שקד מחזירה את המאבק הפמיניסטי נגד רצח נשים 30 שנים לאחור

הצעת חוק של משרד המשפטים מבקשת להגדיר "רצח על רקע כבוד המשפחה" כרצח בנסיבות מחמירות המחייב מאסר עולם. כך, באצטלה של הגנה על נשים פלסטיניות, שקד מחזירה בחקיקה את המושג שאנחנו נאבקות נגדו מזה עשורים ומחבלת בסולידריות הנשית בין ערביות ויהודיות

א א א

כיצד הייתם מרגישים אילו התקבל חוק, נגיד באנגליה, לפיו רצח אזרח יהודי יוגדר כרצח מסוג מיוחד המחייב מאסר עולם, כי רצח על רקע אנטישמי הוא רצח בנסיבות מחמירות, בעוד כל רצח אחר הוא רצח רגיל והעונש עליו מופחת ופתוח לפרשנות?

במבט ראשון, לכל יהודי שמודאג מעליית גילויי האנטישמיות נגד היהודים החוק נראה סביר מאוד, צודק ומוצדק: ענישה מחמירה נגד רוצחי יהודים תהווה גורם מרתיע ותעזור לרשויות להוקיע ולמגר את האנטישמיות בעולם. אבל אני חולקת על התפיסה הזו, וטוענת שדווקא השימוש באנטישמיות כעילה להחמרה בעונש מזיק, ואף מחריף את שנאת היהודים והפילוג בין קבוצות ומיעוטים שונים שלא זכו לזרקור המחוקק בעניינם. מיעוטים אחרים ירגישו שדם היהודי שווה יותר, והחוק דווקא מפלה לרעה אזרחים שאמורים להיות שווים בפני החוק. והכי חשוב, וזאת בעצם אחת הבעיות המרכזיות – חקיקה כזו תגרום להדרה של קבוצות אחרות מהמאבק באנטישמיות ותטיל את האחריות רק על קורבנותיה.

ולמה פמיניסטית פלסטינית מודאגת בכלל מחוק שלא קיים ואף אחד באנגליה לא מעלה על דעתו לחוקק?

התשובה היא פשוטה. אני מנסה להסביר לכם, יהודים יקרים שממנים יחד איתי את מערכת המשפט הישראלית בכספי המסים שלנו, מה מנסה השרה איילת שקד לעשות בנושא רצח נשים שמתגבר בישראל תחת שלטון הימין.

> המתנה של איילת שקד לטלב אבו עראר על פוליגמיה: קדנציה נוספת

בזמן שהיא עסוקה בסיפוח, כיבוש והתנחלויות, הנשים מחפשות איך לאחד כוחות ולא איך להחזיר אחת את השנייה מאחורי דלתיים סגורות. שרת המשפטים איילת שקד (יונתן זינדל/פלאש90)

קוראים לזה פשע מגדרי

בימים אלה הונחה על שולחן ועדת חוקה, חוק ושמפט הצעת חוק מופרכת של משרד המשפטים, לפיה רצח על מה שמוכנה "רקע כבוד המשפחה" יוגדר כ"רצח בנסיבות מחמירות" המחייב ענישה מוגברת, קרי מאסר עולם.

לכאורה זה טוב, לא? אז זהו, שלא.

מזה כשני עשורים אני נלחמת בשימוש היתר במונח הזה כעילת רצח נשים ערביות. בתוך החברה שלנו ומחוץ לה, נאבקנו פמיניסטיות ערביות מכל העולם להכחיד את השימוש ב"כבוד המשפחה" הזה כרקע למשהו שקשור בחיי נשים. ספרים ומאמרים נכתבו על הקשר בין גוף האישה ו"כבוד הגבר" שמנסה לשלוט באותו גוף. המיניות, המוח ואפילו רכושן של נשים הוכנסו לפח אשפה אחד גדול שנקרא "כבוד המשפחה". הוכחנו מקרה אחרי מקרה שאישה שנלחמת על הירושה שלה, או על הילדים והבית שלה, או סתם רוצה לסיים מערכת יחסים עם סוחר סמים, היא אישה חופשיה המבקשת לחיות כרצונה ומישהו לא אוהב את זה. והמישהו הכועס ונפגע-הכבוד הזה הוא תמיד ממין זכר. זה מאד פשוט, אוניברסלי ולא קשור לכבוד של אף גבר חמוש באקדח. זה נקרא פשע מגדרי .

לרגע הרגשנו קצת התקדמות ואוזן קשבת בקרב גורמי אכיפת החוק, שופטים עיתונאים ועובדים סוציאליים לדרישה שלנו למחוק את המונח הזה מהלקסיקון המשפטי-חברתי של המדינה המתקדמת והדמוקרטית כביכול. הרגשתי רגעי חסד קצרים של סולידאריות, הבנה והקשבה מצד ארגוני נשים יהודיות, ומשפחות הנרצחות הערביות והיהודיות. לאט לאט המאבקים נגד פשיעה מגדרית, פשיעה של גברים אלימים נגד נשים באשר הן במרחב המשותף הזה התחילו להישזר זה בזה, במיוחד אחרי השבוע המזעזע בו נרצחו חמש נשים – שתיים ערביות ושלוש יהודיות.

ואז, ביום בהיר אחד, המנצחת על הלהקה השוביניסטית הנאורה והלבנה שמושלת בחיי כולנו, השרה איילת שקד, בועטת בנו לכל הרוחות ומחזירה את המאבק של נשים על החיים שלהן שלושים שנה אחורה. כאשר כל העולם מצייץ me too, השרה הציונית מקדמת הפרדה בין דם לדם, בין אישה מוכה ערבייה לאישה מוכה רוסיה, אתיופית, או כל אישה יהודייה "נורמטיבית" אחרת.

> גברים, די לצופף שורות

רצח אישה, כל אישה, הוא בנסיבות מחמירות, כי היא נולדה בת, נקבה, נערה ואישה בחברה פטריארכלית, זכרית וכוחנית בה גברים שולטים בנשים, מרווחים יותר מהן, מושלים בהן, ומחוקקים חוקים במקומן ורוצחים אותן עשרים פעם בשנה. משמרת מחאה בעיר רמלה לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, 25 בנובמבר, 2015. )אקטיבסטילס)

לא בשמי

על פניו, כאישה ערבייה אני אמורה להיות מרוצה מהחמרת הענישה של הגברים הערבים רוצחי הנשים, מהסיווג מעוטר "הכבוד" הזה של רצח בנסיבות מחמירות שמחייב מאסר עולם. אבל אני לא. אני זועמת על מדיניות ההפרד ומשול בין ערביות ויהודיות גם בנושא רצח הנשים. איך אני יכולה כפמיניסטית לקבל את זה שהמדינה מתנגדת לשוויון בפני החוק? איך שפיכת דמן של נשים יהודיות, הבנת הנסיבות והפחתה בעונש גבר אלים שרצח את בת זוגו רק כי הוא יהודי משרתות אותי?

פשוט לא. לא בשמי ולא בשם מאבקן של הנשים הערביות. אנחנו לא רוצות את "הכבוד" הזה בשום ערכאה משפטית. ההנצחה העקיפה של "רקע כבוד המשפחה" המגולמת בהצעת המדינה היא פתח לפילוג המאבק הפמיניסטי לרקעים ונסיבות וקבוצות שונות של פשע שמבצע גבר נגד אישה, ללא הבדל דת וגזע של הרוצח וגם של הנרצחת.

ומה יהיה בהמשך? שוב נשמע על האתיופי שרצח את אשתו "על רקע משבר העלייה"? או את הרוסי שסבל מבעיות אלכוהול וביתר את גופתה של אשתו בירושלים? או מה עבר בראשו של הגבר התל אביבי העשיר הזה שפקד אותו התקף של "קנאה בלתי נשלטת" וירה בגרושתו למוות? אתם באמת רוצים להבדיל בינם לבין היורה מדבוריה שרצח את שלושת בנותיו כדי לנקום בגרושתו?

רצח אישה, כל אישה, הוא בנסיבות מחמירות, כי היא נולדה בת, נקבה, נערה ואישה בחברה פטריארכלית, זכרית וכוחנית בה גברים שולטים בנשים, מרווחים יותר מהן, מושלים בהן, ומחוקקים חוקים במקומן ורוצחים אותן עשרים פעם בשנה. לכולם מגיע מאסר עולם. היותה של איילת שקד אישה לא מונע ממנה לנקב את גלגלי הקדמה פמיניסטית שהנשים מובילות. בזמן שהיא עסוקה בסיפוח, כיבוש והתנחלויות, הנשים בצד השני של המאבק מחפשות איך לאחד כוחות ולא איך להחזיר אחת את השנייה מאחורי דלתיים סגורות, בורקה או מחיצה כשרה ברחבת הכותל או במכללה.

איילת שקד, אל תעשי שום דבר בשמי. את וצמרת המשרד המלומד שלך. אל תחבלי במאמציהן של נשים ערביות, חבושה במשקפיים האוריינטליסטיים שלך. תאוריות הגזע שגזרת מהן לא יחלחלו לקרקע הפמיניזם הרדיקלי האמיתי והאיתן שמחפש דרכים לשחרר את הנשים בעולם דווקא מנשים כמוך.

מערכת המשפט שלא מביאה לדין שמונים אחוז מרוצחי נשים ערביות לא תגזור קופון אחרי החמרת העונש של עשרים אחוז בלבד מהרוצחים שמובאים לדין. מערכת משפט שגוזרת על חמשה רוצחים שביצעו וידוא הריגה באישה ברחוב עונשים בין שנה וחצי עד חמש שנות מאסר, לא יכולה להתחבא מאחורי כבוד של אף אחד. גם לא שלך, כבוד השרה.

> לבטל את בית המשפט הצבאי לנוער

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
סוכת מחאה לתמיכה בסרבני מצפון בתל אביב. הכללים השתנו, אבל אין אחידות (צילום: אורן זיו/אקטיסטילס)

סוכת מחאה לתמיכה בסרבני מצפון בתל אביב. הכללים השתנו, אבל אין אחידות (צילום: אורן זיו/אקטיסטילס)

המבחנים המוזרים של ועדת המצפון בדרך להכרה בסרבנות

אחרי שוועדת המצפון הפסיקה לשאול סרבניות אם יתנגדו לאונס כמבחן להוכחת הפציפיזם שלהן, עדיין נותרו מכשולים גבוהים. אפשר לסרב לשרת את הכיבוש מטעמי מצפון, אבל אסור להשפיע על אחרים. תמונת מצב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf