newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שבועות של התעמרות חסרת עכבות בתושבי עיסאוויה. לשם מה?

עשרות חיילים חמושים מגיעים יום-יום לשכונה מזרח ירושלמית ומעוררים פרובוקציות. לטענת המשטרה, מדובר בתגובה להפרות סדר, אך בפועל לא היה אף דיווח כזה ואיש לא נעצר. מה ישראל באמת מבקשת להשיג בכך?

מאת:

מזה שישה שבועות ממשלת ישראל שולחת כוחות משטרה מיוחדים לבצע פשיטות יומיות ואלימות בעיסאוויה, שכונה בת כעשרים אלף תושבים פלסטינים בירושלים המזרחית. פשיטות אלה, המכוונות נגד כל תושבי השכונה, גבו את חייו של צעיר אחד והביאו לפציעתם של יותר מ-200 תושבים. תושבי עיסאוויה ממשיכים לחרוק שיניים ולעשות מה שאפשר כדי להגן על עצמם. פרי ג'רוזלם, קבוצת פעילים ישראלים, ארגנה משמרות יומיות של נוכחות בשכונה כדי לעמוד לצד התושבים הפלסטינים במהלך הפשיטות. אלה הדברים שלמדנו.

השעה חמש וחצי אחר הצהריים. כעשרה כלי רכב משטרתיים גדולים שועטים לתוך עיסאוויה. מכאן ואילך, השעות הבאות יתנהלו על פי תסריט קבוע מראש. הרכבים עוצרים בנקודה מרכזית בשכונה: מסגד, מרכז מסחרי או צומת מרכזי. עשרות שוטרים חמושים מהיחידה המיוחדת יורדים מהרכבים ומתמקמים מסביב.

המילה "שוטרים" קצת מטעה בהקשר הזה. חלק מהחמושים הם חיילים במשמר הגבול הצבאי למחצה, אחרים משתייכים ליס"מ, יחידה המתמחה בלוחמה נגד טרור ופשיעה אלימה. הם מתייחסים לעצמם כאל לוחמים, לא שוטרים. לכן אף שרשמית הכוחות האלה כפופים למפקד מחוז ירושלים במשטרה, דורון ידיד, ועל אף שנשלחו לעיסאוויה על ידי השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, למעשה יש להתייחס אליהם כאל חיילים.

אלימות שנועדה לעורר פרובוקציה. שוטרים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מה עושים עשרות חיילים בתוך שכונה מזרח ירושלמית? איזה בן-לאדן הם באו לתפוס? לפעמים עצם התובנה שמדובר בכיבוש חשובה יותר מכל ניתוח. החיפוש אחר הסברים אחרים משמעו לפספס את הנקודה הבנאלית אך הקריטית הזו. לחפש הסבר אחר, או אפילו היגיון פלילי כלשהו שיכול להסביר מה קורה כאן, פירושו להחזיק באשליה שהחוקים שאני – אזרח חופשי – מורגל בהם הם החוקים שחלים גם בעיסאוויה; שעדיין מדובר בדמוקרטיה, גם אם פגומה מאוד. לא, זה לא.

אבל רגע אחד. סבלנות. בואו נבחן מה בעצם כל החיילים – סליחה, כוחות יס"מ – שנחתו זה עתה ברחוב הולכים לעשות. הם עומדים שם ברובים שלופים. ילדים, נשים ובני נוער חסרי סבלנות חייבים להתחכך בהם בדרכם לחנות או לביתו של חבר. הם עוצרים מכוניות באופן אקראי, והחיילים בודקים את התעודות שלהם תוך שהם יוצרים פקקי תנועה ארוכים. ממתי היחידה ללוחמה בטרור הפכה למשטרת תנועה?

כשזה לא עוזר, הרכבים המשטרתיים פשוט חוסמים את הצומת כך שלמשך פרקי זמן ארוכים נהגים – אולי חוזרים הביתה מהעבודה, אולי בדרכם לחתונה – תקועים לגמרי ללא כל יכולת לזוז.

מייצרים "סכנה ביטחונית"

"אבל רגע!", אתם ודאי תוהים. "מה זאת אומרת 'כשזה לא עוזר'? מה לכל המפגן החמוש הזה ולעזרה?"

ובכן, אם היחידה לטיפול בהפרות סדר מגיעה לעיסאוויה, חייבות להתרחש הפרות סדר, נכון? ואם אינן כאלה, ואם עשרים אלף תושבי השכונה חורקים שיניים יום אחר יום ומנסים להתעלם מהפגיעה הבוטה בשגרת החיים שלהם ובמרחב הציבורי, אזי החיילים יזמו הפרות. שלא תבינו אותי לא נכון – הפשיטות החמושות האלה מתבצעות כבר מזה שישה שבועות על בסיס יומי וקרה שאבן נזרקה לעבר הרכבים המשטרתיים ונתנה להם סיבה להתפרע בכל כוחם. אבל על פי רוב, תושבי עיסאוויה מפגינים איפוק מדהים. על כן החיילים נאלצים לעמוד ברחוב במשך שעות, מפוחדים למחצה (הם מוקפים בפלסטינים – בסימטאות מסביב, במרפסות מעל הראש שלהם ועל גגות הבתים – מי יודע מנין תגיע התקיפה) ומשועממים למחצה (הם עומדים שם נצח זמן ושום דבר לא קורה. והם יודעים היטב מניסיון קודם ששום דבר גם לא יקרה).

אז כששיטות "רכות" יותר של הטרדה לא עוזרות למפקדים לחולל את הפרות הסדר המיוחלות, הם עוצרים צעיר אקראי וצועקים עליו בתוקפנות. הם הולכים לקבוצת נערים שמתעסקים בעניינים שלהם ליד אחת החנויות ומאיימים עליהם שיעופו משם או שיראו להם מה זה. במוקדם או במאוחר זה יעבוד: צעיר כועס יענה להם, או שאבן תתעופף ממקום מסתור כלשהו.

וכשזה קורה, סוף סוף יש "סכנה ביטחונית" שנותנת לכוחות המיוחדים האלה את הרישיון להפעיל אלימות. נגד מי? בכל זאת מדובר בשכונת מגורים. אין באופק כוחות חמושים, או התפרעויות. אפילו אם נזרקה אבן, הרי שלא באו בעקבותיה אבנים נוספות ולכוחות החמושים אין מושג מי זרק אותה או מהיכן נזרקה. אבל לפי הפרוטוקול הם חייבים עכשיו "לפנות את הסביבה".

במקרה כזה נשים, ילדים וקשישים תשושים הופכים כולם למטרה; דחיפות אלימות, רימוני הלם וגז פלפל מתעופפים מסביב ופוגעים לא רק במי שנקלע במקרה לרחוב אלא גם בכל אלה שמסתגרים בבתים בפחד בתקווה להגן על עצמם מפני האלימות. במשך שעה או יותר החיילים האלה ישתוללו באלימות תוך הפוגות קצרות ומתוחות. אנשים יצטרכו להכריע בין הגשת עזרה לקרובים, שכנים וחברים שנחבטו באופן שרירותי על ידי המשטרה, ובין למצוא מקום מסתור כדי שלא יהפכו למטרה בעצמם.

כעניין שבנוהל, הם יעצרו כמה אנשים. הכוחות החמושים ייכנסו לרכב או יצעדו במורד הרחוב בטור בנשקים שלופים. כן, הם שחררו קצת אדרנלין, אבל האם מישהו מהם מאמין שהם באמת השיגו משהו? אגב, העצורים ישוחררו תוך 24 שעות, לפעמים אפילו קודם לכן.

צילום: ברידג'יט פאוור, ג'סט ויז'ן

תירוצים ועובדות

זה, פחות או יותר, מה שקורה בעיסאוויה – שכונה בת 20,000 תושבים פלסטינים – בכל יום מאז 12 ביוני. היו מקרים בהם תגובת התושבים היתה אלימה יותר אבל על פי רוב הדברים מתרחשים כמתואר לעיל.

אם כך – ומבלי להתעלם מהערתי הקודמת שחיפוש אחר הסבר פירושו למעשה סירוב להכיר בטבעה האמיתי של השליטה הישראלית בירושלים המזרחית – מה יכולה להיות הסיבה למה שמתרחש שם?

המקום הטבעי לחפש בו את "הסיבה" הוא אקטים אלימים נגד אזרחים ישראלים בקרבת השכונה – אם זה השכונה/ההתנחלות הגבעה הצרפתית שנבנתה על אדמות שהופקעו מעיסאוויה, או הכביש המהיר להתנחלות מעלה אדומים שעובר בסמוך לשכונה ומנתק אותה מאדמה שנחוצה מאוד להתפתחות שלה, כביש שנבנה גם הוא על אדמות שהופקעו מעיסאוויה.

אכן, דוברות המשטרה חוזרת ומדגישה בפני עיתונאים כי הפשיטות באות בעקבות הפרות סדר חמורות. "אנחנו נלחמים בטרור כדי למנוע את זליגתו למערב ירושלים", נאמר לאחד העיתונאים. כשעמותת עיר-עמים שלחה מכתב למפקד מחוז ירושלים בדרישה להפסיק את הפשיטות המשטרתיות האלימות, היא קיבלה את התשובה הבאה:

"בשבועות האחרונים התרחשו בעיסאוויה מאות הפרות סדר ואירועים חמורים. אלה כוונו נגד שוטרים וגם נגד אזרחים ישראלים שנסעו בכביש המהיר למעלה אדומים. האירועים כללו ירי חי, זריקת בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים וידויי אבנים, וגרמו לפציעת אזרחים ישראלים. משטרת ישראל תמשיך להיאבק בטרור".

העובדות מספרות סיפור אחר. ישראלים שנפצעים מירי חי או מבקבוק תבערה הופכים לכותרת ראשית בישראל. אבל לא היה אף דיווח כזה, גם לא על ירי או זריקת בקבוקי תבערה שלא גרמו לפגיעות, במשך חודשים ארוכים לפני או אחרי שהפשיטות המשטרתיות החלו בחודש יוני. למעשה, למרות שישה שבועות של פשיטות מתמידות המשטרה לא מצאה אף כלי נשק ואף תושב עיסאוויה לא נעצר באשמת השתתפות בפעילות מסוג זה. נדיר מאוד שישראל – עם כל המשאבים ומשתפי הפעולה ואמצעי מעקב אחרים שלה – לא תוכל להצביע על מפגע אחד שנקט בפעולה אלימה נגד ישראלים.

כדי להיות בטוח, עשיתי עוד כמה בדיקות. קבוצות ימין קיצוניות מתעדות באדיקות דתית מקרים של אלימות מצד פלסטינים. התיעוד נועד לעודד אלימות יהודית נגד פלסטינים ולהפעיל לחץ על הרשויות הישראליות בגלל "מדיניות רכה מדי". למרות שלאורך החודשים המדוברים מתועדים עשרות מקרים – מידויי אבנים ועד דקירות וירי – מכל רחבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים, אין בתיעוד הזה אף אזכור של עיסאוויה לפני שהפשיטות החלו. דיברתי גם עם תושבים מהגבעה הצרפתית ועם אנשים שנוסעים בכביש המהיר הסמוך לעיסאוויה – הם לא יכלו לדווח על אף תקרית אלימה שעוררה בהלה בקהילה שלהם.

מחסום בכניסה לעיסאוויה, ירושלים המזרחית. 15 באוקטובר 2015 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מחסום בכניסה לעיסאוויה, ירושלים המזרחית. 15 באוקטובר 2015 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אין אופוזיציה שתשים קץ לחרפה

כחלק מהניסיון "למצוא סיבה", ישנן זוויות נוספות שצריך להביא בחשבון. בעיניי, שאלה הרבה יותר חשובה מהשאלה למה המשטרה עושה את זה, היא השאלה מהי הסיבה לכך שהמשטרה והממשלה יכולות להמשיך בהתנהלות האיומה הזו במשך שישה שבועות? איך ייתכן שבתוך החברה הישראלית אין כוחות שתובעים לשים קץ לחרפה הזו?

פעילים ישראלים מגיעים בכל יום לעיסאוויה ומתעדים את האלימות המשטרתית ביחד עם התושבים. בשבועיים הראשונים, נראה היה שהנוכחות שלהם עוזרת לרסן במשהו את המשטרה. הסולידריות היומיומית הזו – שאיננה נטולת סכנות או מתחים – ראויה לכל שבח, ורק הודות למסירות של הפעילים האלה אני יכול בכלל לדווח בפירוט כזה על מה שמתרחש שם. אבל בסופו של יום, ההשפעה הפוליטית של הפעילים האלה היא אפסית. זאת מפני שככל שהדברים נוגעים לאלמנטים הבסיסיים ביותר של הכיבוש, אין כל הבדל בין הממשלה הנוכחית לבין אלה שמבקשים להחליפה. בישראל אין אופוזיציה משמעותית נגד אלימות כלפי פלסטינים.

ככל שהדברים נוגעים לאלמנטים הבסיסיים ביותר של הכיבוש, אין כל הבדל בין הממשלה הנוכחית לבין אלה שמבקשים להחליפה. בישראל אין אופוזיציה משמעותית נגד אלימות כלפי פלסטינים

דיווחים עיתונאיים מהימנים היו אמורים להציב את המשטרה בעמדת מגננה. התקשורת הישראלית יודעת לעשות זאת ביחס לאלימות משטרתית נגד חרדים או יהודים יוצאים אתיופיה. אבל כאן בעיסאוויה – למעט יוצאים נדירים מן הכלל – התקשורת הישראלית שתקה או בחרה לשמש כדוברת של המשטרה. זה המקום להזכיר גם שסדרת הטלוויזיה "מחוז ירושלים" עלתה לאוויר ממש לפני תחילת הפשיטות המשטרתיות ושימשה תעמולה משטרתית לכל דבר ועניין תוך הצגת תושבי עיסאוויה כאיום ביטחוני חמור.

שאלה אחרונה שצריך לשאול בהקשר של "חיפוש אחר סיבה" היא מה מנסה ישראל להשיג על ידי ההתנהלות הזו שכבר גבתה את חייו של צעיר פלסטיני אחד. כדי להציע לכך תשובה, צריך לעשות זום-אאוט ולהסתכל על התמונה הגדולה יותר בירושלים.

הקמפיין שישראל מנהלת נגד עיסאוויה מסמן שלב חדש בדיכוי שהיא משיתה על ירושלים המזרחית, שינוי שנובע מהתמורות הכלליות במדיניות הישראלית כתוצאה מהגיבוי הבלתי מותנה שהיא מקבלת מהממשל האמריקני הנוכחי.

בעבר, ישראל התמקדה בבנייה בהתנחלויות – כלומר בהכתבת עובדות בשטח – כדי להקשות ככל האפשר על שרטוט קו גבול והקמת שתי בירות בירושלים. אבל כיום המיקוד עובר באופן מסוכן לשבירה וריסוק של ירושלים הפלסטינית.

בעיר העתיקה וסביבותיה ישראל שופכת מיליוני שקלים על פרוייקטים שישתלטו על חלקים ניכרים מהמרחב תוך פרגמנטציה של המרחב הפלסטיני וסיכון תושביו. בשכונות כגון סילוואן, א-טור ושיח' ג'ראח אנו עדים להגברת הריסות הבתים ופינויי התושבים מחד, ומאידך להקמת טיילות, אתרי מורשת ומיזמי תיירות התנחלותיים אחרים. בו בזמן ישראל מתכוונת לשרטט מחדש את הגבולות המוניציפאליים של העיר כדי להוציא מתוכם כ-120,000 תושבים פלסטינים, יותר משליש מהאוכלוסיה הפלסטינית של העיר. לפי הצעת חוק שקידם לפני שנה השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, שכונות כמו כפר עקב, ראס חמיס ומחנה הפליטים שועפאט שכבר היום מנותקות מהעיר על ידי חומת ההפרדה, לא יהיו עוד חלק מירושלים.

בעיסאוויה, ישראל מדגימה את תכניותיה לגבי יתר השכונות: אלימות מתמשכת שאין לה כל תכלית מלבד דיכוי והפיכת חיי התושבים לסבל אינסופי.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר-עמים ופעיל בסולידריות עם שכונת עיסאוויה שמארגנת קבוצת פרי ג'רוזלם. מאנגלית: אורלי נוי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf