הקמפיין של "פאודה" מכוון נגד השפה, התרבות והערבים

הכותרות באתרי החדשות סיקרו את התגובות המפוחדות של ישראלים לנוכח הכיתוב בערבית על שלטי רחוב, שהובילו אף להסרתם. במקום לצאת נגד התגובות לקמפיין, צריך לצאת נגד הקמפיין עצמו

א א א

ים, אוקיינוס שלם, מפריד בין שני קמפיינים שהועלו בישראל בשפה הערבית בחמש-עשרה השנים האחרונות, ושבמרכזם עמדה השפה הערבית. האחד באמת נועד לגרום לציבור הישראלי לחשוב; הוא נועד לקרב בין יהודים לערבים ובין יהודים לערבית, והיה יוזמה של ציבור ערבי בישראל, הכי רחוק שאפשר מהשיח הביטחוניסטי והמסתערבי.

מנגד, הקמפיין השני, המסחרי, הפופולרי והאהוב הרבה יותר, של "בחורינו הטובים", שנועד להפחיד את הציבור, להרחיק בין יהודים לערבים ובין יהודים לערבית, ושנעשה בהתאם לראייה הישראלית המיליטריסטית את האזור.

בשנת 2005, במסגרת אירועי "ימי מוסאוא" (ימי שוויון) של מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערביים בישראל, עלה בארץ קמפיין, שלא זכה להמון כתבות בעיתונים, ושהתקיים רובו ככולו בערבית. מטרת הקמפיין הייתה להפחית את הרתיעה מהשפה הערבית ולהתמודד עם הדעות הקדומות, הגזענות והאפליה הקיימת נגד הערבים אזרחי ישראל.

> טרור של מילים? מה שפרסומת אחת עושה לרבבות ישראלים

"הכינו עצמכם", מודעת הפרסום של מקאן אריקסון כפי שפורסמה על שלטי חוצות ברחבי הארץ

"הכינו עצמכם", מודעת הפרסום של מקאן אריקסון כפי שפורסמה על שלטי חוצות ברחבי הארץ

הקמפיין היה מורכב משני שלבים. הראשון נועד לגרום לקהל הישראלי לחשוב על דחייתו ורתיעתו מכל מה שערבי, והוא כלל מסרים פשוטים ונפוצים כמו ברכת "בוקר טוב" או "יום נעים" ותרגומם לאחר מכן לעברית. השלב השני של הקמפיין הזמין את הציבור בישראל להגיע לנצרת לקחת חלק בפעילויות השונות של הפסטיבל שאורגן על ידי מרכז מוסאוא, עיריית נצרת וסינמטק נצרת, ושכלל כנסים, סיורים, פסטיבל סרטים בנושא זכויות אדם, תערוכות אמנים ופעילויות שונות לכל המשפחה. הקמפיין כלל בין היתר תשדירי רדיו, ופרסומות בערוץ 2 וכן בערוץ 9 ובתקשורת הרוסית בכלל.

בוקר טוב בערבית

עביר קובטי, ששימשה אז רכזת התקשורת של מרכז מוסאוא, אמרה באחד הראיונות כי הרעיון לקמפיין נבע ממצב הבסיס של החברה היהודית בישראל:

הרתיעה מהשפה הערבית וההתנגדות שהיא מעוררת, ללא קשר לתוכן הדברים, היא שהיוותה את הבסיס לקמפיין. ערבי שמדבר בערבית באוטובוס מעורר רתיעה ללא קשר לתוכן דבריו, גם אם הוא רק אומר בוקר טוב".

איווט ליברמן, איך לא, מיהר לצאת נגד הקמפיין, והתייחס בציניות לעובדה שהמימון להסברה למען השפה והתרבות הערבית הגיע מתכנית זכויות האדם של האיחוד האירופי. לדבריו, "אני מתפלא שהאיחוד האירופי לא מצא לנכון לממן תכניות הסברה לגינוי פעילויות הטרור של בן לאדן וארגון אל-קאעידה, ולגינוי הטרור שהחמאס מפעיל במזרח התיכון והטרור שמפעיל העולם המוסלמי".

בלי להתייחס לדמגוגיה, שנאמרת בישראל כבר על אוטומט, אין ספק כי הקמפיין ההוא ניסה להתוות כיוון אחר עבור החברה בישראל. הוא ניסה ללכת נגד הזרם, ולגרום לאנשים לחשוב. סקר של חברת 'מותגים' קבע אז שהקמפיין הזה באמת הלך צעד אחד בכיוון הנכון. מהסקר עלה כי בעוד 21% הזדהו עם המסרים, ו-44% טענו כי היווה עבורם חומר למחשבה, רק 6% הביעו רגשות שליליים כלפי הקמפיין.

ובינתיים: על דאע"ש ופאודה

הקמפיין של סדרת המסתערבים פאודה שונה בתכלית מזה של מוסאוא, לא רק באמצעי אלא גם במטרה. מבחינת האמצעי, הקמפיין כלל סדרה של שלטי רחוב, שנתלו באישון לילה – אולי עוד פעולה בניחוח מבצעי – בכבישיה הראשיים של ישראל. כל שלט כלל רק שתיים או שלוש מילים בערבית, האותיות בערבית בצבע לבן, והרקע שחור כולו. המסרים היו: "הכינו את עצמכם", "עוד מעט מתחיל האקשן", ו"בדרך אליכם", והשלטים לא כללו דבר מלבד מילים אלו – שום גרפיקה, בטח לא פרח, לא תמונה.

כל העיטורים הגרפיים האלו, כידוע לכל מוסלמי קנאי ורצחני, אסורים הרי בתכלית האיסור. אין צורך, אם כן, להיות קופירייטר מבריק כדי להבין שהמטרה של הקמפיין הייתה לעשות שימוש בידע המוקדם והקמאי של הציבור בישראל – לפיו ערבית על רקע שחור שווה דאעש – כדי להפחיד את התושבים ולעורר פרובוקציה; תהליך שיכלול טלפונים מבוהלים לרשות המקומית, צילום ושליחה בוואטסאפ לחבר המזרחן או הערביסט הקרוב (אף פעם לא לחבר ערבי, מפאת הבושה), כתיבת פוסט בפייסבוק, ואמצעים נוספים שיגרמו ל"באזז" המיוחל שיכפיל את הכוח של הפרסום, ויגרום גם לקמפיינרים ולמסתערבי הסדרה לשמוח.

ואז, אחרי הקמפיין, ואחרי ה"באזז", המטרה היא הרי לקדם את הרייטינג לתכנית עצמה. לסדרת טלוויזיה שהשפה הערבית היא שפה מרכזית בה, אבל שדובריה מתחלקים לשתי הקהילות העיקריות שהחברה היהודית מסוגלת לדמיין בצורה הכי אסוציאטיבית: מצד אחד, הערבים-הטרוריסטים דוברי הערבית, ומצד שני היהודים-המסתערבים שנלחמים בערבים-הטרוריסטים, ושעושים שימוש בשפה ובתרבות הערבית כדי לדפוק אותם. לא שפה של אזרחים. לא שפה של יהודים דוברי ערבית ושתרבותם ערבית. לא שפת האזור. שפה של האויב ושל אלו הנלחמים בו.

לא פלא, אם כן, שלהשקת הסדרה הוזמנו וכיכבו קציני צה"ל חובבי הסתערבות, דוגמת אהוד ברק ואורי בר-לב, שהקימו את יחידת המסתערבים הפעילה כיום, "דובדבן". היחידה, שעומדת בלב הסדרה – למי שצריך אזכור מויקיפדיה – היא "יחידת קומנדו של צה"ל" הפועלת בתיאום עם השב"כ, ושבין תפקידיה "משימות מודיעין ומעצרים מורכבים או סיכול ממוקד של מבוקשים ומחבלים ופעילי טרור, בלב שטחים עוינים תוך שימוש ביכולות מתקדמות ומסווגות, כאשר חלק מהפעילות נעשית בצורת הסתערבות והתחפשות לעוברי-אורח ערבים".

בספרות האקדמית מתוארת יחידת המסתערבים, בין היתר, בספרה של פרופ' טניה ריינהרט ז"ל, "כתוב בעיתון", ככזו ש"זכתה לגלוריפיקציה חסרת תקדים בתקשורת, משל היו צאצאי יחידת ה-101 המיתולוגית… בעוד מדובר בחוליות רצח, פשוטו כמשמעו, בהן 'בחורינו הטובים' יוצאים לרחובות מחופשים לערבים, לוכדים מבוקשים ובו במקום שופטים אותם למוות ומבצעים את גזר הדין".

> המסתערבים שהמדינה שלחה כדי להסתנן ולרגל בכפרים ערבים

הקמפיין של מוסאווה בשפה הערבית. רק שישה אחוזים הביעו רגשות שליליים כלפי הקמפיין

הקמפיין של מוסאווה בשפה הערבית. רק שישה אחוזים הביעו רגשות שליליים כלפי הקמפיין (באדיבות מרכז מוסאוא)

כך או כך, ובניגוד מוחלט לרומנטיקה וההערצה שקשורים במסתערבים בחברה היהודית, מדובר כנראה ביחידה השנואה ביותר על הפלסטינים החיים ברחבי השטחים הכבושים, שכן היא קשורה בכל הנושאים המפוררים את החברה הפלסטינית לרבות חשדנות, שיתוף פעולה, ידע בערבית כדי לפגוע בערבים, כניסה מתמשכת של כוחות צבא ישראליים לשטחים פלסטינים, אלימות המופעלת במעצרים, ועוד.

הבעיה היא לא עם תושבי קרית גת

ההסתערבות היא אחד הדברים שהישראלים הכי אוהבים להעריץ. במאמר שכתבתי במסגרת התערוכה "אמנות סיפור כיסוי", של האמן תמיר צדוק, ושמוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות, הדגשתי את הדרך שעשתה ההסתערבות בישראל מפרקטיקה צבאית לפרקטיקה אזרחית ותרבותית – ושכוללת את התקשורת, כתבים לענייני ערבים, וגם חלקים באקדמיה. ככלל, היא מונעת מראייה אוריינטליסטית נמשכת של האזור הערבי.

המאמר טוען שהמסתערבים ואקט ההסתערבות (בצבא ואז מחוצה לו) מהווים את אחת התפיסות הישראליות הכי מרכזיות, מכאן, וטראגיות, מאידך: "המסתערבים היו לתמצית המזוקקת של המצב: גם יהודים, גם חיילים, גם גברים, גם גיבורים, גם 'מכירים את הערבים', גם מסתובבים באזורים הערביים וחוזרים עם סיפורים עלומים, וגם מתבוננים בנו בעיניים נוצצות מתחת לכאפייה; הכי קרוב שיש לערבים, אבל ההפך הגמור מהם — תמצית הישראליוּת."

במילים אחרות, שום דבר בהשתלשלות של פאודה אינו מפתיע. הסדרה תמשיך לעסוק במצב בשטחים הכבושים בלי לעורר שום תובנה על הכיבוש; הסדרה תמשיך לספר את הסיפור של החברה הפלסטינית – כשכל הכותבים, התסריטאים, היוצרים, המחזאים, העורכים, המפיקים, הבימאים הם יהודים-ישראלים יוצאי המערכות הביטחוניות, והערבים-הפלסטינים הם רק שחקנים, תרתי משמעו; והציבור הישראלי ימשיך לפחד מהשפה הערבית וממה שהיא מייצגת.

נדמה שהתגובה של תושבי קרית גת ונשר, שהתלוננו על שלטי פאודה בערבית, ובסופו של דבר הצליחו לגרום לעיריות שלהם להסירם, נבעה לא רק מהמצב של הערבית בישראל אלא בעיקר מהכוונה של מסתערבי פאודה והקמפיין שלהם, שרצו להפחיד דרך הערבית ותו לא.  היה זה שימוש זהה בדיוק לזה שעשו בשפה הערבית "מפקדים למען ביטחון ישראל" בקמפיין שלהם מלפני כשנה, שביקש גם הוא להפחיד דרך הערבית ונעשה תחת הסלוגן "בקרוב נהיה הרוב".

הבעיה, אם כן, היא לא תושבי נשר או קרית גת שרק הגיבו לקמפיין שביקש בכוונה תחילה לעשות בהם שימוש פופוליסטי למטרות רייטינג; מי שאשם הרבה יותר בהקשר זה הם אלו שקושרים בכזו קלות בין ערבית, דאעש, טרור, הסתערבות ומחבלים פלסטינים, ואלו שעושים שימוש בערבית כדי להפחיד, לא כדי לחבר. אם יהיו לנו יותר קמפיינים בערבית של שוויון ומסאוא, ופחות של הסתערבות ופאודה, נדע שהתחלנו ללכת, צעדים ראשונים, בכיוון הנכון.

> איך הפכה ישראל את הערבית לשפת האויב? 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אשה נושאת דגל פלסטיני בהפגנת יום האדמה ביפו. הפלסטינים התפתחו כאן נגד הרצון הישראל (צילום: רוני שיצר/פלאש90)

אשה נושאת דגל פלסטיני בהפגנת יום האדמה ביפו. הפלסטינים התפתחו כאן נגד הרצון הישראל (צילום: רוני שיצר/פלאש90)

הפלסטינים בישראל, הקהילה הגאה שאתם מסרבים לראות

אין לנו הרבה שותפים לדרך, בעלי חברות לא מתחרים מי יעניק לנו יותר זכויות, אבל אנחנו כאן. ואנחנו גאים בזהות שלנו אותה חוק הלאום מבקש להעלים, לקול שתיקתם של אבירי זכויות האדם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf