newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נישול וגזל: כך חומקת ישראל מאחריות על הנזק לפלסטינים

דו"ח חדש של "בצלם" מצביע על ירידה דרסטית של תביעות פיצויים מישראל מצד פלסטינים. זה לא מקרי - ישראל פיתחה מנגנונים שישחררו אותה מאחריות על פעולותיה בשטחים

מאת:

מאת: מיכאל שפר עומר-מן

לפלסטינים שחיים בשטחים הכבושים, הגשת תביעה אזרחית נגד הצבא היא דבר כמעט בלתי אפשרי. שלא לדבר על הצלחה בתביעה כזאת. ישראל הבטיחה לעצמה פטור כמעט מוחלט מתביעות נזיקין וחסמה בפני פלסטינים את הדרך לממש את זכותם לקבלת פיצויים בעקבות פגיעה של כוחות הביטחון, כך עולה מדוח שפרסם ארגון "בצלם" ביום רביעי האחרון.

כתוצאה מחקיקה שמגבילה את האחריות של ישראל כלפי פלסטינים, ומכשולים מנהליים שיצרו המשטר הצבאי ומערכות המשפט האזרחיות, נרשמה בשנים האחרונות ירידה דרמטית במספר תביעות הנזיקין האזרחיות שהגישו פלסטינים נגד הצבא, כמו גם בסכומי הפיצויים אותם פוסקים בתי המשפט.

> חוק איסור הכניסה לתומכי החרם: עונש קודם כל לפלסטינים

חובשים מטפלים בנער פלסטיני שנפצע מאש חיה, שנורתה על ידי הצבא הישראלי, במהלך עימותים מחוץ הכלא הצבאי עופר, סמוך לעיירה ביתוניא, 27 נובמבר 2015. (אקטיבסטילס)

חובשים מטפלים בנער פלסטיני שנפצע מאש חיה, שנורתה על ידי הצבא הישראלי, במהלך עימותים מחוץ הכלא הצבאי עופר, סמוך לעיירה ביתוניא, 27 נובמבר 2015. (אקטיבסטילס)

על פי נתונים שהעביר משרד הביטחון ל"בצלם", בעוד שבין השנים 2002 עד 2006 פלסטינים הגישו נגד משרד הביטחון כ-300 תביעות חדשות בממוצע מידי שנה, בין השנים 2012 עד 2016 הוגשו בכל שנה בממוצע רק 18 תביעות לפיצויי נזיקין – שישה אחוזים בלבד מהנתונים בעשור הקודם.

סכום הפיצויים אותו נדרש משרד הביטחון לשלם ירד גם הוא באופן דרמטי במהלך השנים. בין השנים 1997 ל-2001 שילמה המדינה פיצויים בממוצע כ-21.6 מיליון שקלים בשנה – כתוצאה מהכרעות של בית המשפט או בהסכמי פשרה. לעומת זאת, מציין הדוח, בין השנים 2012 ל-2016 שילמה המדינה בממוצע כ-3.8 מיליון שקלים בשנה – ירידה של למעלה משמונים אחוזים.

כשמשלבים את אלו עם מערכת משפט צבאית שמטרתה אינה עשיית צדק עם פלסטינים שנפגעו או שנעשה להם עוול, המשמעות של מצב בו גם הדרך למערכת המשפט האזרחית חסומה היא שלא קיימים מנגנונים שדרכם ניתן לדרוש מישראל לתת דין וחשבון ולקחת אחריות על האוכלוסייה הפלסטינית עליה שולט הצבא.

התרגיל של המדינה להתחמק מתשלום חובותיה

הכלי העיקרי באמצעותו מצליחה המדינה למנוע מפלסטינים להגיש תביעות נזיקין אזרחיות, כך על פי הדוח, הוא הגדרה של כמעט כל תקרית שמתרחשת בשטח כבוש כ"פעילות מלחמתית". תחת ההגדרה הזאת מקבלת המדינה ונציגיה פטור מכל אחריות על פי החוק האזרחי, ובמרבית המקרים גם הפלילי.

כלומר, פלסטינים לא יכולים לתבוע את הצבא הישראלי בגלל נזק סביבתי שנגרם במהלך לחימה. הבעיה היא, כך טוען "בצלם", שההגדרה של "פעילות מלחמתית" התרחבה במהלך השנים, עד שהיא כוללת כיום כמעט כל מה שהצבא עושה בשטחים הכבושים.

אולם בתור הריבון השולט בשטחים הכבושים הצבא ממלא תפקידים רבים שאינם ייחודיים למצב לחימה. הצבא עוסק באינספור פעולות שיטור באופן יומיומי. החיילים נמצאים עם האוכלוסייה הפלסטינית במגע שמזמן להם סיטואציות אזרחיות רבות, שאפילו לא מתקרבות להגדרה סבירה של "לחימה" או "פעילות מלחמתית", ועלולות להסתיים בפגיעה בלתי מוצדקת של אזרחים.

לדוגמה, האם פעולה של פיזור הפגנה – דבר שכוחות שיטור אזרחיים עושים בכל העולם, בכל יום – יכול להיחשב כ"פעילות מלחמתית" רק בגלל שהיא מתבצעת על ידי חיילים במדים? מה לגבי פעילות במחסומים שבהם עוברים אזרחים? או פשיטות ומעצרים בשכונות מגורים אזרחיות? על פי החוק הישראלי אם הפעולות האלו מתבצעות על ידי חיילים, נגד פלסטינים, בגדה המערבית – הן נחשבות כ"לחימה" ולכן מקבלות פטור מאחריות אזרחית.

שלל חסמים מנהליים מהווים דרך נוספת שבה מונעת ישראל קבלת פיצויים מפלסטינים שנפגעו על ידי כוחות הביטחון. כך לדוגמה פלסטינים חייבים להודיע בכתב למשרד הביטחון תוך 60 יום מהתקרית כי בכוונתם להגיש תביעה מתישהו בעתיד. בנוסף, על מקרים כאלו מוטלת מגבלת התיישנות של שנתיים. לעומת זאת, תקופת ההתיישנות שחלה על אזרחי ישראל היא שבע שנים.

> מלחמות קטנות ומועילות: צוק איתן כהצהרת כוונות פוליטית

האם מחסומים שמשרתים אוכלוסיה אזרחית הם "פעילות מלחמתית"? מחסום קלנדיה, יום שישי השני של רמדאן (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

האם מחסומים שמשרתים אוכלוסיה אזרחית הם "פעילות מלחמתית"? מחסום קלנדיה, יום שישי השני של רמדאן (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

ואז יש את עניין הגישה למערכת המשפט עצמה. בנוסף על מחסום השפה, פלסטינים נדרשים לפנות ולקבל מהצבא – אותו הם תובעים – אישור מיוחד על מנת להיכנס לישראל כדי להשתתף פיזית במשפט. אם לפלסטינים שמתגוררים בגדה המערבית מדובר בהליך מרתיע, עבור תושבי עזה זה יכול להפוך את כל הסיפור לעתים קרובות למשימה בלתי אפשרית.

שמונה חודשי עבודה בשביל לממן תביעה

אבל הכי מדהים, אולי, זה שפלסטינים שרוצים לתבוע את מדינת ישראל על נזקים שנגרמו להם על ידי כוחות הביטחון שלה צריכים קודם להפקיד עשרות אלפי שקלים רק כדי שישמעו את טענותיהם. כל תובע ותובע נדרש בדרך כלל להפקיד סכום של עשרים אלף שקל פיקדון בבית המשפט.

השכר היומי של פלסטינים תושבי הגדה בשנת 2015 עמד על כ-120 שקלים בממוצע. בהנחה ששבוע עבודה נמשך חמישה ימים, לפלסטיני ממוצע בגדה לוקח יותר משמונה חודשים – בהנחה שאין לו הוצאות אחרות כמובן – להרוויח מספיק כסף רק כדי להגיש תביעה, שבמרבית המקרים מטרתה מלכתחילה היא לפצות על אבדן הכנסה עקב פציעה או מוות.

"ברוב המכריע של המקרים אף גורם אינו נדרש לתת את הדין בעקבות פגיעה בזכויות האדם של תושבי השטחים", קובע הדוח. "מערכת אכיפת החוק הצבאית מטייחת את המעשים, בית המשפט העליון מעניק גושפנקה משפטית לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים והמדינה מבטיחה לעצמה פטור כמעט מוחלט מתשלום פיצויים בגין נזקים שגרמו כוחות הביטחון. בהיעדר מנגנוני הרתעה וביקורת, פתוחה הדרך להפרות קשות של זכויות האדם".

מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי והעורך הראשי של מגזין 972+. הפוסט פורסם בגרסה אנגלית לראשונה באתר 972+ ותורגם לעברית על ידי יעל מרום.

> "ברגע אחד הפכנו מאזרחים לטרוריסטים"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf