שייח' ג'ראח: פלסטינים וישראלים הפגינו נגד חידוש הפינויים בשכונה

מאת |

אחרי שמונה שנים מתחדשים הפינויים בשייח ג'ראח בירושלים המזרחית. החל מיום רביעי תעמוד משפחת שמאסנה בפני סכנת פינוי לטובת עמותת מתנחלים. התושבים לא מתכוונים להתפנות מעצמם וקוראים לכל מי שיכול להגיע לשכונה: "באהבה בינינו נגרש את הגזענות שלהם"

מעל למאה פלסטינים וישראלים הפגינו היום (שישי) אחר הצהרים בשכונת שייח ג'ראח בירושלים המזרחית נגד חידוש מדיניות הפינויים בשכונה, שמונה שנים לאחר גל הפינויים הקודם. מי שעומדת עכשיו בפני פינוי מיידי מביתה היא משפחת שמאסנה, המונה שש נפשות, בהן גם הורים קשישים בשנות השמונים לחייהם. לפני כשבועיים קיבלה המשפחה צו המורה לה להתפנות מביתה עד ל-9 באוגוסט. אם לא תעזוב – תפונה בכוח.

פינוי המשפחה הוא צעד ראשון ביישומה של תוכנית נרחבת לייהוד האזור והפיכתו להתנחלות. עשרות משפחות בשכונה נמצאות תחת איום דומה. הליכי פינוי חודשו לאחרונה נגד שתי משפחות לפחות, והן אמורות להיות מפונות מבתיהן בשכונה במהלך חודש אוקטובר.

> התכנית להרחבת ירושלים: כך האינטרס הלאומי הורס את פני העיר

מוחמד שמאסנה, אחד מבני המשפחה, אמר לשיחה מקומית במהלך ההפגנה: "ביום רביעי הקרוב עומדים לפנות אותנו. אנחנו מקווים שיבואו אנשים לתמוך בנו, לעודד אותנו, לשבת איתנו או לעמוד איתנו, כדי שננסה ביחד לעצור את הפינוי שלנו מהבית. אנחנו לא מוכנים לעזוב".

במהלך 2008-9 פונו משפחות ראווי, אל-כורד וחנון מבתיהן בשכונה (משפחת אל-כורד פונתה למעשה "רק" מחצי בית). כמעט חמישים נפשות, מילדים ועד קשישים, נזרקו לרחוב. במקומם נכנסו להתגורר בבתים מתנחלים – משפחות וגם יחידים שהגיעו למקום רק כדי לאיישו בתורנות. מאחורי ההשתלטות על המתחם המכונה "שמעון הצדיק" עמדה גם אז עמותת מתנחלים, והמהלך כולו היה מתריס והפגנתי. הפינויים הציתו מחאה נרחבת בה לקחו חלק באופן קבוע אלפים רבים של ישראלים ופלסטינים והוקמה תנועת "סולידריות שייח ג'ראח" (ז"ל). מאז אותם פינויים והמחאה המתוקשרת נעצרו הפינויים בשכונה. עכשיו, אולי על רקע חילופי השלטון בארה"ב והשינויים הפוליטיים באזור, האיום חוזר לרחף מעל פני השכונה.

"אנשי השכונה החליטו שהם לא מתפנים מעצמם. הם נשארים, ומה שיהיה יהיה. אנחנו קוראים לאנשים להצטרף אלינו למשמרות", אמר נאסר ראווי במהלך ההפגנה היום. "במילים פשוטות: מי שמענייין אותו צדק, שיבוא לשייח ג'ראח".

צילום: אמיר ביתן


סאלח דיאב, פעיל מרכזי במאבק נגד הפינויים בשייח ג'ראח, אמר לפעילים, חלקם מפגינים מדי שבוע מאז פינוי שלושת המשפחות בשנת 2009: "בזכותכם במשך שמונה שנים אף משפחה לא איבדה את הבית שלה. בזכות כל מי שבא לפה וכל מי שמדבר עלינו בחוץ. זה לא רק משפחת שמאסנה, הם רוצים להשתלט על כל השכונה בגזענות שלהם. אבל אנחנו יד ביד, באהבה בינינו, נגרש את הגזענות שלהם". דיאב הוסיף: "העליה של טראמפ לשלטון בארה"ב נתנה למתנחלים אור ירוק. אנחנו אומרים לנתניהו: אנחנו יותר חזקים ממך ומהשקרים שלכם".

סהר ורדי, פעילה במאבק נגד הפינויים בשייח ג'ראח, אמרה למפגינים: "בתים רבים נמצאים בסכנה, העובדה שהיו הפגנות עם אנשים שמוכנים להיות פה ולשלם מחיר, לפעמים גם להיעצר או לחטוף מכות בהפגנות, העובדה הזאת גרמה לזה ששמונה שנים לא היו פינויים. גם הפעם יש לנו הזדמנות לעשות את זה ולעצור את הפינוי".

> אנחנו בסדר, השלטון השתגע

מפגינים נגד פינויי בתים בשייח ג'ראח, ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: אמיר ביתן)

מפגינים נגד פינויי בתים בשייח ג'ראח. אוחז במגפון- סלאח דיאב, משמאל- נאסר ראווי. ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: אמיר ביתן)

רוב תושבי שייח ג'ראח הם צאצאים של פליטים פלסטינים ממערב ירושלים, יפו, חיפה, לוד וישובים נוספים. אחרי קביעת הגבולות ב-1948, התושבים שוכנו במקום כדי למצוא להם פתרון כפליטים. כבר שנים שעמותות ימין מנצלות את העובדה שבעוד שהחוק קובע כי יהודים יכולים לתבוע בעלות על אדמות ונכסים שהיתה בבעלות יהודית לפני 1948, ערבים אינם יכולים לתבוע בעלות על אדמות ונכסים שהיו שייכות להם לפני 1948. כלומר – ליהודים יש זכות לשוב לבתיהם במזרח ירושלים, בעוד שהחוק לא רק שולל את הזכות של פלסטינים לשוב לבתיהם במערב העיר, אלא אף מתיר לגרש אותם מבתים בהם התגוררו עשרות רבות של שנים.

במקרה של משפחת שמאסנה – המתגוררת במבנה קטן וצפוף בשכונה, באזור המכונה "אום הארון" מאז 1964 – עמותת הימין "הקרן לאדמות ישראל" יצרה קשר עם יורשת המבנה וייצגה אותה בהליך המשפטי.

> אחדות היא ערך לאומני, שונות היא ערך חינוכי

מפגינים נגד פינויי בתים בשייח ג'ראח, ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: מעין דק)

מפגינים נגד פינויי בתים בשייח ג'ראח, ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: מעין דק)

מתנחלים מצלמים את המפגינים בשייח ג'ראח, ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: אמיר ביתן)

מתנחלים מצלמים את המפגינים בשייח ג'ראח, ירושלים המזרחית, 4 באוגוסט 2017 (צילום: אמיר ביתן)

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

פעילה במאבקים לחופש, שוויון וזכויות אדם ואשה בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. רכזת המדיה והפעילות ציבורית (בישראל) של ארגון התקשורת Just Vision , ועורכת שותפה של האתר שאתם קוראים בו ממש עכשיו.

לפני שהצטרפתי ל-Just Vision עבדתי כדוברת של ארגון רופאים לזכויות אדם-ישראל. בין הקמפיינים התקשורתיים שהובלתי במסגרת התפקיד: המאבק לשחרורם של העצורים המנהליים הפלסטינים שובתי הרעב בתחילת שנת 2012, הקמפיין לחשיפת מחנות העינויים בסיני בהם נכלאים פליטים למטרות כופר, ועוד. לאחר מכן שמשתי כאשת התקשורת של קמפיין "האקדח על שולחן המטבח" לצמצום תפוצת נשק קל במרחב הציבורי בישראל.

בגלגול המקצועי הקודם שלי עבדתי כתראפיסטית בגישה התנהגותית לילדים ואנשים עם קשיים בתחום התקשורת והלמידה. מהמטופלות והמטופלים שלי למדתי שהדרך הטובה ביותר להעביר מסר היא תמיד זו הפשוטה, הכנה והישירה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf