שמה של מדינת היהודים הוא תרגיל מבריק במיתוג

האם "ישראל" הוא שם של עם או של מדינה? והאם יש בכלל הבדל? הבלבול בין השניים הוא אולי אחת מיצירות ההסברה המתוחכמות ביותר של מדינת היהודים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: טל חבר־חיבובסקי

בסוף ינואר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעתו של ח"כ אורן חזן לעגן את שמה של מדינת ישראל בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה. המניע האמיתי לתיקון החוק, כפי שניתן להבין מדבריו של חזן, הוא חיזוק ההכרה ביהדותה של המדינה ולמנוע מצב שבו תיקרא "מדינת פלסטין" או, להבדיל, "מדינת יהודה" (דווקא "שם מקסים" בעיני חזן). ואולם הצעת החוק אינה מתמודדת עם שאלות יסודיות, והראשונה שבהן: מהו בעצם שמה של מדינת היהודים?

כשהצעת החוק הועלתה לראשונה לדיון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט, ביקש יוזם התיקון שהשם "מדינת ישראל" יוגדר בתור שם המדינה כפי שנקבע בהכרזת העצמאות. ואולם, מגילת העצמאות קוראת למדינה החדשה בשני שמות שונים. לאחר הפסקה המפורסמת המסתיימת במילים "אנו מכריזים בזאת על מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל", מוגדרת המדינה החדשה בתור "המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל". גם בהצעות החוקה השונות ישנו חוסר עקביות ביחס לשם המדינה, כמו גם במסמכי המדינה הרשמיים מהקמתה ועד היום.

בישיבת הועדה שאישרה את הצעת החוק לקריאה ראשונה העיר עו"ד נתן בביוף מלשכת היועץ המשפטי של משרד הפנים כי מלשון ההצעה עולה "שמעכשיו יהיה צריך לכתוב רק מדינת ישראל", בעוד שבסמל המדינה, למשל, מופיע השם "ישראל" בלבד. לפיכך, כשההצעה הועלתה לקריאה ראשונה בכנסת כעבור חודשיים, תוקן שם המדינה מ"מדינת ישראל" ל"ישראל", ולמרבה הפרדוקסליות נכתב עתה בדברי ההסבר שמטרת ההצעה היא "לעגן בחוק את שמה של המדינה – 'ישראל', השם שמועצת העם הכריזה עליו בהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

> איך מתרגמים את ירושלים ואת הרב עובדיה לערבית?

ח"כ אורן חזן (צילום: יאיר ליברמן, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

"מדינת יהודה" זה דווקא שם מקסים בעיניו. ח"כ אורן חזן (צילום: יאיר ליברמן, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מה בעצם ההבדל בין "מדינת ישראל" ו"ישראל"? השם "מדינת ישראל" הוא תרגום נוסף (פרי עטו של הסופר איצ'י פרנהוף) לכותרת חיבורו של הרצל "מדינת היהודים", שם שתיאר היטב את כוונתם של מקימי המדינה. לעומת זאת, ההחלטה לקרוא למדינה בשם "ישראל" היתה מהפכה של ממש.

מי שעמד על עומקה של בעיית שם המדינה היה איש הרוח שמעון ראבידוביץ' אשר פרסם בשנות החמישים סדרה של מאמרים מאירי עיניים בנושא. ראבידוביץ' הבחין בכפילות בשם המדינה ואף היטיב לציין שהממשלה הצעירה מעולם לא פרסמה דין וחשבון על הדיון שבו הוא נבחר. ואולם, יותר משניסה לברר את משמעותה של כפילות השם, מתח ראבידוביץ' במאמריו ביקורת חריפה כנגד הבחירה בשם "ישראל", בחירה שבה ראה בכייה לדורות. הרי "ישראל הוא שם העם, זרע אברהם יצחק ויעקב באשר הוא", כתב. כיצד ניתן ליטול מעם ישראל את שמו הוא ולנקוט בו כשמה של מדינה? ראבידוביץ' ראה בכך מעשה של הכשלה ושל סיבוך, "סילוף לשון" שעתיד לחולל שורה של סתירות ואי הבנות.

אולם, הבלבול המושגי בין "ישראל" העם ו"ישראל" המדינה הוא אחת מהיצירות האידאולוגיות וההסברתיות המתוחכמות ביותר של מדינת היהודים. הסתירה המוכחשת בין שני המושגים מפרידה ומחברת בעת ובעונה אחת בין "יהודי" ו"ישראלי", בין עם עולמי ובין מדינה קטנה. רק על יסוד אותה דו ערכיות מודחקת יכולים יהודים ישראלים לשכוח שהם יהודים (הם הרי ישראלים, לא יהודים…) ובאותו הזמן להרגיש שהמדינה שייכת להם יותר מאשר לישראלים לא יהודים. הקטגוריה "ישראלים לא יהודים" מתאפשרת אך ורק במסגרת ההפרדה המהפכנית בין "ישראל" ו"ישראל", שהרי לפני תש"ח "ישראלי" היה שם נרדף ל"יהודי". על יסוד העובדה שהסתירה בין "ישראל" העם ו"ישראל" המדינה מעולם לא באמת יושבה יכולה המדינה לאחוז את החבל בשני קצותיו ולהמשיך לדמיין את עצמה כ"יהודית ודמוקרטית".

גם סוד ההצלחה בשיווקה של מדינת היהודים בקרב תפוצות ישראל טמון, בין היתר, באותו תרגיל מיתוג מבריק. יהודי אשר התפלל כל חייו "שמע ישראל", קידש את אשתו "כדת משה וישראל" והעניק לבנו "שם בישראל" לא יהסס לעלות ביום מן הימים על מטוס ל"ישראל" ואולי אף לגור ב"ישראל". "מהפכת ישראל" הוכיחה את עצמה גם כתכסיס שיווקי בינלאומי בקרב נוצרים (גם הם, הרי, שומעים “ישראל” בכנסיותיהם). כך, למשל, קנצלרית גרמניה שבה ומכריזה שיש לגרמניה אחריות היסטורית לשמור על ביטחון "ישראל". מה כוונתה? גרמניה הנאצית רצחה שישה מליון נפשות ב"ישראל" העם, ואת הפיצויים תמשיך לקבל "ישראל" המדינה.

לעת עתה, קשה להאמין שמדינת היהודים אי פעם תוותר על הברקת הקופירייטר הגאונית של שמה המבלבל ורווי הסתירות. אבל סביר להניח ש"ישראל", שם ששימש במשך אלפי שנים את העם היהודי בעולם כולו ישוב, ביום מן הימים, אל בעליו הקודמים.

טל חבר־חיבובסקי הוא עורך כתב העת "מכאן ואילך" בברלין ומנהל את מרכז היידיש בפריז.

> בחדר מלא גברים, בלי מתרגם, פקיד ההגירה שאל: מה את לובשת בלילה?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ההתמכרות של תנועות הנוער לכסף הממשלתי הפך אותן להרבה פחות אידיאולוגיות. חניכים של תנועת הנוער החדשה של בני המושבים (צילום באדיבות השומר החדש)

התנועה החדשה שמטלטלת את עולם תנועות הנוער

תנועת נוער חדשה נולדה הקיץ, לאחר שכ-40 אחוז מחניכי הנוער העובד והלומד, מסניפי בני המושבים, פרשו והקימו תנועה חדשה. במי המנוחות של חינוך הנוער מדובר ברעידת אדמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf