אבל פחות של סטודנטים. אלה ידרשו חוזה חתום וגם ימהרו להזהיר בפורום האינטרנטי של האוניברסיטה או בקבוצות הוואטסאפ מפני בעלי הדירה.

> נמסים בגשם: האנשים שמעבירים את הסופה בלי טיפת חום

שכונה ה' בבאר שבע. שכונה ענייה בה משלמים ארנונה יקרה והיא חביבה על ספסרי הדירות לדירות המצולמות אין קשר לכתבה. (דני בלר)

שכונה ה', באר שבע. שכונה ענייה בה משלמים ארנונה יקרה והיא חביבה על ספסרי הדירות לבתים המצולמים אין קשר לכתבה. (דני בלר)

צריך לשאול: מאיפה מגיעים מאות אלפי שקלים לשלם על דירות במזומן, ולאן הולך הכסף מהשכירות, הנגבה במזומן?

באחד מימי השבוע שעבר הגיעו שלשה גברים לבושים בחליפות מחויטות לדירתו השכורה של מ.ל., בן 45, אשר בשכונה ט'. מ.ל. לוקה בהלם קרב מאז שירותו הסדיר במלחמת לבנון, ורק לאחרונה הצליח לעזוב את בית הוריו ולחיות סוג של חיים עצמאיים. כל פעולה מלווה אצלו בחשש רב ועצם העובדה שהוא מצליח לנהל חיים עצמאיים, לרבות עבודה שיקומית, הם בבחינת הישג. כותב שורות אלה היה עד לשיחה הלא נעימה בינו לבין חבורת הגברים המחויטים:

"מי בעל הדירה?", שאל את מ.ל. אחד הגברים.
"למה אתה שואל, בשביל מה אתה רוצה לדעת?", ענה מ.ל.
"אנחנו מעוניינים לקנות את הבית הזה ואם תקשר אותנו אליו, ניתן לך מתנה טיפול ספא", ענה לו הבחור.
"אבל אני גר פה", אמר מ.ל.
"אתה שוכר פה. אם נרצה לקנות את הבית, תצטרך לעבור לדירה אחרת, כי אנחנו מעוניינים בבניין הזה", אמר הבחור, שגם הושיט כרטיס ביקור וברכת הבית ואמר שיחזור בשבוע הבא.

מ.ל. הזדעזע, התכנס בתוך עצמו ורק אחרי שיחות ארוכות עם הוריו, עם בעל הדירה (איש הגון מאוד, מוותיקי באר שבע, שגם מודע למצבו של מ.ל. ועשה למענו רבות כדי שירגיש בנוח בדירה), הוא הצליח להירגע.

פרויקט ההתחדשות שלא היה

עבור תושבי השכונות העניות הביקורים האלה, המפחידים לפעמים, הם דבר שבשגרה. ציידי הנדל"ן, להבדיל ממשרדי התיווך הממוסדים והוותיקים בבאר שבע, עובדים מטעם עצמם, מצפים לטרף קל. הם לא יהססו לשקר, כפי שעלה מבדיקת אחד המקרים, ויספרו שמשרד הקליטה זקוק בדחיפות לדירות בבניין הזה ומוכן לשלם כל סכום (ראו מסמך סרוק שחולק בשכונה ה' בבאר שבע). בדיקה קצרה מול משרד הקליטה מעלה שמדובר בשקר: דובר משרד הקליטה, אלעד סון, בדק. "משרד העלייה והקליטה מכחיש כל קשר לפרסום הנ"ל", השיב.

עלון מזויף שחולק בבאר שבע, לכאורה מטעם משרד הקליטה (דני בלר)

תחבולה של ספסרי דירות: פלאייר עם סמל המדינה. במשרד הקליטה לא שמעו על הפרויקט הזה
(דני בלר)

בפעם אחרת באותה שכונה הופיעו מודעות על פיהן ניתן לקבל סיוע בהתארגנות ל"התחדשות עירונית". שלטים מאירי עיניים נתלו בכניסות הבניינים הישנים. בדיקה מול עיריית באר שבע העלתה שלא התחדשות ולא נעליים, אלא יוזמה של קבלן שביקש לעבוד ב"שיטת מצליח".

כשהשיטה הזו לא מצליחה,מנסים להלהיב את אחד השכנים, שיספר שעוד מעט מפנים את כולם ובונים פה בניין "דה לוקס". שוחחתי עם שכן כזה: הוא היה נלהב ממגדל המגורים עד כדי כך, ששכח לשאול כמה שאלות בסיסיות, כמו למשל איפה יתגורר עד להשלמת הבניין, שעלולה להמשך שנים, ועל חשבון מי. ומה קורה, למשל, אם חברת הבנייה פושטת רגל, כי גם מקרים כאלה היו בבאר שבע.

אין בבאר שבע מצוקת קרקעות. היא לא רוויה כמו תל אביב וגם יש בה עזיבה של תושבים. בשנים האחרונות העיר התמלאה במה שהקבלנים המקומיים אוהבים לכנות "מגדלי פאר", מלווים בדרך כלל בשם בעל צליל אמריקאי.

במציאות, אלה גושי בטון אימתניים, הצומחים בלב שכונותיה הותיקות, מנותקים מהנוף ומקו המתאר. 20 קומות ויותר של דירות, שאין ביניהן אינטראקציה חברתית ועוד פחות מכך אינטראקציה עם סביבתם. הם גם לא מיטיבים עם סביבתם: הרחובות נותרים צרים, העוני אינו נעלם מהשכונה, ובמקרה הטוב הפיתוח הסביבתי מסתכם במזרקה. לבאר שבע יש אובססיה למזרקות שלא הייתה מביישת את צפון קוריאה. עם זאת, המגדלים האלה הם מסחטת ארנונה אדירה, שלא לדבר על תשלום חודשי נאה לחברות מפעילות.

אחד מאזורי הביקוש נמצא מול הגרנד קניון, מקדש המותגים הבאר שבעי. במרחק של מטרים ספורים מסניפי ג'פניקה, ברשקה, נייק, אפל ועוד – העזובה חוגגת. אפילו סביבתו של הקניון יבשה, מעמעמת את הזוהר הפרובינציאלי שלו. אבל הספקולנטים מודעים היטב שיום יבוא והדירות סביבו יהיו שוות הרבה כסף עבור מי שירצו להרים במקום מגדלי יוקרה מסביב לקניון.

> קוראים לי מאשה, ואני לא הנשק הדמוגרפי שלכם

קניון של מותגים מול שכונה מוזנחת באר שבע (צילום דני בלר)

קניון של מותגים מול שכונה מוזנחת באר שבע (צילום דני בלר)

פצצה חברתית מתקתקת

אין תוכנית פינוי-בינוי עירונית, התושבים גם מחוסרי יכולת כלכלית לעבור לדירות אחרות, אז יש מי שמנסים לפתות אותם, מי בעדינות, מי באיומים, למכור את הדירה, במחיר טוב יש לציין. הניסוח יהיה מעורפל וידבר על "הצטרפות להצלחה", על "להיות חלק מהעתיד הזוהר" או על הזדמנות חד פעמית לקבל סכום כסף גדול, כי מאוחר יותר יש סיכוי שהם פשוט יסולקו מהבתים.

לפני כמה חודשים א', בת 80, ניצולת שואה המתגוררת בשכונה ה', הייתה מבוהלת מעצם הרעיון שתסולק מביתה, בית שרכשה כשהייתה עולה חדשה, לפני 40 שנה. לו הייתה נכנעת לפחדיה או אם לא היה לה את מי לשאול, ייתכן והייתה נופלת קורבן למשהו שאולי אינו תרמית, אבל בהחלט מסמן עד כמה מכוערים הפכו העניינים בבאר שבע. "באמת מפנים אותנו?", היא שואלת אותי. "כי תלו שלטים. אני לא מבינה עברית כל כך טוב, אני לא יכולה לקרוא". שכן אחר, עולה חדש מחבר העמים, גם חשש שיפונה מביתו "כי תלו שלט".

במקומות בהם הצליחו ספקולנטים לרכוש דירות, המצב עלול להיות בלתי נסבל עבור הדיירים הוותיקים: איש לא יודע מי גר בדירות המפוצלות ובעלי הדירות יתחמקו מתשלומים כגון חשמל מדרגות, גינון, או הוצאות כמו צביעת חדרי המדרגות. תחזוקת הבניין תדרדר במהירות ושאר השכנים יבקשו לעזוב, כי המצב באמת בלתי נסבל. צרכני הדירות המפוצלות האלה הם בדרך כלל אנשים שלא מסוגלים לשכור בתנאים רגילים.

בין הנפגעים מהמצב נמצאים גם המתווכים הוותיקים, חברות ופרטיים כאחד. ציידי הבתים מוציאים להם שם רע ומקלקלים להם מוניטין של שנים. מצד שני, בהיעדר אכיפה, ספקולנט הישר בעיניו יעשה.

מי הם המוכרים בדרך כלל? אנשים שנקלעו לקשיים. מפוטרים באמצע החיים. בעלי עסקים שכשלו וגם סתם שכירים, שלא עומדים בנטל ההוצאות. החשיבה שלהם היא, שעם 800 אלף שקלים הם מסוגלים לכסות את החובות (בבאר שבע לא נדיר לראות חובות לשוק האפור) ולא נורא אם תקופה מסוימת יגורו בשכירות. אלא שמכאן ההידרדרות מהירה: רבים שוברים את תוכניות הפנסיה (למדינת ישראל זה כדאי: במקרה כזה המס עומד על 35%). זה, במקרה והיו להם כאלה. זה בערך החיסכון האחרון שנותר להם. לאחרים אין פשוט מה לשבור: הם עובדי קבלן במקרה הטוב, עובדים שקופים במקרה הפחות טוב. מעט החסכונות נגמרים במהירות.

בבאר שבע המצב אינו שונה מאשר בשאר המקומות  בארץ: לרבים אין פנסיה. פנסיה לא מטרידה אותם – הם עסוקים בהשרדות. מחר, הם יהפכו לפצצה חברתית מתקתקת.

> הקארמה הרעה של באר שבע

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

עיתונאי משנת 1982 בכלי תקשורת מקומיים וזרים. בלוגר. בעליה של תחנת רדיו אינטרנטית. תושב באר שבע מזה ארבעה עשורים. יליד ארגנטינה, שמאוד לא רוצה לראות את ההסטוריה חוזרת על עצמה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf