שוברים שתיקה מקדשים את המיליטריזם הישראלי, לא מאתגרים אותו

מאת |

בשורה התחתונה, הטענה של שוברים שתיקה היא כזו: ככל שהשירות הצבאי שעשית היה קרבי יותר, הלגיטימיות שלך להשתתף בשיח הציבורי גדולה יותר. הגישה הזו מדירה מעגלים שלמים של יהודים ופלסטינים, ומקרבת את סיום הכיבוש כמו שמלחמה מקרבת שלום

לפני מספר שבועות משטרת ישראל מנעה בצו בית משפט קיום אירוע של שוברים שתיקה בפאב בבאר שבע. אנשי הארגון החליטו לקיים בכל זאת חוגי בית בשתי דירות בעיר. הגענו להביע את תמיכתנו אבל היה עמוס ובסוף נשארנו בחוץ עם פעילי הארגון, ולא שמענו את ההרצאה ששמענו כבר מספר פעמים בעבר.

כמה ימים אחר כך אמרתי לחבר שבמשך השעתיים ההן שם ברחוב בבאר שבע, הרגשתי כאילו אני במילואים. אולי זאת היתה הכנה מוצלחת לקמפיין התגובה של ארגון שוברים שתיקה, פעיליו ותומכיו לקמפיין של ״אם תרצו״, שמשלב תמונות נועזות מהשירות הצבאי עם הטיעון ההזוי שלמי שהיה לוחם ולמעטות שהיו לוחמות, יש יותר לגיטימיות לדבר על מה שקורה פה מאשר מי ששירתו ״בקרייה״, שלא לדבר בכלל על מי שלא שירתו בצבא.

תוך מעבר בין צילומי המסך השונים שפורסמו בגאווה בעמוד הארגון בפייסבוק, הבנתי שאם היית קצין, אז ראוי להקשיב לך יותר, אם אתה ערבי ושירתת בצבא, אתה בכלל יוצא דופן, ואם היית ביחידה מובחרת, בטח ובטח שדבריך עדיפים על דבריו של איזה ״ג׳ובניק״.

> האם שרת המשפטים משקרת ביודעין או מתוך בורות?

שירתנו כלוחמים בזמן שמייסדי אם תרצו שירתו בקריה (רונן שובל) וגנבו חומרי חבלה מהצבא (ארז תדמור). תנועת "אם תרצו" – בונים חברה ציונית מי אתם שתקראו למי שסיכן את חייו למען המדינה שתול?!#כולנושובריםשתיקה

Posted by ‎שוברים שתיקה‎ on Wednesday, 16 December 2015

ככה לא מסיימים כיבוש

לפי אתר שוברים שתיקה: ״מטרת הארגון היא להעלות את המודעות למציאות היום יומית בשטחים הכבושים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה צבאית על אוכלוסיה אזרחית וכיבוש ארוך שנים״. לפי קמפיין התמונות הנועזות, נראה שיש ראויים יותר וראויים פחות להשתתף בשיח הציבורי הזה, ובעיקר כאלה שהן ראויות פחות.

כשארגון כמו שוברים שתיקה מייצר היררכיות של מי שדבריו חשובים יותר ופחות, הוא נוקט בפרקטיקה הכי ישנה בספר הפשיזם, ונראה שהוא מוציא אל מחוץ לגבולות השיח דווקא רבים מתומכיו ותומכותיו. גם אם הכוונה היתה לצאת נגד מייסדי תנועת ״אם תרצו״, הקביעה כי מי שלא שירתו בשטחים לא יכולים לבקר את הארגון ואת אנשיו חושפת את העמדות שעומדות בבסיסו.

אם לחזור לספסל בבאר שבע, אני לא חושבת שמישהו בשוברים שתיקה התבלבל. זאת לא היתה טעות שכוונה אל אנשי ״אם תרצו״ ובמקרה הדירה את כל מי שלא שירת כלוחם בצבא. אתוס הלוחם שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, הוא גם חלק בלתי נפרד מהשיח שארגון שוברים שתיקה מייצר.

כל עוד שוברים שתיקה יקדשו את הלוחמים ולצד זכותם להעיד על שראו ועשו ימשיכו להדגיש את חוסר היכולת לבקרם על ידי מי שלא שירתו בשטחים, הם ימשיכו לכונן שיח מדיר שמוציא ממנו קבוצות גדולות וחשובות בשמאל הישראלי. כדי לנצח את המיליטריזם צריך לצאת אל מחוץ לשיח המיליטריסטי הישראלי ולא לנסות להתנהל בתוכו מתוך זכויות היתר שנרכשו  בשירות צבאי כזה או אחר.

בסופו של דבר, אם סיום הכיבוש יגיע, זה יקרה רק בזכות תנועה רחבה של יהודים ופלסטינים שתגיד די. הוא בטח לא יגיע רק בזכות לוחמים שמספרים על שירותם הצבאי, ממש כמו שמלחמה לא מביאה שלום. הדרת פעילות ופעילים יהודיות ופלסטינים מהשיח על סיום הכיבוש וניהול השיח הזה במסגרת מיליטריסטית צרה רק תשמר אותו ותבטיח שנמשיך לחיות איתו עוד שנים רבות.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מה אתם רוצים משוברים שתיקה?

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

גרה בבאר שבע, עובדת בפורום דו-קיום בנגב ופעילה במאבק למען ההכרה בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים, ובמאבק למען מבקשי המקלט שמתגוררים בנגב, ואלה שכלואים בו.

מתעסקת רוב היום בזכויות אדם, זכויות אזרח ובעיקר באי המימוש שלהן בקרב קהילות שונות בנגב. בשאר הזמן אני מנסה ללמוד ערבית, נאבקת בהררי אבק, מצילה גורי חתולים ומנסה להישאר אופטימית.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf