המהפכה הסגולה: מפלגת המחאה החברתית צפויה לנצח בבחירות בספרד

מאת |

מפלגת "פודמוס", שצמחה מתוך מחאת האוהלים של 2011, נלחמת בשחיתות וביחסי הון-שלטון, דורשת העלאת שכר המינימום ודיור ציבורי, ומבוססת על דמוקרטיה השתתפותית. סקרים מנבאים לה ניצחון חסר תקדים

כותבים אורחים: יוסי ברטל ואיה שושן

ביום ראשון לפני שבוע התעוררו אזרחי ספרד לרעידת אדמה פוליטית שעד לפני שבועות ספורים נחשבה לבלתי אפשרית: בסקר שפורסם בעיתון "אל פאייס", הוכתרה מפלגת "פודמוס" ("אנחנו יכולים") כמפלגה הגדולה ביותר בספרד עם תמיכה של 27 אחוז מהציבור. בכך הפכה למפלגה הראשונה שהצליחה לערער על כוחן של שתי המפלגות הגדולות, ששלטו לסירוגין בספרד מאז החזרה לדמוקרטיה ב-1978: הסוציאל-דמוקרטים, שקיבלו בסקר תמיכה של 26 אחוז, והשמרנים, עם 21 אחוזי תמיכה בלבד (נפילה של 24 אחוז מאז זכייתם בבחירות האחרונות ב-2011).

המפלגה הצעירה, שהוקמה רק בינואר האחרון על-ידי פעילי M15 – המחאה החברתית הנרחבת שפרצה בספרד ב-2011 – ואנשי אקדמיה מרקסיסטים ממדריד, הצליחה לרסק בתוך פחות משנה מאז שקמה את המערכת הדו-מפלגתית הספרדית, בניגוד לכל התחזיות.

במאי האחרון, פחות מארבעה חודשים מאז הקמתה, כבר הפתיעה המפלגה בבחירות הכלל-אירופאיות כשזכתה ב-8 אחוז מהקולות והכניסה חמישה פעילות ופעילים חברתיים לפרלמנט בשטרסבורג. מאז ההצלחה הראשונית, פודמוס לא מפסיקה לגדול, ומספר חברות המפלגה כבר עלה ליותר ממאתיים אלף. אמנם הבחירות הכלליות צפויות להתרחש רק בעוד שנה, אך אם תצליח לשמר את כוחה, פודמוס תוכל לשנות מן היסוד את הסדר הפוליטי בספרד.

פוארטה דל סול, מדריד, אביב 2011 (Pablo G Villaraco CC BY-NC-SA 2.0)

המחאה שלפני המפלגה. פוארטה דל סול, מדריד, אביב 2011 (Pablo G Villaraco CC BY-NC-SA 2.0)

משקמים אמון במערכת הפוליטית

הדרישות של פודמוס צמחו היישר מתוך מחאת ה-M15 ואינספור המאבקים החברתיים שיצאו ממנה. מיליוני אזרחים שיצאו באביב 2011 לרחובות מאסו במונופול המושחת של שתי המפלגות הגדולות ודרשו לשנות את שיטת הבחירות כך שתאפשר לעוד מפלגות להתחרות באופן הוגן ופתוח.

ההמונים זעמו על כישלון הדמוקרטיה הספרדית להציע אלטרנטיבה למדיניות הצנע וההפרטה שהובילו שתי המפלגות הגדולות, כל אחת בתורה, בתגובה למשבר הכלכלי. ממשלות ספרד בחרו לשלם את הפסדי הבנקים באמצעות כספי ציבור, בעודן מצמצמות שירותי בריאות, חותכות בפנסיות, מקצצות בחינוך ומותירות את אחוזי האבטלה בשיאם. עשרות פרשיות שחיתות בבנקים ובפוליטיקה שנחשפו באותה תקופה הוסיפו אש לזעם הציבורי. שתי המפלגות סירבו להכניס שינויים בחוקה שיבטיחו זכויות סוציאליות בסיסיות לאזרחים, אך התאחדו יחד לשנות סעיף בחוקה שיאפשר להן להגדיל את החוב הלאומי.

בזמן המחאה החשדנות כלפי המערכת הפרלמנטרית הייתה כל כך גבוהה שמרבית הפעילים דחו על הסף את עצם הרעיון של דמוקרטיה ייצוגית והתנהלו במקום זאת באספות עממיות המתבססות על דמוקרטיה ישירה וחתירה להחלטות בקונצנזוס. באותה תקופה היה בלתי ניתן להעלות על הדעת את הקמתה של מפלגה שתייצג את דרישות המחאה.

מאז עברו שלוש שנים של ניסיונות בכל החזיתות לשנות את מדיניות הממשל. הניסיונות כללו הפגנות המוניות, שביתות, יוזמות חקיקה נגד פינויי משפחות מבתיהן, עצומות, אי-ציות אזרחי, הקמת קואופרטיבים ורשתות תמיכה אזרחיות. מרבית המאמצים לא הצליחו לשנות באופן מהותי את מדיניות הממשלה. הקמתה של פודמוס והצלחתה בסקרים מסמנת יותר מכל דבר אחר את חזרתם של פעילי ופעילות המחאה לזירה הפרלמנטרית ואת אמונתם המחודשת בסיכוי להביא שינוי מהותי באמצעות פעילות מפלגתית.

> למה סקוטלנד, למה עכשיו, והאם זו רק ההתחלה?

חברים גם בברלין

הדרישה העיקרית של פודמוס היא לחסל את הברית הלא קדושה בין בעלי ההון, תאגידי התקשורת, ושתי המפלגות הגדולות, המכונות על-ידי פעילות המפלגה ״הקסטה השולטת״. פודמוס גם מתנגדת למדיניות הצנע וההפרטה של הממשלות הקודמות. כסמל למאבק בשחיתות חברות הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה לוקחות לעצמן רק חלק ממשכורתן הגבוהה, חלק השווה למשכורת ממוצעת של עובד מיומן, ותורמות את שאר הכסף למטרות חברתיות. כמו כן הוחלט להגביל את כהונת חברות המפלגה במשרות פוליטיות לשמונה שנים בלבד, ונאסר עליהן לשמש כיועצות או כחברות דירקטוריונים עשר שנים לאחר התפטרותן.

הדרישות הנוספות של פודמוס כוללות רפורמה בשיטת הבחירות שתהפוך אותן להוגנות ופתוחות יותר, סירוב לשלם את החוב לאיחוד האירופי, העלאת שכר המינימום, שיקום הדיור הציבורי, ביטול ההפרטה במערכת החינוך והבריאות, ביטול האיסור על הפלות והגנה על זכויותיהם של מהגרות ופליטות. למרות שפודמוס לא מתייחסת בהרחבה לשאלה הלאומית, העמדה הרשמית של המפלגה כלפי הדרישה לעצמאות של חבל הבאסקים וקטלוניה היא תמיכה בזכותם של תושבי המחוזות להחליט על עתידם באמצעים הדמוקרטים (כלומר תמיכה בביצוע משאל העם שהתקיים השבוע בקטלוניה, שאליו מתנגדים השמרנים והסוציאל-דמוקרטים).

מה שמייחד את פודמוס משאר המפלגות טמון יותר מכל בצורת ההתארגנות שלה. חברות המפלגה יכולות להשתתף ב"מעגלים" שונים, שמאגדים פעילים לפי שיוך גאוגרפי או לפי נושאי עניין, ושבהם כל חבר יכול להציע החלטה שאם תקבל מספיק תומכות באסיפות מקומיות או באתר האינטרנט, תאלץ את המפלגה לדון בכך באסיפה הכללית (ראו סרטון לעיל). כרגע ישנם מעל לאלף מעגלים שממוקמים לא רק בתוך ספרד אלא גם בברלין, בדרום אמריקה או בשנחאי ומאפשרים לעשרות אלפי הצעירים שהיגרו בעקבות המשבר להשתתף בפעילות המפלגה. מעגלים אחרים כמו המעגל הפמיניסטי, הלהט"בי, המעגל של המהגרים או המעגל של פעילים נכים מאגדים אלפי חברות, מריצים קמפיינים ומנהלים דיונים בצורה אוטונומית בלי התערבות מלמעלה.

כדי לתמוך בצורת ההתארגנות הזו המפלגה עושה שימוש פורץ דרך בטכנולוגיות אינטרנטיות שמאפשרות השתתפות בדיונים והצבעה רחבה ללא תלות בנוכחות פיזית במפגשים. באתר המפלגה קיים פורום reddit, בו נערכים דיונים עקרוניים ועולות הצעות להחלטה. המפלגה עושה שימוש במערכת הצבעות אונליין וטכנולוגיות קוד פתוח לכתיבת מסמכים משותפים. החדשנות הטכנולוגית מבדילה את המפלגה משאר המפלגות המסורתיות והמיושנות יותר, אבל גם יוצרת חסמי גישה לאוכלוסיות שאינן בקיאות בטכנולוגיות אלו.

> שיחות עם חברות מאיסטנבול: פמיניזם ומאבק בתורכיה ובישראל

פעילי פודמוס (Podemos Unieu CC BY 2.0)

פעילי פודמוס (Podemos Unieu CC BY 2.0)

נגד מחיאות כפיים

אחד מהאתגרים הגדולים שפודמוס לקחה על עצמה הוא הנסיון להתארגן באופן דמוקרטי והשתתפותי ברוח מחאת 2011, ועדיין לתפקד בתוך מערכת פוליטית היררכית ולהצליח להגיב במהירות לתקשורת עוינת ולקבל החלטות עקרוניות על המשך דרכה. יחד עם ההשתתפות הדמוקרטית הרחבה, הצלחת המפלגה נובעת לא פחות מדמותו הכריזמטית של יו״ר המפלגה, פאבלו איגלסיאס, פרופסור למדעי המדינה ופעיל שמאל בן 35 שהפך לפנים המוכרות ולסמל המפלגה בציבור ובתקשורת. איגלסיאס התפרסם כפרשן פוליטי במספר תוכניות חדשות פופולריות, שהוזמן אליהן בעקבות הופעותיו בתוכניות אלטרנטיביות שהפיק עם פעילים פוליטיים בערוצים עצמאיים. באסיפה הכללית הראשונה של המפלגה בסוף ספטמבר, הדהים איגלסיאס את המשתתפים כשדרש שלא תהיה מחיאת כף אחת בזמן הנאום שלו, והסביר שהכוח של פודמוס נעוץ ביכולתה לומר ״לא״ גם כשיותר נוח לומר ״כן״. ״יכול להיות שיציעו לנו את ראשות הממשלה, ונגיד – בתנאים האלו, לא!״, אמר לנוכח מאות ידיים שהתנופפו באוויר לאות הסכמה, כפי שהיה נהוג באסיפות של ה-M15 ב-2011.

יו"ר המפלגה, פאבלו איגלסיאס (GUE/NGL CC BY-NC-ND 2.0)

יו"ר המפלגה, פאבלו איגלסיאס (GUE/NGL CC BY-NC-ND 2.0)

איגלסיאס מנסה לקדם מנגנון מפלגתי מסורתי למדי, בניגוד להצעות אחרות שמנסות לחזק את כוחה של הדמוקרטיה ההשתתפותית. באסיפה הכללית הראשונה, בה השתתפו אלפי אנשים בגופם ומעל למאה אלף הצביעו והגיבו באינטרנט, הוחלט לאמץ הצעה שקידם איגלסיאס להקמת מבנה ארגוני מרוכז יותר, הכולל מלבד האסיפה הכללית עוד שלושה גופים מצומצמים ומזכיר כללי. בחירת הנציגים לגופים הללו והחלטות עקרוניות עדיין ייעשו על ידי כלל החברות (שמספרם הוכפל בחודש האחרון והגיע ליותר ממאתיים אלף) באסיפות או באינטרנט. בימים אלו מגישות הנציגות את מועמדותיהן, והבחירות לתפקידים השונים ייערכו בשבועות הקרובים.

השאלות הארגוניות והדומיננטיות של איגלסיאס מעוררות ביקורת פנימית ודיונים סוערים בין פעילי שמאל מסורתיים מהמפלגות הישנות, פעילי M15 שמנסים לקדם דמוקרטיה ישירה, וחברות חדשות ללא עבר פוליטי. המאבק על דמותה של המפלגה והמשך דרכה מוכרע בימים אלו ממש ותהיה לו השפעה עמוקה על תוצאות הבחירות הבאות בספרד.

מדריד לכולנו

לקראת הבחירות המקומיות והכלליות שיתרחשו בשנה הקרובה פודמוס נוטה לאמץ מדיניות מפוצלת שמאתגרת בעיקר את מפלגת ה”שמאל המאוחד” (Izquerda Unida), הגלגול העכשווי של המפלגה הקומוניסטית, ששותפה במספר ממשלות אזוריות. בהתבסס על החשש שפודמוס עצמה לא מספיק מאורגנת לרוץ בכל אלפי המועצות האזוריות וברצון של פעילות שטח לעבוד בשיתוף פעולה עם קואליציה רחבה יותר של ארגונים, הוקמו רשימות חדשות בעשרות ערים תחת השם "גנמוס" )אנחנו לוקחים, משתלטים).

הבסיס להקמת הרשימות המקומיות היא ההשתתפות של כל הפעילים בדמוקרטיה ישירה ואיסור על פעילות מפלגתית אוטונומית בתוך הרשימה. כלומר, פעילי מפלגות נדרשים לוותר על התארגנות כגוש בתוך הרשימה ואין ייצוג על בסיס מפלגתי. עם צורת התארגנות שמאוד מזכירה את עיר לכולנו, כמה מההתארגנויות המקומיות של גנמוס כמו במדריד או בברצלונה כבר מובילות בסקרים ומשאירות את הרשימות של מפלגות השלטון הרחק מאחור.

האתגרים הרבים שניצבים בפני פודמוס ככוח פוליטי חדש הם לא רק היכולת לשמור על תמיכה עממית רחבה, שחלקה הגדול נובע מזעם על פרשות השחיתות הרבות שנחשפו בתקופה האחרונה. האתגר העיקרי מבוסס על הרצון להכנס לפוליטיקה ולשנות את הממשלה מבלי לקבל את כללי המשחק הפוליטי הנוכחי, כמו הוצאה לפועל של מדיניות הצנע וההפרטה או הקמת קואליציות עם מפלגות מושחתות. גם הנסיון להכניס פוליטיקה חדשה למשחק הישן ולאזן בין דמוקרטיה השתתפותית וסוג המנהיגות המקובל במפלגות פוליטיות הוא אתגר רציני.

מעבר לכך, האופי הפתוח של פודמוס והאכזבה מהפוליטיקה המסורתית הביאו לגל חדש של מצטרפות אשר אינן פעילות שמאל מסורתיות וחלקן מגיע ממסורות ימניות ואף פאשיסטיות. לצד האספקט החיובי בהצטרפות של אנשי ימין למפלגת שמאל דמוקרטית, צצות גם בעיות רבות כמו גזענות כלפי מהגרים ומוסלמים, הומופוביה ושוביניזם (למרות שאין לראות בתופעות אלה כהשפעה של אנשי ימין בלבד – לא חסרים גם אנשי שמאל סקסיסטים וגזעניים).

אסיפת פעילי פודמס (Ivan Flores Casasempere CC BY-NC-SA 2.0)

אסיפת פעילי פודמס (Ivan Flores Casasempere CC BY-NC-SA 2.0)

השנה הקרובה תקבע את גורלה של הדמוקרטיה הספרדית וכמובן גם את עתידה של פודמוס ותנועת המחאה של ספרד. אבל יותר מכל דבר אחר, הניסוי של פודמוס אמור לעניין כל פעיל ופעילה שיצאו לרחובות בשנים האחרונות נגד המדיניות הנאו-ליברלית. בעוד שברחבי העולם פעילי מרכזיים במחאה החברתית הוצנחו לתוך מפלגות קיימות (מסתיו שפיר בישראל לקמילה ואיחו בצ’ילה) או המשיכו לפעול בדרכים לא-פרלמנטריות, פודמוס מספקת את הדוגמא הראשונה למפלגה אשר מנסה להוות בגופה את המחאה החברתית – על צורת הארגון הלא-היררכית שלה ועם שלל הקולות והמאבקים שבאו בה לידי ביטוי. מהניסוי הזה, על הצלחותיו וכשלונותיו העתידיים, כדאי לכולנו ללמוד.

איה ששן השתתפה במחאת האוהלים בספרד ובישראל ב-2011 וכעת עורכת מחקר השוואתי בין שתי המחאות במסגרת לימודי דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון. יוסי ברטל הוא מאנשי העלייה הראשונה לברלין, פעיל במאבקים חברתיים וקוויריים וכותב כעת את התזה שלו במוזיקולוגיה על פלמנקו בזמן המשבר הכלכלי בספרד.

> המיתוסים הנפוצים והשגויים על מחאת המילקי והירידה מהארץ

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf