שוויון על הנייר: מערכת הבריאות עדיין לא נגישה לדוברי ערבית

המסמכים הרפואיים כתובים בעברית ויש חוסר במתורגמנים. כך נותרים חולים דוברי ערבית תלויים בסיוע של קרובי משפחה דוברי עברית שמתווכים בינם לבין הצוות הרפואי. למרות שהחקיקה כבר קיימת, היא לא מיושמת בשטח

א א א

כותבות אורחות: רואן דחאברה ויאסמין זבידאת

מונא (שם בדוי), בת 45 ואימא לחמישה ילדים, מגיעה לביקור אצל רופא לאחר שנתגלתה אצלה מחלת סרטן השד במצב מתקדם, כשהיא מלווה בבעלה. רוב השיחה מתקיימת בין הרופא לבעלה של מונה אשר מנסה באמצעות העברית שלו להבין מה צפוי לאישתו ומה עליהם לעשות. מונא יושבת בחדר וראשה מלא בשאלות שהיא לא יכולה לשאול, כי היא לא דוברת את השפה. מצד שני היא בעצם לא הייתה רוצה שבעלה ידע על מצבה הקשה וידאג יותר. סיפורה של מונא הוא לא רק הסיפור האישי שלה, אלא סיפור שחוזר על עצמו עם נשים ערביות נוספות ועם האוכלוסייה הערבית בכללותה.

בבואה לקבל שירותי בריאות נתקלת האוכלוסייה הערבית בחסמים שפתיים וחברתיים. בחברה הערבית קיים פלח לא קטן של אנשים שלא מדברים עברית או שיודעים עברית רק ברמה בסיסית. יתר על כן, מרבית אנשי המקצוע במערכת הבריאות לא דוברים ערבית, דבר המקשה בניהול שיחה ישירה בין המטופל לבין איש המקצוע האמור לספק מידע רפואי ברור וטיפול שמתאים לרצון וצרכי החולה.

גם המסמכים הרפואיים כתובים בעברית, ובמרבית המקרים החולים נאלצים להשתמש בתרגום של מלווה מקרובי משפחתם מאחר ומספר המתורגמנים העובדים במערכת הבריאות תמיד קטן יותר מהביקוש. התרגום של המלווה פוגע בזכות הבסיסית של החולה לשמור על הפרטיות שלו וכן עלול להוביל למסירת פרטים לא נכונים ומדויקים בנוגע לבריאותם ולאי הבנות עם הרופא שפוגעות בטיב הטיפול.

במערכת הבריאות קיים חוסר הבנה של הנורמות החברתיות של אוכלוסיות שונות במדינה, דבר המביא לחיכוכים בין הצוות הרפואי למטופלים. כך למשל פעמים רבות ילוו חולים מהמגזר הערבי שמגיעים לבית החולים ביותר מבן משפחה אחד. הביקור בבית החולים נתפס כמעורר פחד והם צריכים לתמוך בבן המשפחה. הנוכחות הרבה של בני המשפחה יוצרת פעמים רבות בעיות בינם לבין הצוות הרפואי שלא מבינים מה הסיבה להתקהלות הגדולה.

במדינת ישראל יש חוקים שמטרתם לשמור על זכותו של כל בן ובת אדם לבריאות. בשנת 1994 נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי אשר קובע שלכול אדם יש זכות לקבל טיפול רפואי באיכות, בזמן ובמרחק סביר. מאוחר יותר נחקק חוק זכויות החולה (1996) אשר קבע סטנדרטים וכללי התנהגות ברורים לשירותי בריאות שוויוניים ונגישים. בשנת 2011 יצא חוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות בנושא התאמה והנגשה תרבותית ולשונית במערכת הבריאות. למרות זאת, החוקים האלה נאכפים באופן חלקי, דבר שלא מסייע מספיק למגר את הפער בין המגזר היהודי לערבי בבריאות.

המדינה לא השכילה עד כה להבין שעל מנת שחוקים אלו ייושמו הלכה למעשה, התהליך צריך להיות מלווה ביצירת תמריצים בקרב שירותי הבריאות השונים ובפיקוח הדוק. הארגון האמריקאי הבינלאומי JCI, למשל, נותן לבתי חולים תו תקן של איכות ובטיחות, תו תקן שנחשב ליוקרתי, כשאחד הקריטריונים הוא הנגישות של בית החולים לאוכלוסיות שונות. משרד הבריאות צריך לפעול ליצירת תו תקן איכותי דומה גם בארץ, לספקי שירותי בריאות שפועלים לתת שירות נגיש. תמריץ אפשרי נוסף הוא הענקת משאבים ותקציבים, למשל אם המרכז הרפואי הצליח לגייס את כל הצוות לעבור קורס כשירות חברתית. בחברה קיימים לא מעט ארגונים ועמותות, כמו למשל המרכז הבין-תרבותי בירושלים, יסמין אלנגב ואגודת הגליל, אשר פועלים למען שוויון בבריאות ומוכנים לשתף בניסיון ובידע שיש להם עם המערכת הבריאותית.

בנוסף, יש צורך להפעיל פיקוח מטעם משרד הבריאות ביישום החוקים דרך הצבת יעדים כמותיים לצמצום פערים והשימוש בדרך שיטתית באיסוף המידע והדיווח. נתונים אלה יאפשרו לבצע תהליך הערכה ולבחון את התקדמות המרכזים הרפואיים בהגברת השוויון בנגישות לבריאות.

לאחר חקיקת החוקים השונים מערכת הבריאות בישראל השתפרה מבחינת נגישות לשונית וחברתית לאוכלוסיות שונות. אבל הפערים עדיין גדולים והדרך לשינוי המיוחל מלאה בחסמים המונעים מהתוכניות שנקבעו להתקיים. בינתיים הזכויות נשארות על הנייר, אבל הגיע הזמן להתחיל לממש אותן.

רואן דחאברה ויאסמין זבידאת הן סטודנטיות לעבודה סוציאלית.

> חטיפת ילדי תימן: לשבור את קשר השתיקה של הרופאים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מדיניות של טיוח. רזאן נג'אר מטפלת בפצועים בהפגנות השיבה (צילום: עבד אל-עזיז נג'אר)

תחקיר בצלם: הפרמדיקית רזאן נג'אר נהרגה מירי מכוון

בעקבות הסערה שחוללה הריגתה של החובשת הצעירה במהלך הפגנות השיבה בעזה, הצבא מיהר להתנער מהאחריות למותה ואף פתח במסע הכפשה נגדה. בצלם: מדיניות נפשעת המגובה במערכות טיוח צה"ליות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf