"אני רצה כדי לעצור את הג'נטריפיקציה"

"דרום תל אביב ויפו תחילה", מכריזה שולה קשת, מספר 3 ברשימת "אנחנו העיר". בראיון לשיחה מקומית היא מדברת על רב תרבותיות, על החיבור עם אסף הראל ואמיר בדראן, ועל התפקיד של ת"א במאבק על התרבות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שולה קשת היא טיפוס אנרגטי, בלשון המעטה. אני מגיע כמה דקות לפני מועד הראיון, ומזהה אותה כבר מחכה מחוץ למטה הבחירות של "אנחנו העיר", מתחבקת ברחוב עם תומכת צעירה שלה שחלפה ברחוב. עם חיוך וסיגריה ביד, היא מסמנת לי להמתין ומכניסה את האישה הצעירה פנימה כשהיא מסבירה לה בהתלהבות כמה חשובה התמיכה שלה.

"מה שולה, התרגשות לקראת הבחירות?", אני שואל אותה בזמן שהיא יוצאת שוב החוצה להשלים את הסיגריה. היא מדליקה לי אחת. "חבל לך על הזמן. אני לא ישנה בלילה מרוב אדרנלין. כל השנה האחרונה הייתה עמוסה, אבל עכשיו זה סיפור אחר לגמרי".

ואכן, השנה האחרונה הייתה אחת הסוערות בחייה של המועמדת מספר שלוש ברשימה שמוביל המועמד לראשות העיר תל אביב אסף הראל. היא נבחרה לראשות ועד שכונת נווה שאנן בתחילת השנה והייתה ממובילות המאבק נגד גירוש מבקשי המקלט. המעורבות שלה נגד הגירוש ונגד הג׳נטריפיקציה בשכונות הדרומיות של העיר הביאה אותה למחשבות על ריצה למועצה. קשת היא גם מייסדת שותפה ומנכ״לית התנועה הפמיניסטית "אחותי", אומנית, אוצרת ו"דור שלישי לשושלת פמיניסטית מזרחית", כפי שהיא מעידה על עצמה.

"נולדתי בשכונת נווה שאנן. אני פמיניסטית מזרחית, בת למשפחה אנוסי משהד באיראן. סבתי, חנה קלאטי, הגיעה בעלייה בלתי לגאלית בשנות השלושים. הם גרו בירושלים, ואז יפו ואז דרום תל אביב. בשנות הארבעים היא וחברה שלה החליטו שהן רוצות לבנות מרחב לנשים זקנות עניות מהקהילה הפרסית, האפגנית והבוכרית. הן גייסו כסף, רכשו מבנה בשכונת שבזי, ובסוף שנות החמישים הן הקימו את בית האימהות, שזה כמו בית אבות רק לנשים. אמי, זיכרונה לברכה, התנדבה שם כאחות. כילדה היא הייתה לוקחת אותי לבית האימהות – זה מה שחיבר אותי לתודעה ולמחויבות העמוקה של נשים ולמען נשים".

"אסור לשתף פעולה עם ההפרד ומשול", שולה קשת רצה למועצת העיר תל אביב יפו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"אסור לשתף פעולה עם ההפרד ומשול", שולה קשת רצה למועצת העיר תל אביב יפו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

קשת מספרת שכבר כשהיתה בת 12 הקימה חוגי יצירה בשכונה, "במקלט של הבניין שלנו", אחר כך הקימה תיאטרון קהילתי. "אני יכולה לומר שהחוויה שלי כאישה מזרחיה מדרום תל אביב מאוד התחדדה לי במהלך השנים והביאה אותי לפעול ולהיות אקטיביסטית. הפעילות שלי היא ארצית. בשנת 2000 הייתי מהמייסדות של תנועת אחותי. כאומנית וכאוצרת הקמתי קבוצה של אומנויות מזרחיות והבאנו את המושג הזה של ׳אומנות פמיניסטית׳ מזרחית' למרחב התרבותי בישראל שהוא מאוד שמרני ומאוד לבן. היום המנהיגות של המאבק המזרחי היא מנהיגות פמיניסטית, הרבה ממנה היא נשים ממגוון הגילאים. אני גאה לומר שהיה לנו חלק בזה".

"אחותי" לא מעצימה ותומכת רק בנשים מזרחיות. 

"היה לי מאוד חשוב כפמיניסטית מזרחית לבוא ולדבר על הדרה מרובה כנשים. הרי אנחנו מדוכאות כנשים בחברה פטריארכלית, וגם כנשים בקהילות של צבע. מה שאני מאוד מקפידה לעשות זה שיתופי פעולה במגוון פעילויות. אז היום מאוד חשוב לי להגיד שאנחנו מובילות פמיניזם רב אתני ורב לאומי. אם אנחנו עושות קבוצת נשים ברהט או בכפר קרע זה בשיתוף נשים מנהיגות שם ואנחנו מגייסות כספים גם בשבילן. אנחנו לא מקימות קבוצות נשים בעצמנו ואנחנו עושות הכל בשיתוף פעולה. עם כל השוני יש המון אינטרסים משותפים. אסור לשתף פעולה עם ההפרד ומשול והדרך לשנות היא להתמקד בצרכים שלנו ולעשות שיתופי פעולה".

בואי נתחיל בשאלות הקלות. מה את מתכוונת לקדם?

"צריך להבין שאנחנו בנקודת זמן קריטית לדרום תל אביב וליפו. חשוב להבהיר שאני לא נציגה של יפו, אבל כשאאבק, איאבק ואתמוך בכל המאבקים של יפו שהם מאוד דומים למאבקים של דרום תל אביב. איאבק בהליך הגירוש מרצון – הג׳נטריפיקציה. אני לא רוצה להתעורר עוד חמש שנים מהיום ולראות שתל אביב או יפו הפכו להיות עיר לבנה. אני כן רוצה שהתנאים שם יהיו כמו ברוטשילד צפונה, במובן הזה של מערכת חינוך איכותית ושפע מוסדות תרבות. אין מוסדות תרבות מזרחית או פלסטינית בדרום תל אביב או ביפו. כמובן שגם צפון תל אביב חשובה, אבל מבחינתי דרום תל אביב ויפו תחילה כי אנחנו במצב קריטי של גירוש מרצון של האוכלוסייה המקומית".

הקמפיין האישי שלך בנוי על זה, על השכונות המוחלשות. אבל כדי להגיע למועצת העיר צריך בוחרים. איך משכנעים מישהו מצפון העיר להצביע עבורך, אם נצא מנקודת ההנחה הלא מופרכת ש'מה זה מעניין אותו דרום תל אביב עכשיו'?

"אני מסכימה אתך שיש כאלה שנמצאים בצפון הישן או ברמת אביב ולא מודעים שיש פה חצרות אחוריות מהנוראיות ביותר. יחד עם זאת, בוא ניקח את המאבק של דרום תל אביב כדוגמה למאבק ששמנו אותו על הבמה הלאומית והבינלאומית, וגם אנשים מצפון העיר תמכו בנו וגם הדור הצעיר שבא מהצפון ושוכר בדרום. יש אנשים שאני מכירה ברמת אביב, ולא כולם מנותקים.

"הג'נטריפיקציה בדרום העיר התחילה מזמן. העירייה אומרת שכדי לשקם את השכונות ביפו ובדרום תל אביב צריכה להגיע אוכלוסייה חזקה. אבל מה העירייה אומרת? למעשה, היא אומרת שלמקומיים לא מגיע, אלא אם יגיע מישהו חזק מבחוץ. חלק גדול מהתושבים החדשים באזורים האלה הם בעלי תודעה פוליטית מאוד גבוהה והם הילדים של ההורים שגרים בצפון – כך שזה מחלחל גם לשם".

"חיבור אמיתי". שולה קשת, אסף הראל, אמיר בדראן, באירוע ההשקה של רשימת "אנחנו העיר" (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"חיבור אמיתי". שולה קשת, אסף הראל, אמיר בדראן, באירוע ההשקה של רשימת "אנחנו העיר" (אורן זיו / אקטיבסטילס)

קשת מתגאה בכך ש"אנחנו העיר"' (שמקושרת למפלגת חד"ש) היא הרשימה היחידה שפונה גם לאוכלוסיית מבקשי המקלט, ומבקשת מהם גם להצביע, אלו שיכולים כמובן. היא מציגה לי פלאייר בכמה שפות.

אפרופו רב תרבותיות. תסבירי לי איך אפשר לחבר מאבקים. איך מחברים בין יפו לדרום תל אביב?

"כבר עשיתי חיבורי מאבקים בחיי. דרך תנועת 'אחותי', לראשונה נפגשו נשים פלסטיניות, אתיופיות, מזרחיות ודוברות רוסית ופשוט דיברו. אני זוכרת איך הבאנו קבוצה של נשים מעיזרייה (ליד ירושלים. ר.י) לראות פרויקט של נשים אתיופיות בקרית גת. מעבר לעובדה שזה מאוד מרגש, זה מייצר שינוי תודעתי והנשים הופכות סוכנות שינוי בקהילה שלהן.

"לגבי הבחירות האלה, החלום שלי מאז ומתמיד היה לא רק החיבור בין דרום תל אביב ויפו, אלא החיבור בין השכונות השונות בדרום תל אביב עצמה – אחת עם השנייה. אחד הדברים שמאפשרים למצב להימשך זה ההפרד ומשול. האחריות שלנו היא לבוא ולהגיד 'עד כאן'. אנחנו הרוב ואנחנו צריכים לבנות תוכנית פעולה ביחד, אחרת אם כל אחת ואחד מאיתנו ייאבקו לבד, השינוי לא יהיה שינוי מהותי. אני רוצה שינוי בסדר העדיפויות של העירייה ברמת המדיניות. ברמה המוניציפלית, ׳אנחנו העיר׳ היא בדיוק הצעד הראשון לבוא ולהגיד: זה אפשרי. החיבור שלי עם אמיר בדראן (מספר 2 ברשימה וחבר מועצה מכהן מטעם חד"ש. ר.י), הוא חיבור אמיתי. חיבור של הערכה הדדית והבנה שאם אני אהיה במועצה אני אהיה מאחורי המאבק של יפו וכנ"ל לגבי אמיר עם המאבק של דרום תל אביב.

"ברשימה שלנו יש 26 מועמדות ומועמדים ממגוון אתני ולאומי רחב, וזה לא מספיק. חסרה לי נציגות של עוד קהילות. אנחנו נרחיב את זה. אני פעילה חברתית כבר הרבה מאוד שנים. מה שגיליתי כבר בהתחלה, זה שאחד הדברים שלא מאפשרים למאבקים להימשך זה האגואים שצפים החוצה".

למה לא התאחדתם עם רשימת "יאפא"?

"אנחנו רצינו שנהיה כולנו ברשימה אחת. הם לא הסכימו. אני בהחלט מכבדת ומקבלת את זה שהם רוצים רשימה שלהם. גם בדרום תל אביב יש רשימות שרצות כדרום תל אביב. אבל זה כבר לא משנה כי יש את לפני הבחירות, ויש את אחרי הבחירות. ימים יגידו מה יהיה".

כמה מנדטים תקבלו?

"סקרים זה כמו חזאים של מזג אוויר. אני ממש לא רוצה להיכנס לזה".

הפגנה נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב, כיבר רבין 24 במרץ 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפגנה נגד הגירוש ובעד דרום תל אביב, כיכר רבין 24 במרץ 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

רשימת "אנחנו העיר" מתהדרת בריבוי הנשים בשורותיה אבל מי שמוביל אותה הם שני גברים, הראל ובדראן. קשת מסבירה שתהיה רוטציה בינה ובין בדראן במידה והיא לא תיכנס למועצה. לא יהיה מצב שהאישה המזרחית והגבר הפלסטיני יריבו על המושב, היא מבטיחה לי. ובכל זאת, אני שואל אותה איך היא מוצאת את עצמה ברשימה שמובלת על ידי גברים.

"זה לא ככה. הייתה לי שנה סוערת של המאבק נגד הגירוש ונגד הג'נטריפיקציה. החלטנו אני וחברות שלי שאנחנו חייבות להיכנס למועצה. הדברים כל כך התדרדרו בחצרות האחוריות של תל אביב יפו, שכבר אי אפשר להתמודד עם זה. הקמנו רשימה שנקראת 'תושווים ותושוות'. רשימה שרובה נשים. שלושה חודשים לפני הבחירות. הבנו שצריך הרבה יותר זמן כדי לגייס כספים ולהקים מטה. קיבלנו מספר פניות – אבל כולן היו להצטרף לרשימה קיימת. 'אנחנו העיר', היא לא רשימה שהצטרפתי אליה. זו רשימה שבנינו יחד: אסף הראל עם רשימת 'ת"א תתקדמי', אמיר בדראן חבר מועצה מחד"ש ואני. תוכל לבוא ולהגיד איך פמיניסטית עושה שיתוף פעולה עם שני גברים? פמיניזם הוא תפיסת עולם ולא עניין ביולוגי".

אז איך עובד שיתוף הפעולה הזה?

"אני אתן לך דוגמה. אסף הראל הוא אדם חילוני, אני דתייה. יש שכונות דתיות שלא ירצו תחבורה ציבורית בשבת, ואסף הבין שבאמת צריך לכבד אורח חיים של כל שכונה ושכונה בלי כפייה חילונית או דתית, אז הוא מסכים שתחבורה ציבורית לא צריכה להיות בכל העיר. יכול להיות שמבחינתו זו פשרה, אבל הוא מבין שזה מה שאנשים צריכים.

"לאחרונה פנו אלי מרמת אביב. יש שם מתנ"ס שהעירייה רצה להרוס ולהקים במקומו מתנ"ס מפלצתי בעלות של עשרות מליונים. יש כאן דפוס פעולה ומדיניות של 'ידוע' בלבד, מבלי לשתף את התושבים בתהליך התכנון. להשקיע 56 מיליון שקל על מתנ"ס, כשביפו ובדרום תל אביב כמעט ואין כלום. נרתמתי למאבק שלהם ובסוף התוכנית בוטלה. אותה אוכלוסייה, חלקה לפחות, תצביע ל'אנחנו העיר'. תושבים שם חייבים להבין שלא נפגע בהם ואנחנו לא נגד האינטרסים שלהם".

בואי נדבר על תרבות. איזה תפקיד תל אביב ממלאת במאבק התרבותי הנוכחי? אנחנו לא רק נאבקים בהפניית תקציבים, אלא בהתערבות בתכנים.

"בוא נראה מה יש מעבר לרוטשילד: יש לך את הבימה, הקאמרי, האופרה, היכל התרבות, בית ליסין, ועוד הרבה מוסדות שמקבלים תקציבי עתק מהעירייה וממשרד התרבות. אני מברכת על זה ולא רוצה לפגוע בהם, אבל אין שם את הייצוג של הרב תרבותיות של העיר הזו – שזה תרבות מזרחית, פלסטינית, אסיאתית. אנחנו קהילות רב תרבותיות בין אם יהודיות או לא יהודיות. המוסד האומנותי בישראל מאוד שמרני ורואה רק את התרבות המגיעה ממערב. שאר התרבויות הן 'תת תרבות' מבחינתו. 90 אחוז מחלוקת התקציבים הולכת לתרבות לבנה, גרושים לתרבות ערבית ועוד פחות מזה לתרבות מזרחית ואתיופית. העירייה מפנה כספים לכל מיני פרויקטים תרבותיים שמובילים אותם אנשים מחוץ לשכונות פה בדרום העיר, ואילו אנחנו פונות ומגישות בקשות ליוזמות תרבותיות ומקבלות גרושים. זו ג'נטריפיקציה תרבותית, וזה חייב להיפסק. בשבת אני אגיע לסינמטק ונפגין נגד ההתערבות בתכנים".

"אפרופו חיבור מאבקים, אז גם המאבק התרבותי צריך להיות מחובר: צדק חלוקתי בתרבות, התנגדות להתערבות בתכנים ולא לסתימת פיות. לכן אני מתכוונת להפגין מחר. עיריית תל אביב היא עירייה עשירה, וכל מה שצריך הוא סדרי עדיפויות נכונים וצודקים".

תהיי מוכנה לשבת באופוזיציה?

"חשוב שיצביעו לאסף הראל לראשות העיר כי זה יביא לשינוי מדהים. אני לא אהיה בקואליציה בשביל פרוטות. אהיה בקואליציה רק בשביל לעשות שינויים מהותיים. אני רצה כדי לעצור את הג׳נטריפיקציה. במידה ולא יסתדר, אשב באופוזיציה ונתכנן לעוד חמש שנים מעכשיו. אתה יודע, מהפכות לא קורות מהיום למחר. לוקח קצת זמן לשבור קיר, אבל בסוף הוא נופל".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"רוצים להצית? תציתו לבד". ארי שמאי מחלק עצות באולפן ערוץ 20, כשלידו יושב המצית (צילום מסך)

לא, הריאיון עם מצית הדו לשוני לא זעזע אותי

למה מזדעזעים מאייטמים מטורללים בערוץ 20? הרי ידוע מי ומה הם. הכעס האמיתי צריך להיות מופנה למערכת המשפט שלא באמת לוקחת ברצינות פשעי שנאה של יהודים, ולערוץ הראשון שהסית והביא להצתת בית הספר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf