שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו

שתי מדינות, מולדת אחת, אפס באזרחות

מאת |

תנועה פוליטית חדשה מציעה פתרון לסכסוך שבמסגרתו מתנחלים יוכלו להשאר בפלסטין עם אזרחות ישראלית, ופלסטינים יוכלו להכנס לישראל ולגור בה עם אזרחות זרה. הבעיה: כך מוותרים לגמרי על הרעיון הדמוקרטי

כותב אורח: יובל אילון

הלהיט האחרון בשוק תכניות השלום שייך לתנועת "שתי מדינות מולדת אחת", שמציגה "חזון מקומי, ישראלי – פלסטיני פורץ דרך, חדש, פשוט, מוסרי וצודק". בכנס התנועה, שהתקיים בשבוע שעבר, פירט מירון רפפורט את עקרונות התנועה כך: "אנחנו חושבים שהדבר המרכזי שהוחמץ כאן ב-22 השנים הללו זה ההתעלמות מהעובדה שהארץ הזו בין הירדן לים היא ארץ אחת, מצד אחד, וארץ משותפת לשני העמים בו בזמן. יהודים וערבים שזורים זה בזה בארץ הזו בכל שטחיה. ושני העמים מרגישים קשר עז לכל חלקי הארץ: יהודים מרגישים קשר עז לא רק לרמת השרון אלא גם לחברון, ופלסטינים מרגישים קשר עז ליפו ולחיפה לא פחות מאשר לרמאללה. חלוקת הארץ מתנגשת עם הרגשות"

את הצורך הפוליטי בהצעה הסביר אורן יפתחאל: " פתרון שתי המדינות היה לסיסמה חלולה, שבמקרה הטוב תתורגם למדינה פלסטינית מפוצלת וחסרת ריבונות אמיתית" ו"פתרון המדינה האחת זהה לחלומות הרטובים של קנאי הדת בשני הצדדים, וייתן להם רוח גבית. מתווה המדינה האחת הדמוקרטית גם הוא אשליה".

אז מה עושים? התנועה מציעה קונפדרציה של מדינת ישראל ומדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', חופש תנועה, ומוסדות משותפים. ההתנחלויות תישארנה תחת ריבונות פלסטינית, המתנחלים יוכלו לשמור על אזרחות ישראלית, ומספר דומה של אזרחי פלסטין יוכל להתגורר בישראל במעמד תושב.

> מועדים לפורענות: חוסר מעש של הצעירים מאיים על החברה הערבית

דגל פלסטין לצד דגל ישראל. שלט שני דגלים של "גוש שלום". הפגנת השמאל בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מוותרים על שתי מדינות בגלל החיבור של יהודים וערבים כאחד לחברון, וליפו. דגל פלסטין לצד דגל ישראל. הפגנת השמאל בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

בסופו של דבר, נראה שנקודת המוצא היא שהמכשול העיקרי בפני שתי מדינות הוא ההתנחלויות. הפתרון המוצע הוא פשוט להשאירן במקומן תחת ריבונות פלסטינית. המתנחלים עצמם יהיו תושבי המדינה הפלסטינית, אבל ישמרו כמובן על אזרחותם הישראלית. אולם מדוע שהפלסטינים ייכנעו ויסכימו להעניק פרס לגזל אדמותיהם? התשובה היא שבתמורה יתאפשר למספר דומה של אזרחים פלסטינים לגור במעמד של תושבים בישראל.

להלכה, ההסדר סימטרי והוגן. אולם עם מאות אלפי אזרחים ישראלים שמעצמה אזורית בגבם, המדינה הפלסטינית לא תחמוק מלהיות "מפוצלת וחסרת ריבונות אמיתית". להפך. על פני הדברים,  הבדלי הכוח מבטיחים שהריבונות הפלסטינית תישאר על הנייר בלבד, ואילו הריבונות למעשה תהיה בידי המתנחלים אזרחי ישראל. מדינת ישראל תזכה, לעומת זאת, במאות אלפי חוטבי עצים חסרי מעמד אזרחי ונטולי אופק של התאזרחות.

בחזרה לקופסא

הבעיה קשורה לקושי מהותי. לפני שפונים לרעיון שמחוץ לקופסא, כדאי להיזכר מה יש בה. בקופסא שתי מגירות עמוסות מסמכים: מגירת שתי המדינות ומגירת המדינה אחת. הן שונות מאוד, אולם הן חולקות עיקרון אחד: שוויון פוליטי לכל. לעומתן, ובדומה לתכנית הבנטוסטנים של בנט, הקונפדרציה המוצעת מוותרת על העיקרון הזה.

דימיטרי שומסקי הסביר: "במסגרת זו […] מבחינים היוזמים (ואני ביניהם) יש שתי רמות של השתייכות משפטית־מדינית: מעמד האזרחות, הישראלית והפלסטינית, המבטא את הריבונות הלאומית המדינית של שני העמים, ומעמד התושבות […] המאפשר למספר מבוקר של אזרחי ישראל ופלסטין לממש, כאנשים פרטיים, את זיקותיהם הדתיות, התרבותיות והלאומיות בחלקי הקונפדרציה שאינם נמצאים בתחום מדינתם הריבונית".

החלוקה לשני סוגים – אזרחים ותושבים – פוגעת בעקרון היסוד הדמוקרטי: לאנשים שמורה הזכות לקבוע את השלטון לו הם כפופים ואת החוקים להם הם מצייתים, ואין לאיש זכות לקבוע מי ישלוט על הזולת ולחוקק עבורו. במילים אחרות, דמוקרטיה מניחה זהות כמעט מלאה בין קבוצת התושבים בטריטוריה כלשהי לבין קבוצת האזרחים. מובן שמעברם של בני אדם מארץ לארץ מחייב מידה של גמישות, אולם בגדול, דמוקרטיה היא שלטון בהסכמת הנשלטים. גם במקומות בהם מתאפשרת תנועה חופשית של בני אדם, כמו במסגרת האיחוד האירופי, תושבות במדינה היא צעד לקראת התאזרחות אפשרית.

חשוב להדגיש: גם דמוקרטים לאומיים מקבלים את זיהויה של תושבות עם אזרחות. לכן, בין השאר, תומך השמאל הציוני בפתרון שתי מדינות: הלאומיות קובעת את גבולות המדינה כך שרוב תושביה ואזרחיה יהיו יהודים, ולכן במסגרתה ניתן יהיה לכאורה לקיים את העיקרון הדמוקרטי ולקיים מדינת לאום בעת ובעונה אחת.

מציעי התכנית זונחים את העיקרון הדמוקרטי. במקומו, הם מחדשים מושג אזרחות אתנוקרטי: האזרחות "מבטאת את הריבונות הלאומית". לא משנה היכן הם חיים, מהו השלטון, ותחת איזה חוקים: יהודים הם אזרחי ישראל, פלסטינים הם אזרחי פלסטין. זוהי בדיוק הגישה ששולחת את הפלסטינים להצביע לפרלמנט בירדן, או מבקשת לאפשר לכל ישראלי או יהודי בחו"ל להצביע לכנסת. כך חדלה זכות ההצבעה להיות אמצעי למימוש ריבונות התושבים-אזרחים, והופכת לאמצעי לביטוי ההשתייכות הלאומית.

מחברי התכנית הבחינו בחלק מהסכנות שבשעבוד המעמד המשפטי האזרחי ללאום. לכן דאגו להכניס לתכנית סעיף נפרד שמבטיח את מעמדם של ערביי ישראל. אולם אין די ברצון טוב כדי לחפות על כך שההסדר המוצע ייצור לחץ מתמיד לשלילת מעמדם האזרחי – שכן לכאורה מתבקש שאם יהודי מתפוח מצביע לכנסת אזי מוסלמי מכפר-קאסם יצביע לפרלמנט הפלסטיני. עם מימוש חזון האזרחות האתנוקרטית עצם קיומם של פלסטינים אזרחי ישראל יהפוך לאנומליה.

בסופו של דבר, למרות הכוונות הטובות, משמעות התכנית היא קבלת העוול והגזל שבהתנחלויות והנצחתו – במחיר פיצולה של המדינה הפלסטינית, וויתור על העיקרון של אזרחות שווה במדינה דמוקרטית כזכות יסוד. נראה שבכל זאת עדיף לחזור לקופסא.

ד"ר יובל אילון הוא חבר סגל בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה

> תגובה: כדי לפתור את הסכסוך צריך להגדיר מחדש את הכלים שלנו

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

הניוזלטר השבועי של שיחה מקומית מביא את מיטב הכתבות והטורים שלנו עד המייל שלך. להרשמה לחצו כאן
silencej89sjf