הח"כית שהפריעה לפרשנים לדקלם את תדרוכי צה"ל על התקרית בצפון

"שבי בשקט" אמר העיתונאי רוני דניאל לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מראיינת אחרת שאלה אותה אם היא לא חורגת מתפקידה כשהיא מתעסקת בנושאים מדיניים במקום לדאוג למים וחשמל של הכפרים הערבים. שקט, הסלמה בצפון

א א א

כבר זמן ארוך שישראל תוקפת שוב ושוב בלב סוריה ומצפצפת על כל העולם. עד כה היו רוסיה ואיראן, שמחזיקות כוחות צבא בשטח הסורי, עסוקות, כביכול, בחיסול השאריות של דאע"ש, ובעיקר בהרעבת העם הסורי ובהפיכת חייהם של מה שנשאר מהאזרחים הסורים לגיהינום בלתי נסבל. את שרידי הגיהינום הזה קיבלה במשורה ישראל בבית חולים השדה שפתחה ליד הגבול ברוחב לב ומוסר יהודי מופתי, כשבדרך היא קוטפת את פירות התעמולה ומתיחת פנים תדמיתית לא מזיקה. בתיאום עם ארה"ב או בלי תיאום, עד כה לא הגיעה תגובה על המתקפות החוזרות של ישראל בלב סוריה. זה לא סוד, אם הצבא הסורי ובעלות בריתו היו יורים או מגיבים אחרי כל תקיפה ישראלית, כולנו היינו כבר מזמן בתוך מלחמה מכוערת.

נניח שכל ההתגרות וההפגזות המתועדות האלו היו נחוצות ובלתי נמנעות (אני לא מאמינה לזה, אבל נניח) כדי לשמור על בטחון ישראל מהאויב האיראני. ונניח שהכל נעשה מתוך שיקולי דעת הרי גורל של ראש הממשלה ולא, חלילה, כדי להסיח את דעת הקהל בישראל מחקירות והמלצות. הפעם הגיעו כנראה מים עד נפש בצד הסורי, המטוס ללא טייס הופל בידי צה"ל, בעקבותיו תקפה ישראל בצורה נרחבת, סוריה הגיבה וגרמה להפלת מטוס קרב ישראלי. זה, לדעתי, תסריט סביר בין שני צדדים עוינים וחמושים. וכאן נשאלת השאלה: למה הישראלים היהודים כל כך מופתעים, המומים וכועסים? מה הייתה הציפיה בדיוק? לאיזה תגובה מסוריה, איראן ורוסיה או אפילו מלבנון הישראלים מצפים? חיבוק ותשואות?

ברצף השידורים והפרשנים התיישב לו באולפן עוד אחד מחיילי ההסברה הישראלית, חמוש בתעודת עיתונאי, מעונב ונלהב וסיכם לציבור הצופים: "צריך להבין -סוריה זה לא עזה". כלומר, צופים יקרים, יש מקומות שאנחנו יכולים להפגיז ולחזור מהם בשלום ויש מקומות שלא. פעמים רבות הופגזה עזה בלי מעצורים, בטילים ותופת, במהלך מבצעים חסרי רסן נגד הפלסטינים. אלפים נרצחו אלפים ואף לא רעד קל בכנף. עכשיו בצפון, באופן בלתי צפוי, לא כל המטוסים שבו בשלום לבסיסם, יש שני פצועים ומטוס מרוסק, וזה כואב בעיקר לאגו הציוני שהתרגל לתהילה ולדיווחי גבורה מסולפים אחרי כל הפגזה של חיל האוויר החזק נגד מי שהם חסרי יכולת תגובה צבאית. מרוב תדהמה שאחזה בצבא, מתברר שהוא לא הספיק להכין את האזרחים לתבשיל המלחמה המבעבע בסיר הלחץ הסורי ישראלי על הכיריים של רוסיה, איראן, ארה"ב, סעודיה ותורכיה.

השרים וחברי הכנסת שידרו תמיכה בלתי מסויגת בממשלה, כדי ליישר שורות עם הקו הלוחמני של ליברמן ונתניהו "בעת הקשה הזו". אפילו יו"ר מרצ זהבה גלאון עלתה על מדי ציון ומיהרה בציוץ אומלל בטוויטר להוריד את המעזים לפקפק במנהיגותו הצבאית של נתניהו מהגב שלו. היחידה שאמרה בקול את מה שהרבה אזרחים מודאגים ערבים ויהודים חושבים בשקט ובדממה היתה ח"כ עאידה תומא סלימאן. בשורה של ראיונות היא הציבה את האמת המכוערת על חלקה של ישראל באחריות על ההסלמה כמראה מול התקשורת, ובעברית שנונה וחדה. ח"כ תומא סלימאן דיברה על האופן שבו המנהיגים משחקים באש ומסכנים את כולנו. ערבים ויהודים, כולנו מפחדים מהמלחמה שמישהו שם למעלה רוצה כל כך, אמרה.

התקשורת הנדהמת מעוז רוחה, וההמון המתלהם בצבא הטוקבקיסטים מצאו להם מטרה קלה להלום בה במלוא העוצמה. מה יותר טוב במצב כזה, של אגו פגוע, מערבי קרוב וזמין, ואפילו יותר טוב –ערביה, כמו חברת הכנסת שעוסקת בדרך כלל בענייני נשים. הפרשן הצבאי של "החדשות", רוני דניאל, שדקלם שוב ושוב את התסריטים והתדרוכים של צה"ל גער בה "שבי בשקט", בשיא החוצפה, עם מבט מיזוגני ומזלזל בעיניים. הוא לא הבין מי נתן לערביה הזו מיקרופון בזמן שכל העם מסתכל עליו ועל גדוד הפרשנים המעונבים שהתגייסו להם כרגיל כלהקה צבאית כושלת.

באתר ווינט נתן לצופים העיתונאי אטילה שומפלבי מופע יותר עסיסי בניחוח לאומני ליצני, נזף בה עם אצבעות מנופפות, מחא כפיים בבוז, גיבב דברי הסתה מהולים בהבל ובתגובה לח"כ תומא סלימאן שאמרה לו "חבל שעיתונאי יושב מולי ומגרונו יושב ראש הממשלה" הצביע על צווארו ואמר לה "תסתכלי טוב, יש לי פה קעקוע של ביבי". המראיינת שלצדו, אלכסנדרה לוקש שמה, לא הצליחה לשלוף מהכובע ארנב חכם, ושאלה אם חברת הכנסת הערבייה לא חורגת מתפקידה כשהיא מתעסקת בנושאים מדיניים במקום לדאוג למים וחשמל של הכפרים הערבים. אשה חורגת מתפקידה. כאילו שתומא סלימאן היא מנכ"ל תאגיד המים ויו"ר חברת החשמל או שרת התשתיות לפחות.

עיתונאים יהודים בתקשורת המיינסטרים נכשלים פעם אחר פעם כשהם נדרשים להתמודד עם חברי הכנסת הערבים ועם טיעוניהם או הביקורת שהם משמיעים. הם מיד ניגש למקום של שלילת הלגיטימציה של חברי הפרלמנט הערבים – החל מ"הבוחרים שלכם צריכים משהו אחר", וכלה ב"לא כל הערבים מסכימים עם הדעות של חברי המשותפת לכן הן לא נחשבות". והרי גם אם חברי הכנסת הערבים היו יושבים בממשלה ולא ממש דואגים לצורכי בוחריהם, מה הקשר בין המים והחשמל שלא מגיעים לאזרחים לבין הראיון של חברת הפרלמנט בנושא המלחמה שבפתח?

בכל שידורי השבת הזו בטלוויזיה לא מצאתי אחד שיצא צדיק (אולי יש ואני פספסתי), ששאל שאלות נוקבות, ביקר או סתם תהה בלשון הכי רפויה שאפשר איך קרה שמטוס ישראלי תקף בלב המדבר הסורי, הרסיסים הגיעו לגבולות ירדן והמתקפה הזו הסתיימה לה בחדר ניתוחים בו שוכב טייס יהודי מורדם בטווח נגיעה מסכין של מנתח פלסטיני מוכשר ברמב"ם, כאשר עיתונאי פלסטיני אחר משדר לאחד מערוצי הטלוויזיה מרחבת המיון.

אנחנו הפלסטינים אזרחי המקום הזה, אבל הנציגים שלנו בכנסת הציונית מתבקשים לשבת בשקט, לא לנקוט עמדה, לא להתנגד ולא להתערב, כדי לא להפריע לצבי יחזקאלי, רוני דניאל וכל האחרים במלאכת פמפום המסר הקבוע באוזניכם המפוחדות, יהודים יקרים, לפיו אנחנו, הערבים, הפלסטינים, הסורים, הלבנונים ובכל מקום רוצים רק להשמיד את ישראל שוחרת השלום והשלווה במזרח התיכון.

> את ההסלמה המסוכנת בצפון ישראל יזמה, וישראל צריכה לעצור

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

לזכרה של פליציה לנגר, עורכת הדין שהביאה את הכיבוש לבג"ץ

ניצולת השואה, שהפכה לעורכת הדין ולשם נרדף למאבק המשפטי למען זכויות הפלסטינים, הלכה לעולמה בגרמניה. עו"ד מיכאל ספרד כותב לזכרה של הקומוניסטית שנאבקה באפליה גם מול איומים ושנאה, וסרבה לשמש עלה תאנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf