מעזה לכפר שלם: רגע קסום של שיבה

ביום זכויות האדם הבינלאומי חזר בן של עקורים מכפר סלמה, לימים כפר שלם, לביקור גנוב באדמת הוריו. במקום בו היה פעם בית הקברות של הכפר וכיום עומד בו גן משחקים, הוא נע בין רוחות הרפאים של זכרונות אביו ובין המציאות שנרקמה במקום מאז עקירתם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: איתן ברונשטיין אפריסיו

ביום זכויות האדם הבינלאומי (10.12) הוא מימש זכות בסיסית – לשוב ולבקר בסלמה, היום כפר שלם. זו פעם ראשונה שהוא מבקר במקום בו נולדו הוריו. אביו נולד ב-1936 והיה בן 12 כשנאלץ לעזוב את ביתו יחד עם כל תושבי העיירה ולעבור לגור ברצועת עזה, שבה הם חיים עד היום. את שמו אינני יכול לכתוב כדי לא לסכנו. הוא מתרגש בדרך לסלמה ומשתתק לדקות ארוכות כשנמצא בין המסגד לבית המוכתאר. בגן המשחקים במרכז כפר שלם הוא מתאמן שעה קלה במתקני הכושר, ואחיינו בן הארבע משחק במגלשות. הגן הזה הוקם על בית הקברות של סלמה ולא הותיר ממנו זכר.

עומדים ליד המסגד והוא מתקשר לאביו. עוד לפני שמספר היכן הוא נמצא אביו שואל אם כבר ביקר בסלמה. הוא מספר לו שהישוב בו נולד הפך לשכונה בתל אביב. אך מעט מהבתים המקוריים וכבישי הכפר המפותלים משמרים את זכרונו. אביו מקצר בשיחה. "זה בטח לא קל לו", הוא משתף, ושואל אותי איפה בית הספר של הכפר. אביו שלמד בו שאל אם הוא עדיין עומד. אני לוקח אותו לבית הספר, שכיום משמש את ביטוח לאומי. כשיושלמו תכניות הבניה ויפונו אחרוני התושבים שחיים בבתי סלמה, יישאר רק המסגד שכיפתו ניזוקה על ידי מתפרעים בשנת 2000 ולא שופצה מאז.

> פליטים ועקורים פלסטינים, לוחמי תש"ח ומומחים העידו בפני "ועדת האמת לאחריות החברה הישראלית לנכבה"

ביקור מולדת של עקור בסלמה, לימים כפר שלם. (צילום: אלאונור מרזה)

ביקור מולדת של עקור בסלמה, לימים כפר שלם. (צילום: אלאונור מרזה)

אני מספר לו על המאבקים של תושבי השכונה, רובם ככולם מזרחים, נגד פינויים על ידי המדינה ובעלי ההון האלימים. אנחנו חולפים על פני בית הרוס במעלה רחוב 4848 שבו מת תושב בעקבות אחד האירועים הללו. אני לא בטוח עד כמה זה מעניין אותו.

פגז דרך החלון

הם ישנו אצלנו בבית בתל אביב. רק שעה נסיעה מביתם כיום (אם לא צריך להתעכב במעבר ארז), אבל לפי תגובותיו זה נדמה כיקום מקביל. הוא נפעם ממגוון הפירות והירקות בשוק הכרמל, ומוצא שמחיריהם כפולים מאלה שבשוקי הרצועה. אנחנו צופים יחד במשחק כדורגל מליגת האלופות. "גם לנו יש מסך כזה, אבל ההתקפה האחרונה על עזה הרסה גם אותו", הוא מציין במרירות.

זה נותן לו הזדמנות לספר עוד על תנאי חייהם. "הפלסטינים בעזה בונים את בתיהם בדיוק כפי שמגדלים ילדים. זה אף פעם לא נגמר, כי בכל פעם צריך לבנות מחדש אחרי ההרס שגורמת ישראל. אחרי שסיימנו לבנות חלק חדש בבית, באה ההתקפה בקיץ והרסה את כל הדלתות והחלונות. פגז שירה טנק חדר למטבח, הרס את התנור, המקרר וקולט האדים." "ואיפה אתם הייתם באותו זמן?" אני שואל, מניח שהם מצאו מקלט במקום בטוח יותר מביתם. "היינו בבית", הוא משיב. "לגור בדירה אחרת עולה המון כסף שאין לנו, ולגור בבית ספר של אונר"א עם כל המשפחה זה בלתי נסבל, אז החלטנו להישאר בבית". את הנזק שאיננו ברכוש רק ניתן להעריך לאור הדברים שהוא מוכן לשתף בהם.

השיחה נודדת בין הזוועות בעזה לבין משחק הכדורגל המרתק על המסך. באזל מחליפה שחקן מצרי, כפי שהוא מעדכן אותי. ג'רארד מבקיע גול נפלא ולרגע נראה שליברפול יכולה להעפיל לשלב הבא. אלאונור רעייתי מבקשת לצלם אותנו מביימים שמחה לאחר הבקעת שער. אנחנו נענים ברצון וצוחקים יחד גם כדי לברוח מהסיפורים הקשים.

הוא שולט בנעשה בקבוצות הכדורגל השונות באירופה ובאפריקה, ובעצמו אוהד ברצלונה. "כמו הבן שלך, כפי שראיתי בחדר השינה שלו" הוא אומר. "כשבארסה משחקת נגד ריאל מדריד, רצועת עזה נחצית לשתי מחנות" הוא מוסיף פרט חשוב. הרגע האנושי הזה מתמשך והאווירה נעימה. המשחק המתוח ברגעי הסיום שלו מחבר בינינו, שני גברים אוהבי כדורגל טיפוסיים למדי. אני מספר לו שסוזה, המאמן שזז בעצבנות ונותן הוראות לשחקני באזל, הוביל את מכבי ת"א, הקבוצה שאני אוהד, לאליפות בשנה שעברה. "אבל היה נדמה לי שאתה אוהד במשחק הזה את ליברפול", הוא מעיר. "לא ממש אכפת לי מי ינצח, העיקר שזה משחק טוב".

כשאנחנו נפרדים למחרת, אחיינו שמח לחזור הביתה ואנחנו מתחבקים בחום באלנבי פינת מאז"ה. נהג המונית קולט היטב את המתרחש ומסכם: "העולם אכזר".

איתן ברונשטיין אפריסיו הוא מייסד עמותת זוכרות. הפוסט התפרסם גם באנגלית באתר 972+

> השיבה הזמנית לתל אביב: יום בין פליטים בדרום העיר הלבנה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

כן, נתניהו, אני רוצה את עודה וטיבי ליד הטלפון האדום

הנאום של נתניהו אתמול היה שטוף בהסתה וגזענות, אבל הוא גם לימד על ההיסטריה המוחלטת שהוא מצוי בה. יחד עם זה, היה לו רעיון מצוין: להתייעץ עם הח"כים הערבים. זה יעשה לנו רק טוב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf