פרידה בטרם עת מהזמרת מנצרת שהיתה קולה של פלסטין

ביום שבת הלכה לעולמה הזמרת, המלחינה והיוצרת רים בנא לאחר מאבק ממושך בסרטן. בנא, שהיתה מהראשונים לקרוא לחרם תרבותי על ישראל, שרה למולדת החטופה, לילדי מחנות הפליטים, לנער המדמם מעזה, והותירה בקרב רבבות מעריציה את התקווה הנצחית לחופש ולחירות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

רים בנא איננה. ביום שבת נדם קולה של הזמרת מנצרת שסחפה אחריה מיליונים והרשתות החברתיות בערבית התמלאו בהספדים של גולשים מכל שכבות העם. היא הלכה לעולמה בגיל 51 לאחר מאבק במחלת הסרטן.

בנא, אחת הזמרות הפלסטיניות המפורסמות בעולם, נודעה בזכות הפרשנות המודרנית שלה לשירי עם פלסטינים מסורתיים, שירי ילדים וזמר נשי עממי אותם היא ביצעה בצורה קצבית וצעירה שהפכה אותם למוסיקה חיה ובועטת. היא היתה מלחינה, יוצרת וזמרת נדירה, מסוג שכמעט ולא קיים, ששילבה את רוח ההתנגדות לכיבוש, את התקווה לשחרור והעונג שביצירתה של מוסיקה מרגשת.

בנא נולדה וגדלה בנצרת. לאחר שלמדה מוסיקה בקונסרבטוריון של מוסקבה חזרה למולדתה והקדישה חייה לפרויקט שעסקה בו במשך 25 שנים: במו ידיה בנתה מפעל מנגן של שימור והחייאה של התרבות המוסיקלית הפלסטינית העתיקה .לצד שירים שכתבה והלחינה בעצמה היא גם הלחינה שירה של משוררים פלסטינים גדולים כמו מחמוד דרוויש, תאופיק זיאד, סמיח אל קאסם וגם כאלו שכתבה אמה – המשוררת הנודעת זוהירה סבאג.

"קומי רים"

רים שרה למולדת החטופה, לילדי מחנות הפליטים, לנער המדמם מעזה בדרך לחופש. לבושה בבגדים פלסטינים רקומים עם תכשיטי כסף עתיקים וגדולים היא עיצבה אייקון מוסיקלי, בסגנון שהוא שלה בלבד ושמו רים בנא.

האמנית הגדולה הזו הייתה מהראשונות שקראה לחרם תרבותי על ישראל. היא לא יכלה להבין או להכיל אמנים שקוראים ביצירתם לעמים להתנגד ולהשתחרר ובאותה נשימה באים להופיע במדינה כובשת .אין סטודנט ערבי שלא השתתף ולו פעם אחת בקונצרט אחד לפחות של רים בנא באוניברסיטאות, בהפגנות, בעצרות והתהלוכות.

ב-2009 אובחנה אצל בנא סרטן השד. היא יצאה למערכה קשה נגד הכובש בגופה, כפי שתיארה בפתיחות. היא העניקה ראיונות לערוצי ותכניות תרבות בעולם אחרי שאיבדה את גלי השיער הפראי המתולתל ונשארה עם קרחת, אצילות נפש ועיניים פקוחות גדולות שאומרות לעולם בעוצמה: אני פה. היא התנגדה וסירבה להיכנע. בשלב מסוים נדמה היה שהיא ניצחה את המחלה הארורה הזאת.

לפני שנתיים איבדה בנא את היכולת לשיר לאחר שמיתרי הקול שלה נפגעו בצורה קשה. היא עברה ניתוח כדי להציל את הקול המרדן שהשתתק. היא שרדה את הניתוח וחזרה לדבר שוב. "זה לא יהיה אותו דבר, אבל אמשיך לשיר לבני עמי, כל עוד אני נושמת", היא אמרה אז.

לפני כמה שבועות החלה המערכה האחרונה במלחמה של בנא בסרטן ומצבה הידרדר. המשפחה, החברים והמעריצים ברחבי העולם התפללו שתתאושש, שתתעורר ותחזור לעצמה כפי שקרה בפעמים הקודמות בהן התפרצה המחלה. אלפים רבים שיתפו את תמונתה ופוסטים תומכים בליווי ההאשטאג #انهضي_يا –ريم – "קומי רים".

אך בשבת בבוקר השמועה על מותה פשטה ברשתות החברתיות וענן שחור גדול עטף את העיר נצרת, השחר נעלם והחושך אפף את הרי הגליל שכל כך אהבה. עצב גדול נפל על כולנו. עלי. כואב לחשוב שהיא לא תעלה עוד על במה גדולה, עטופה בדגל פלסטין וכאפייה, בשמלה שחורה רקומה בצבעים עזים של אדום וכתום וירוק וסגול.

לפני כמה חודשים היא השתתפה בסרטון של אלג'זירה. היא סיפרה על עצמה, ילדה קטנה שהשתעממה בכיתה וחלמה והמורה צעק עליה שלא יצא ממנה כלום. היא קראה לכל ילדי העולם לרדוף אחרי חלומותיהם ולא לוותר לקולות הדיכוי שמושכים אחורה.

רים בנא הותירה אחריה 10 אלבומים, סיפורים, שירים, אלפי מילים, סרטים בהם השתתפה, תכשיטים שעצבה בעצמה, ובעיקר מורשת. את אלפי התלמידות והצעירות הפלסטיניות ששומעות אותה ואת שיריה ועדיין חולמות לבואו של יום נשתחרר כולנו מהכיבוש הפטריארכיה והדיכוי, ומעוולות החולי עלי אדמות.

> פסטיבל הסרטים העצמאי בחיפה מציג: תרבות תחת משטר קולניאלי

לא יכלה להבין אמנים שקוראים ביצירתם לעמים להתנגד ולהשתחרר ובאותה נשימה באים להופיע במדינה כובשת. רים בנא (צילום: GGAADD, ויקימדיה CC BY-SA 2.0)

שבועיים לפני שנפלה ברשת התרדמת דרכה לסוף חייה כתבה רים:

עול אני על הרפואה שהרימה ידיים אל מול מה שיש בי

עול אני על בתי המרפא שלא הכילו את גופי הקטן

עול אני על מולדת שאהבתי

חסרת יכולת, אני לא שאקירה או מדונה שתתקומם למענה ארץ שלמה.

עול אני על רופא שהבטיח שיש תרופה

עול אני על גוף כאוב ונשמה מיוסרת

עול אני על חברים שנשרו להם

מבין אצבעותיי אל תוך תענוגי חייהם

עול אני על נשימות צרות

עול בתוך ליל חסר שינה שנשבר בפי הצער

 

עול על האוויר ופרחי חלון שלא אגיע אליו

עול על שביל החלומות שרגלי לא תדרוך

עול על אהבה שהופכת אותי נוצה שובבה

עול על העול אני

רק אהוביי מסביב לא מתלוננים

לבדם הם לא מאבקים תקווה

ואני בין שני להבים

בין תרדמת ההתבוננות

מתאמנת לסוף סתמי. (תרגום שלי, ס.ס)

החיים הקצרים כל כך של רים בנא הסתיימו בתהלוכת אבל של אלפי נשים וגברים, בדמעות ופרחים שאמרו שלום לזמרת גדולה. ושירי המולדת פלסטין, שהם שרו בצעידתם, הדהדו ברחובות נצרת הכאובה.

> ישראלית ופלסטינית סטרו לחייל. נחשו מי עדיין נמצאת בכלא?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

מצעד הנשים בפלורידה. ינואר 2018 (צילום: Rob Kall/CC BY 2.0)

גם בעידן טראמפ ונתניהו, עבודת שטח מביאה ניצחונות לשמאל

ההישגים של מועמדי שמאל בבחירות האמצע בארה"ב ובבחירות המקומיות בישראל הוכיחו שאפשר לשנות את המציאות הפוליטית ולנצח את הימין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf