"הסכם עם המערב לא יבטיח שיפור בתחום זכויות האדם באיראן"

"כשהמערב מדבר על זכויות אדם, הוא מדבר על זכויות האדם המערבי; את החרם הכלכלי צריך להחליף בחרם מדיני וללחוץ ישירות על ראשי המשטר". ראיון עם עורכת הדין ופעילת זכויות האדם האיראנית, כלת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אחרי שנים של סנקציות בינלאומיות חמורות, אשר פגעו פגיעה אנושה בכלכלה האיראנית והעמיקו את העוני במדינה לרמה חסרת תקדים, תושבי איראן עוקבים בדריכות אחרי שיחות הגרעין בין איראן למעצמות, בתקווה שהשגת ההסכם תביא בעקבותיה לשיקום ושיפור הכלכלה האיראנית הקורסת.

אבל לא רק תקוות כלכליות תולים האיראניים בהסכם הזה; רבים מקווים ומאמינים שהשיפור המובטח בתחום זכויות האדם שלא סיפק הנשיא המתון רוחאני, יושג בעקבות הסכם הגרעין. תקווה זו מתבססת בין היתר על ההנחה כי הסכם הגרעין יחזק את מעמדו של רוחאני בפוליטיקה הפנים-איראנית מול הכוחות השמרניים, ויאפשר לו לשנות את מדיניות היד הקשה שרק הולכת ומחמירה גם בשנות כהונתו.

האתר הפרסי taghato, המופעל על ידי גולים איראניים מחוץ למדינה, קיים ראיון מרתק עם עורכת הדין ופעילת זכויות האדם שירין עבאדי, כלת פרס נובל לשלום לשנת 2003. עבאדי היגרה לבריטניה לאחר הבחירות לנשיאות איראן בשנת 2009, בעקבות גל הרדיפה הקשה נגד מבקרי המשטר.

להלן תרגום הראיון.

> לקראת הסכם גרעין היסטורי בין איראן למעצמות

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

 ****

אני מודה לך על שהסכמת להעניק לנו את הראיון הזה ומבקש לשאול תחילה: אילו השלכות יהיו, לדעתך, להסכם הגרעין בין הרפובליקה האסלאמית ובין המערב על מצב זכויות האדם באיראן?

אני כמובן מקווה מאוד שההסכם הזה ייצא אל הפועל, אבל באופן אישי אני לא מאוד אופטימית מכיוון שהקיצוניים בשני הצדדים לא מעוניינים בהסכם. אם ההסכם אכן יושג, המצב הכלכלי ישתפר מעט. אני מדגישה את הנקודה הזו, שהמצב הכלכלי ישתפר רק במעט, מכיוון שרמת העוני באיראן כיום אינה רק תוצר של החרם הבינלאומי, אלא גם של שחיתות ביורוקרטית, מעילות בקרב הדרגים הגבוהים, והתנהלות כלכלית קלוקלת. על כן אל לנו לצפות לניסים, אם כי ההסכם בהחלט עשוי לשפר במשהו את המצב.

שיפור המצב הכלכלי יאפשר, בתורו, לאנשים להתפנות ולעסוק בסוגיות חשובות כגון זכויות אדם. כיום, למרבה הצער, אנחנו רואים כי מרבית תושביה של איראן נאלצים לעבוד בשתיים או אפילו שלוש עבודות כדי לשרוד. המצוקות הקיומיות גורמות לכך שרק מעטים יוכלו להתגייס למאבק בצנזורה, מאבק למען חופש הדת או למען חירותם של האסירים הפוליטיים. על כן רווחה כלכלית – שוב, אם תהיה – תגרום להתגברות הדרישה העממית להרחבת זכויות האדם, ותעלה על סדר היום נושאים רבים שכיום נדחקים לשולי השיח הציבורי בגלל המצוקה הכלכלית, למשל השאלה מדוע בתי הכלא שלנו מלאים בעיתונאים רבים כל כך.

יש הסבורים כי בכל פעם שהרפובליקה האסלאמית מתמודדת עם לחצים חיצוניים, היא נאלצת בלית ברירה לשפר במשהו את מצב זכויות האדם בתוך המדינה. לראיה הם מביאים את שתי מערכות הבחירות לנשיאות ב-1997 (בהן ניצח מוחמד חאתמי, א.נ), וב-2013 (בהן ניצח חסן רוחאני, א.נ), אשר נערכו בתקופות של משבר מול הקהילה הבינלאומית והסתיימו בבחירתן של דמויות מתונות יותר. באיזו מידה את מסכימה עם הניתוח הזה?  

ראשית צריך להבהיר למה הכוונה כשמדברים על לחצים חיצוניים. מנקודת המבט של השלטון באיראן, קיומם של אויבים חיצוניים דוקא מסייע להשלטת אווירה "ביטחונית" יותר בתוך המדינה. על כן ככל שגוברים הלחצים מבחוץ, האווירה בתוך איראן הופכת למסוגרת יותר, דבר המשרת את השלטון אשר יכול לדכא את העם בקלות רבה יותר; הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מלחמת שמונה השנים עם עיראק. המלחמה הזו הובילה לגידול במספר ההוצאות להורג של אסירים פוליטיים. אני מעיזה לומר שאלמלא מלחמת איראן-עיראק, היסודות של השלטון הדיקטטורי באיראן היו הרבה פחות יציבים.

על כן כאשר אנחנו מדברים על "לחצים חיצוניים", עלינו לשאול קודם מה מקורם. לדעתי, אם מקור הלחצים הללו הוא בגופים בינלאומיים כגון האו"ם ומועצת הביטחון, הם עשויים להיות אפקטיביים ולשפר את מצב זכויות האדם באיראן. אבל אם מקור הלחץ הוא בממשלות זרות, כגון ארה"ב או אירופה, הדבר יחמיר את מצב זכויות האדם במדינה כי הוא ישמש כאמתלה בידי השלטון בכדי להחריף את אמצעי השליטה.

> מאחורי תוכניות הגרעין חיים שני עמים עניים שאינם אויבים

כלת פרס נובל לשלום, עורכת הדין ופעילת זכויות האדם האיראנית, שירין עבאדי. (Persian-Dutch-Network CC BY-SA 4.0)

כלת פרס נובל לשלום, עורכת הדין ופעילת זכויות האדם האיראנית, שירין עבאדי. (Persian-Dutch-Network CC BY-SA 4.0)

חרם מדיני במקום חרם כלכלי

ציינת בדבריך כי אם הסנקציות יוסרו בהדרגה ותושג הקלה כלכלית, חלק מהאנשים עשויים לעסוק יותר בסוגיות של הפרות זכויות האדם ובפעילות פוליטית. אבל מצד שני, סין נהנית מנפח מסחרי משמעותי עם ארה"ב, וכמו כן ההסכם הגרעיני של קוריאה הצפונית עם ארה"ב לא זו בלבד שלא מנע את השגת פצצת האטום אלא שמצב זכויות האדם בצפון קוריאה בסופו של דבר אולי אף הורע.   

הדוגמה של צפון קוריאה היא דוגמה מצוינת; קוריאה הצפונית היא מהמדינות המבודדות ביותר בעולם ונתונה במשך שנים תחת סנקציות כלכליות קשות ביותר מצד אירופה וארה"ב. האם כל זה הוביל לשיפור כלשהו במצבם של אזרחי המדינה?

כמובן שלא.

כלומר, התשובה ברורה. הסנקציות לא יכולות להוביל לשיפור מצב זכויות האדם במדינה. אבל עם זאת, בעבר אני השתמשתי במושג של חרם מדיני. הטלת חרם כלכלי על שלטון שלא מכבד את החוקים הבינלאומיים, כמו השלטון באיראן, מובילה להפרת זכויות האדם, וכן להתערבות בענייני הפנים של מדינות אחרות כמו סוריה; היא לא מועילה במאום לאזרחי אותה המדינה. בנוסף לכך צריך לזכור שהשלטון עצמו לא נחלש כתוצאה מחרמות אלה. ההוכחה לכך היא הדוגמה של קוריאה הצפונית שציינת. בנסיבות שכאלה, אני תומכת במה שמכונה "חרם מדיני".

כוונתי בחרם מדיני היא לחרם שלא פוגע באנשים עצמם, אבל יכול לגרום להחלשת השלטון. למשל, אנחנו יודעים שהשלטון האסלאמי מפעיל כמה וכמה תחנות טלויזיה בשפות זרות שאינן פרסית, כמו "פארס טי-וי", דרכן הוא מפיץ תעמולת שנאה ופרשנות מגמתית של חדשות. מעניין לציין כי התחנות האלה יושבות כולן על לוויינים אירופאיים. מה שאני אומרת זה שאם רוצים להעניש את השלטון האיראני על הפרת החוקים הבינלאומיים, כצעד ראשון יש למנוע ממנו להשתמש בלוויינים הללו כדי לסכור את פי שופרי התעמולה שלהם. למרבה הצער, איש לא חושב על סנקציות מהסוג הזה כי עסקאות מהסוג הזה מניבות מאוד עבור ממשלות המערב. צריך לחשוב על ענישה שתפגע בשלטון, אבל לא בתושבים.

התוכלי לציין דוגמאות נוספות לחרם המדיני שאת מדברת עליו?

ישנן דרכים רבות להעניש מדינה המתעלמת במופגן מחוקים בינלאומיים ומעקרונות של זכויות אדם, רבות מכדי שאוכל לסקור את כולן בראיון קצר אחד, אבל הרשה לי להצביע על נקודה אחת.

נכון לעכשיו, ארה"ב והאיחוד האירופי מחזיקים ברשימה של מפירי זכויות אדם באיראן והכריזו כי כניסתם של אנשים אלה לאירופה אסורה וכי כל נכסיהם ביבשת יוחרמו. הצעד הזה הוא מינורי ביותר, צריך להרחיב אותו ולכלול בו גם פוליטיקאים איראניים מן השורה הראשונה. אמנם אנחנו יודעים כי כמעט כל אחד מהאישים בדרגים הבכירים בשלטון מחזיק בשניים ואפילו שלושה דרכונים ותעודות זהות, אבל זה יכול להיות צעד הצהרתי בדבר המחיר של שיתוף פעולה עם משטר לא דמוקרטי.

בניגוד לדברי הפוליטיקאים האיראניים המנסים להמעיט בהשלכות של החרם נגד הרפובליקה האסלאמית, הדבר הזה הוא בעל חשיבות עצומה מבחינתם. שיתחילו עם שרי הממשלה; סנקציות מהסוג הזה לא יפגעו באזרחים אך יאותתו לראשי השלטון כי להתעלמות מסוגיות של זכויות אדם תהיינה השלכות ברורות.

זכויות האדם המערבי

ומנגד, יש הסבורים כי סוגיית זכויות האדם לא נמצאת במקום גבוה בסדר העדיפויות של המערב. כך, למשל, בקשותיה החוזרות ונשנות של נע'מה עאבדיני, רעייתו של סעיד עאבדיני, הכומר האיראני-אמריקני הכלוא באיראן, כי ארה"ב תעלה את עניינו במסגרת שיחות הגרעין נותרו ללא מענה. למעשה, שאלת זכויות האדם לא עלתה כלל בשיחות הגרעין.   

אני מסכימה במידה רבה עם האמירה כי באופן כללי, כאשר המערב מדבר על זכויות אדם, הוא מדבר על זכויות האדם של אזרחיו הוא ולא זכויותיהם של אזרחי מדינות אחרות. ולראייה הפליטים בלב הים, או ההתעלמות מהמוסלמים במיאנמר. מדינות נוטות להעדיף את האינטרסים הכלכליים שלהם על פני שאלות של זכויות אדם. עם זאת, צריך לזכור כי האחריות על קידום זכויות האדם היא בראש ובראשונה של תושבי המדינות עצמם. אתה לא יכול לבקש משכנך עזרה אם אינך מוכן להפשיל שרוולים ולעשות משהו בעצמך.

ישנה דרך אחת להכריח את הפוליטיקאים המערביים, שתמיד מדברים גבוהה גבוהה על ענייני זכויות אדם, להתייחס בצורה רצינית לסוגיה הזו בשאר המדינות, והיא עבודה מול דעת הקהל במדינות הללו. אם תושבי מדינות כמו איראן ייצרו קשרים עם התקשורת ודעת הקהל במדינות המערב הדמוקרטיות, הם יוכלו להשמיע את קולם באוזני אזרחי העולם וליידע אותם באשר למתחולל בארצם; הם יוכלו להסב את תשומת לב אזרחי המערב להתחייבויות של מנהיגיהם. הדבר הזה יוכל להוות לחץ חיובי בזמן בחירות, למשל.

לאחרונה אמר ג'ואד זריף, שר החוץ האיראני, כי באיראן איש לא נכלא בשל הבעת דעותיו, ובראיון לעיתון "דר שפיגל" הוא גם כינה את הדיווחים של אחמד שהיד, המבקר המיוחד מטעם האו"ם, כ"לא אמינים". כיצד את מעריכה את עמדותיו של מר זריף בסוגיית זכויות האדם?

ברור כשמש שמר זריף לא אומר את האמת. דבריו מזכירים את אמירתו של מר אחמדינז'אד, "באיראן אין הומואים".

כמו שאנחנו מדברים היום, נעצר באיראן עיתונאי בשם מחמד רזא מראדי, העורך הראשי של העיתון "שיח כלכלי", והוא ממש לא היחיד. מיטב העיתונאים שלנו יושבים בבתי הכלא, או שטעמו את טעם המאסר. השבוע השתחרר מהכלא כיוואן סמימי, עיתונאי והעורך הראשי של הירחון "נאמה", לאחר שש שנים. אלה רק דוגמאות אחדות. גם הדיווחים של "עיתונאים ללא גבולות" מוכיחים כי מר זריף לא דובר אמת.

> למעלה משמונה מאות וחמישים הוצאות להורג בשנה באיראן

נשיא איראן לשעבר, מחמד ח'אתמי

לא התקשר לברך. נשיא איראן לשעבר, מחמד ח'אתמי

ח'אתמי לא התקשר לברך

כיצד את מעריכה את הסיכויים לכך שאחרי השגת ההסכם בין הרפובליקה האסלאמית וביןן המערב, מר רוחאני יפעל למען הסרת מעצר הבית בו נתונים מנהיגי "התנועה הירוקה" (הכוונה למיר חוסיין מוסווי ומהדי כרובי, הנתונים במעצר בית ביחד עם נשותיהם מאז הטענות לזיוף תוצאות הבחירות ב-2009, א.נ)?

אני שוב ממליצה שלא לראות בהסכם הגרעיני עובדה מוגמרת. עדיין מוקדם לשפוט. הבה נחכה ונראה אם בכלל יושג הסכם כזה או לא.

באשר למנהיגי "התנועה הירוקה", עלי לומר שמוסווי וכרובי מעולם לא טענו שהם מנהיגי התנועה, אלא שהם חלק ממנה. אנשים אלה עצורים כבר למעלה מארבע שנים ללא משפט ומבלי שיובהרו ההאשמות נגדם, ואין כל ספק שההוראה על מעצרם הגיעה היישר ממנהיג הרפובליקה.

באופן טבעי, ללא הסכמת המנהיג העליון, הנשיא יתקשה לגייס את הכוח הדרוש לשחרורם. גם אם מר רוחאני נתן במהלך הבחירות הבטחות בכיוון הזה, הרי שהוא יודע טוב מכולם כי אם לא יצליח לשכנע את מר ח'אמנהאי, זה יהיה בלתי אפשרי לביצוע.

יש הסבורים כי אם אכן יושג ההסכם הגרעיני מול המערב, הדבר יגדיל מאוד את סיכויי ההצלחה של מר רוחאני בבחירות הבאות. במקרה כזה, כיצד את מעריכה את מצב זכויות האדם באיראן בתום שתי קדנציות כהונה של מר רוחאני?

אתה מדבר על מדינה שבה הכל קורה מרגע אחד למשנהו, לכן לא אני ולא אף אחד אחר יכולים לחזות כל כך רחוק. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, על כן אומר שכיום, לאחר שנתיים וחצי כהונה של הנשיא רוחאני, מצב זכויות האדם באיראן לא השתנה לעומת העבר, ולא חל בו כל שיפור. את זאת הדגיש גם מר אחמד שהיד בדו"ח המיוחד שחיבר עבור האו"ם.

מה ידוע לך לגבי מצבה של הגברת נרגס מחמדי, עמיתתך בליגת מגיני זכויות האדם?

נרגס מחמדי, סגנית יו"ר ודוברת ליגת מגיני זכויות האדם, נשפטה באופן לא חוקי ולא גלוי לשש שנות מאסר. אחרי שנלקחה לכלא אווין, היא הועברה לכלא זנג'אן בהתאם לדרישת מנגנוני הביטחון, שם הדרדר מצבה הבריאותי עד לכדי חשש לחייה.

בשל מצבה הבריאותי החמור הגברת מחמדי שוחררה מהכלא, אבל לפני שבוע היא זומנה שוב, לפני שהספיקה להשלים את הטיפולים הרפואיים. הסיבה לכך היא שהשלטון מבועת מפעילותה של מחמדי למען זכויות האדם, למשל פגישתה עם הגברת קתרין אשטון ביחד עם אמו של סתאר בהשתי (בלוגר איראני שנאסר ומת בכלא כתוצאה מעינויים, א.נ).

כשלקחו את נרגס לכלא, היא לקחה איתה את התרופות שלה אבל למרבה הצער, בכלא לקחו אותן ממנה. כתוצאה מכך, אחרי שבוע שהיתה ללא התרופות הנחוצות, מצבה הרפואי החמיר מאוד. אם זה יימשך כך, זה עלול לגרום לה לנכות קשה ואפילו למוות. על כן נרגס הכריזה כי אם לא יחזירו לה את התרופות בהקדם, בכוונתה לפתוח בשביתת רעב. היא אמרה "אם נידונתי למות כתוצאה ממחסור בתרופות, אני מעדיפה למות בעקבות שביתת רעב כדי שכולם ידעו איך מתעללים בי ובאסירים האחרים בכלא".

ולסיום, שאלה בנוגע למר ח'אתמי: העובדה שהוא לא התקשר לברך אותך לרגל זכייתך בפרס הנובל לשלום התפרשה אצל רבים כסוג של נסיגה, אולי סירוס עצמי וזהירות יתר מצדו.

את הנסיגה בעמדותיו של מר ח'אתמי צריך לחפש הרבה, הרבה לפני פרשת פרס הנובל. מבחינתי, על כך פנים, הפרשה הזו כבר סגורה.

> נאום רוחאני המלא: "המערב הפך את המזה"ת לגן עדן לטרוריסטים"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מדוע כל כך בטוחים שהם מסוכנים? אילוסטרציה (Raul Lieberwirth, flickr, CC BY-NC-ND 2.0)

הנתונים מראים: מי שאובחן כחולה נפש לא מסוכן יותר מהאחרים

המרצות בכנס האגודה הישראלית לקרימינולגיה טענו שמי שאובחנו כחולי נפש מסוכנים יותר מאשר כלל הציבור. אני טענתי ההפך. ציפיתי לוויכוח, אבל הוא לא בא. כנראה הטענה הזו עדיין נועזת מדי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf