פסיקה חדשה של בג"ץ: כמעט בלתי אפשרי שבדואי יוכיח בעלות על קרקע

מאת |

שופטי בג"ץ אימצו את עמדת המדינה שמכתיבה רף גבוה במיוחד להוכחת הבעלות. אחת מהדרכים: להוכיח שהקרקע עובדה לפני יותר מ-157 שנים

בשבוע שעבר דחה בית המשפט העליון את ערעורם של יורשי השייח׳ סלימאן אל-עוקבי בשישה תיקי הסדר מקרקעין על קרקעות באזור אל-עראקיב ובאזור שריעה בנגב. הערעור הוגש על פסק דין של בית המשפט המחוזי ממרץ 2012, בו נדחו תביעות המערערים לבעלות והתקבלה דרישת המדינה לרשום את הקרקעות על שמה.

מכיוון שמדובר בקרקעות שהופקעו במסגרת חוק החר״ם (חוק רכישת מקרקעים – 1953), פסק הדין עוסק גם בעצם ההפקעה וגם בשאלת הבעלות על הקרקע. קביעות השופטים בשני התחומים הן קשות.

בעניין הפקעת הקרקע, כותבת שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות כי: ״חוק הרכישה פוגע פגיעה קשה בזכות הקניין שהוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובעבר אף הובעה הדעה כי אילו נחקק חוק הרכישה בימינו אלה היה מקום לבטלו בשל היותו בלתי חוקתי״. עם זאת, היא קובעת כי מדובר בחוק ישן שלא ניתן לפגוע בתוקפו, ועל כן הפקעת קרקעות משפחת אל-עוקבי מכוח חוק החר״ם בשנת 1954 תקפה.

> עוצרים את פינויי הבתים: הנצחון הגדול של תנועת המחאה בבחירות בספרד

שוטרים ותושב בדואי בזמן פינוי הכפר אל-ערקיב (אקטיבסטילס)

שוטרים ותושב בדואי בזמן פינוי הכפר אל-ערקיב (אקטיבסטילס)

בשלב זה פונה השופטת חיות לבחון האם זכאים יורשי השייח׳ אל-עוקבי לפיצויים על קרקעותיהם שהופקעו. כאן מגיעה השופטת לבחינת הבעלות על הקרקעות, שכן אם הם היו בעלי הקרקע טרם הופקעה, הם זכאים לפיצוי בקרקע או בכסף. בהסברים שנמשכים לאורך עמודים רבים, שומטת השופטת חיות כל טיעון וטיעון בדבר בעלותם של בני משפחת אל-עוקבי על הקרקעות ומסכמת:

אציע לחברי לדחות את טענות המערערים בכל הנוגע לזכויות שרכשו בחלקות וזאת בין מכוח הדין הבדואי המסורתי, בין על פי חקיקת הקרקעות העות'מאנית והמנדטורית, או על פי דיני היושר, הדין הבינלאומי וחוקי היסוד […] נוכח מסקנות אלה אין המערערים זכאים על פי חוק הרכישה לפיצוי או לקרקע חלופית בגין הפקעת החלקות כאמור.

בפסק הדין מקבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה וקובע עול הוכחת בעלות על קרקע שספק אם מישהו יכול לעמוד בו. על מנת שאזרח בדואי, שהגיש תביעת בעלות מול פקיד ההסדר בשנות ה-70 בהליך שאפשרה המדינה, יוכל להוכיח את בעלותו במקרקעין, עליו לעמוד באחד משני תנאים: או שיוכיח כי הקרקעות עובדו לפני שנת 1858, אז נכנסה לתוקף פקודת הקרקעות העות׳מנית, או שיראה כי הקרקע נרשמה במסגרת פקודת הקרקעות של המנדט הבריטי, בשנת 1921.

בחירה סלקטיבית

על פניו, זה נשמע די משכנע: זה החוק בישראל, ואנחנו הרי אזרחים שומרי חוק. אבל בכל שיחה על הנושא הזה, זאת הנקודה שהכי חשוב לי להבהיר. חוק לא מייצר צדק, הוא מייצר סדר שתואם את האינטרסים של מי שחוקקו אותו. מדינת ישראל יצרה מערכת חוקית מסועפת ומורכבת שבחודש האחרון, במספר פסקי דין, הוכיחה כי היא עומדת במטרתה: למנוע מהאזרחים הבדואים להוכיח בעלות על קרקעות בנגב.

במלים אחרות, בדיוק באותו אופן שהמחוקק הישראלי יכל לקחת את פקודת הקרקעות העות׳מנית ולשלב אותה עם זו של המנדט הבריטי ולנשל את הקהילה הבדואית מנכסיה – כך הוא יכול היה גם לחוקק חוק מקרקעין חדש, שדווקא מכיר בזכויותיהם של האזרחים הבדואים בקרקעות בנגב.

זאת רק שאלה של רצון. הרי חוק המקרקעין הישראלי מכיר בבעלות על קרקע של יהודים שרכשו קרקעות בדיוק מאותם הבדואים לפני 1948. גם בימים אלה, בדואים זוכים לשניה אחת בה הם בעלים של קרקע בנגב, וזאת במעמד בו הם מוותרים על קרקעותיהם ואז לפתע זוכים בפיצוי עליהן מאותה המדינה שלא הכירה עד לאותו רגע בבעלותם.

בשורה התחתונה, המדינה יכלה להתבסס על מגוון פקודות, חוקים ותקנות, ופשוט בחרה את אה מביניהן שהכי נוחות לה. פקודת הקרקעות מ-1921 היא מציאה מוצלחת, כיוון שכמעט אף אחד לא רשם את זכויותיו בקרקע בנגב במסגרתה. פקודת הקרקעות העות׳מנית היא מכרה זהב, כי מי יכול להוכיח כי הקרקעות אותן הוא תובע עובדו או היו בשימוש לפני 157 שנים.

בתי המשפט בישראל, נאורים ככל שיהיו, שופטים במסגרת החוק ועל פי החוקים שהמחוקק יצר להם. החוק הישראלי, בעיקר בתחום הקרקעות, לא יביא שום צדק לקהילה הבדואית בנגב.

אשר לשאר אזרחי המדינה, ראוי שיעצרו לרגע לחשוב נוכח פסק הדין הקשה הזה, אם המדינה המנשלת הזאת היא המדינה שבה הם היו רוצים לחיות.

למתעניינות/ים מומלץ לעיין בפסק הדין

למיטיבי/ות לכת מומלץ לעיין במאמרם של אורן יפתחאל, סנדי קדר ואחמד אמארה, עיון מחודש בהלכת ״הנגב המת״

> מה יעשו פלסטינים כשהשופט שמורה על הריסת בתיהם הוא מתנחל

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

גרה בבאר שבע, עובדת בפורום דו-קיום בנגב ופעילה במאבק למען ההכרה בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים, ובמאבק למען מבקשי המקלט שמתגוררים בנגב, ואלה שכלואים בו.

מתעסקת רוב היום בזכויות אדם, זכויות אזרח ובעיקר באי המימוש שלהן בקרב קהילות שונות בנגב. בשאר הזמן אני מנסה ללמוד ערבית, נאבקת בהררי אבק, מצילה גורי חתולים ומנסה להישאר אופטימית.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf