רשימת הוויתורים של אבו-מאזן במשא ומתן

התזה שמפיצים עיתונאים ופרשנים לפיה עבאס לא התגמש במשא ומתן עם נתניהו ולבסוף נמלט מהתהליך פשוט אינה מתיישבת עם העובדות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בישראל נפוצה כעת גירסה לפיה ראש הממשלה נתניהו עבר "מהפך תודעתי" במהלך המשא ומתן עם הפלסטינים, וכי יו"ר הרשות מחמוד עבאס קיבל רגליים קרות ברגע האחרון, ופנה למהלכים חד צדדיים כמו ההצטרפות לאמנות בינלאומיות וההסכם עם החמאס. רבים ממי שמשמיעים את התיאוריה הזו גם מצרפים לה ניתוח היסטורי-פסיכולוגי של אישיותו של עבאס, שהופך בפיהם ל"סרבן סדרתי".

הטענה הזו אינה מושמעת רק על ידי אנשי ימין שמראש קיוו לכישלון המשא ומתן, כמו נפתלי בנט, אלא גם על ידי נציגי המרכז כמו יאיר לפיד, דובר ראש הממשלה ארי שביט, והעיתונאים בן דרור ימיני, שלום ירושלמי ואפילו נחום ברנע, שאינו חשוד בסימפטיה לביבי.

מדובר בהונאה. את הטענות ההיסטוריות כלפי עבאס רביב דרוקר כבר הפריך בבלוג שלו. אבל ראוי שהציבור הישראלי יידע שהנהגת הרשות ביצעה צעדים גדולים גם בסיבוב הנוכחי, וישפוט את מהלכי הממשלה שלו בהתאם.

לא צריך ללכת רחוק בשביל לדעת את זה: מקור אמריקאי – יש אומרים שזה השליח המיוחד מרטין אינדיק – שוחח עם אותו נחום ברנע וסיפר לו בדיוק למה עבאס הסכים. זו אינה טענת הצד הפלסטיני, אלא דברי המתווך האמריקאי (המאמר של ברנע זמין ברשת רק באנגלית – קישור כאן). גירסה אמינה יותר לא נקבל.

אלו הוויתורים הפלסטינים המרכזיים שמעבר לעקרון שתי המדינות בקווי 67':

– מדינה מפורזת (כזכור, דרישה של ביבי בנאום בר אילן).

– קו גבול שישאיר שמונים אחוז מהמתנחלים בישראל.

– נוכחות צבאית ישראלית למשך חמש שנים (!) בבקעת הירדן, שתוחלף בכוחות אמריקאיים. צריך להבין את המשמעות של ההסכמה הזאת – אבו מאזן הסכים שהמדינה הפלסטינית תהיה מובלעת בתוך ישראל לתקופת מבחן ארוכה מאוד.

– העברת כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים לישראל.

– חזרת פליטים תהיה סמלית ובהסכמה ישראלית. "ישראל לא תוצף בפליטים", אמר אבו מאזן, לפי המקור האמריקאי.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס נפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, יולי 2013 (צילום: מחלקת המדינה)

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס נפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, יולי 2013 (צילום: מחלקת המדינה)

ראוי לציין שעל פי הנרטיב הפלסטיני (שמקובל על מרבית העולם), הוויתור הפלסטיני הגדול הוא הנכונות להכיר במדינת ישראל ב-78 אחוז מהשטח של פלסטין ההיסטורית, מתוך הכרה בטעויות העבר ובצורך למצוא פיתרון מיידי למצוקה הפלסטינית. ישראל כמובן מעולם לא הכירה במקביל במדינה פלסטינית או אפילו בזכות פלסטינית על סנטימטר מארץ ישראל.

אולם גם לאור הוויתור הזה, הטענה שהפלסטינים לא היו מוכנים לזוז מהכרה בגבולות 67', ורק ישראל נדרשת להתגמש פשוט אינה נכונה. המציאות היא הפוכה: במשך עשרים השנים מאז אוסלו, הפלסטינים הלכו צעדים גדולים לקראת ישראל, וגילו הבנה לצרכים הפוליטיים והפסיכולוגיים של ההנהגה הישראלית. ההצעות של אבו מאזן מבוססות על רעיונות עבר כמו ז'נבה והפרמטרים של קלינטון, אבל העובדה שיו"ר אש"ף והרשות העלה אותן באופן פורמלי, במו"מ רשמי, היא משמעותית מאוד (האם נתניהו חשב אי פעם לאמץ את ז'נבה?).

העובדה שחמאס היה מוכן להכיר בממשלה פלסטינית שמתחייבת לרעיונות האלו היא משמעותית אפילו יותר.

מול זה ניצבת ממשלה ישראלית שיכורת כח וציבור אדיש, המחפשים מתחת לשטיח עדויות לסרבנות פלסטינית, וכשאלה אינן מופיעות, פשוט ממציאים אותן. העובדה שעבאס מוכן להכיר במדינת ישראל (שמגדירה את עצמה כיהודית) ולא ב"מדינה יהודית", או זה שהוא עדיין דורש חזרה סמלית של פליטים, שאינה יותר מסולם לוויתור על השיבה, הפכו אפילו בעיני עיתונאים ופרשנים רציניים ל"הוכחה" לסרבנות כרונית.

אגב, חובבי המאזנים הדמוגרפיים צריכים לזכור שגם אם ישראל היתה קולטת רבע מיליון פליטים מיד, המספר הזה מתאזן עם תושבי מזרח ירושלים שיהפכו לאזרחי המדינה הפלסטינית; וזאת בלי להזכיר צעדים סמליים שעבאס עושה למען הנרטיב הישראלי-יהודי, כמו הצהרותיו לגבי השואה.

האם נתניהו ביצע צעד דומה אי פעם? האם "המהפך התודעתי" שלו קירב אותו למינימום שמתווה שתי המדינות מחייב? כל שישראל התחייבה לו בחמש השנים האחרונות הן מחוות הפיכות כמו הקפאה (חלקית) של הבנייה בהתנחלויות, או שחרור אסירים ותיקים, שגם לא קוים במלואו.

עבאס כל כך מרחיק לכת, שכוחות רציניים בעולם הפלסטיני טוענים שהסכם כזה בחיים לא היה עובר, ואם הוא היה עובר, הוא לא היה עובד. אבל זהו נושא לדיון פלסטיני פנימי. הנקודה המהותית היא שהציבור הישראלי לא יכול להמשיך לשקר לעצמו, ולקבל את השקרים של מנהיגיו ועיתונאיו. אם מצרפים את יוזמת השלום הערבית להצעה של עבאס, אפשר להבין שמעולם לא הונחה בפני ישראל הזדמנות כזו לעגן בהסכמה עולמית ואזורית את הישגיה הצבאיים והפוליטיים במאה האחרונה.

כעת, עם התמוטטות התהליך וניצניו של מאבק זכויות אזרח פלסטיני שיחליף את המתווה המדיני, ילבשו הפתרונות שיועמדו לפתחנו אופי אחר לחלוטין.

 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

הסירוב לעודה הוכיח: כחול לבן היא חלק מהדה-לגיטימיציה לערבים

סוללת הגנרלים והעיתונאי של כחול לבן מדקלמים כי הרשימה לא תוכל לשבת בקואליציה עם מי ש"לא מכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי". אלא שהטיעון הזה לא מחזיק מים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf