newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה עומד מאחורי התגובה האיראנית המתונה לקריסת הסכם הגרעין?

באיראן חוששים מפני חזרת הסנקציות ומבינים שההצהרות של אירופה, רוסיה וסין על שמירת הסכם הגרעין הן יותר עניין של כבוד. זמני. עם מעל ל-3,000 הפגנות במחאה על המצב הכלכלי באיראן בשנה האחרונה, משבר נוסף עלול לאיים על יציבות הרפובליקה

מאת:

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, עמד בהבטחת הבחירות שלו "לקרוע את הסכם הגרעין עם איראן לגזרים", וביום שלישי האחרון הודיע על חידוש החרם על איראן. מאמצי בנות הברית האירופאיות של אמריקה להשאיר את ארצות הברית כשותפת להסכם לא רק שלא צלחו, אלא אף הטילו צל כבד על היחסים בין שני צדי האוקיינוס האטלנטי.

תגובותיהם של מנהיגי הרפובליקה האסלאמית בעקבות הודעתו של טראמפ, בניגוד לתגובות בתקופה שקדמה להכרזה, היו זהירות מאוד. הנשיא חסן רוחאני, שנשאר ער עד אחרי חצות לפי שעון טהראן כדי לשמוע את דבריו של טראמפ, התייצב מיד לאחריהם מול מצלמות הטלוויזיה ואמר כי איראן תדון בשבועות הקרובים עם השותפות האחרות להסכם ואם הן תישארנה מחויבות לו, כך תעשה גם איראן. גם עלי ח'אמנהאי, המנהיג העליון של הרפובליקה, חזר על הדברים בטון כמעט אדיש.

בניגוד לשבועות שקדמו להכרזתו של טראמפ על היציאה מהסכם הגרעין, מלבד קבוצות קיצוניות שאין להן השפעה ממשית כלשהי על התוויית המדיניות האיראנית, אף גורם בכיר מדיני או צבאי איראני לא נקט בלשון של איומים. שלא כבעבר, כיום, אנשים כמו עלי אכבר ולאיתי, יועצו הבכיר של ח'אמנהאי, או עלי שמחאני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, כבר לא מאיימים לפרוש מהסכם הגרעין ולחזור להעשרת אורניום.

הסיבה לשינויים הללו בטון ובהתנהלות היא הפחד של הנהגת איראן מפני חזרת הסנקציות. על פי הצו עליו חתם טראמפ ביום שלישי, במהלך תקופה שבין 90 ל-180 יום לא זו בלבד שיתחדשו כל הסנקציות על איראן מלפני החתימה על הסכם הגרעין, אלא שעליהן יתווספו רשימה של סנקציות חדשות. מיד לאחר נאומו של טראמפ, מזכיר האוצר האמריקני, סטיב מנוצ'ין, וג'ון בולטון, יועץ הבית הלבן לביטחון לאומי, הזהירו את החברות האירופאיות שאם ימשיכו בשיתופי הפעולה הכלכליים שלהן עם הרפובליקה האסלאמית של איראן בתום 180 הימים, הסנקציות יינקטו גם נגדן.

שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

היו זמנים יפים יותר מבחינת איראן. שר החוץ האיראני זריף, לצד שר החוץ האמריקאי קרי, סגן הנשיא האיראני וראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, עלי סאלחי ומזכיר האנרגיה האמריקאי מוניץ במהלך שיחות הגרעין בלוזאן.

צריך לציין שחברות הנפט והבנקים הגדולים התייחסו לשוק האיראני במשנה זהירות לאחר החתימה על הסכם הגרעין, שכן הם ציפו להתפתחות מסוג זה. החל מיום שלישי, איראן איננה יותר "הזדמנות" מושכת מבחינתם. ההנהגה האיראנית, מצדה, מנסה לייצר חייץ בין ארצות הברית לבין שותפותיה האירופאיות, מאמץ שאיננו חדש בכלל ונמשך בעוצמה כזו או אחרת מאז כינונה של הרפובליקה האסלאמית, בין היתר על ידי ראשי מדיניות החוץ של איראן. אבל היום, ההתרחקות של אירופה מארצות הברית חשובה לאיראן יותר מתמיד.

אירופה, עם זאת, לא יכולה להרשות לעצמה מסיבות כלכליות ומדיניות להקריב את קשריה עם ארצות הברית על מזבח הסכם הגרעין עם איראן. נפח העסקים הכלכליים של אירופה עם ארצות הברית לא ניתן כלל להשוואה עם ההכנסות משיתופי פעולה כלכליים עם איראן.

אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שהתקרבות יתר של אירופה לאיראן תאיים גם על היחסים הכלכליים שלה עם הלקוחות הערביים העשירים כמו סעודיה ואיחוד האמירויות. בנקודת הזמן הנוכחית, עבור אירופה ההגנה על הסכם הגרעין היא יותר עניין של כבוד. היא לא יכולה להרשות לעצמה לעבור על סדר היום ללא תגובה כאשר אמריקה קורעת באופן חד צדדי הסכם עליו חתמו במשותף וזורקת אותו לפח האשפה. אבל אם לעימות עם טראמפ יהיו צפויות השלכות כלכליות, מדינות אירופה ללא ספק ישנו את התנהלותן ויחתמו גם הן על גזר דין המוות להסכם בתואנות שונות כמו מדיניות הטילים של איראן או התפקיד ההרסני שלה באזור.

גם שתי השותפות האחרות להסכם, קרי רוסיה וסין, מעולם לא ראו את היחסים עם איראן כאסטרטגיים. סין, שהמדיניות שלה מוכתבת על ידי אינטרסים כלכליים, לא רואה באיראן שותפה אמינה ויציבה, אחרת היא לא היתה מדירה אותה מהפרויקט הכלכלי החשוב ביותר שלה, שחזור דרך המשי. בפרויקט הזה, סין העדיפה את נמל גוואטר בפקיסטאן על פני נמל צ'אהבהאר באיראן, וגם במסלול היבשתי היא עקפה את איראן ועתידה להתחבר לאירופה דרך אפגנסטאן ומדינות מרכז אסיה.

רוסיה מצדה הזמינה את בנימין נתניהו לאירוע החשוב ביותר בלוח השנה שלה, יום הניצחון על הצבא הנאצי, ובכך רמזה באיזה צד תתייצב בעימות המתחולל על אדמת סוריה. ואמנם, כפי שניתן היה לצפות, העימות בין ישראל ואיראן על אדמת סוריה התעצם עם פרישתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין. לעת עתה לא נראה שעימותים אלה יחרגו מתקיפות אוויריות ושיגור ספורדי של רקטות. ישראל לא מעוניינת להיכנס למלחמה קרקעית ואילו איראן יודעת שבמלחמה אווירית אין לה יכולות המתקרבות לאלה של ישראל.

גורם נוסף שללא ספק השפיע על התגובה המתונה של איראן לפרישתה של אמריקה מההסכם הוא המתחים הכלכליים והחברתיים בתוך המדינה. במהלך שניים עשר החודשים האחרונים נרשמו באיראן יותר מ-3,000 מחאות כלכליות, משביתות פועלים ועד להפגנות החקלאים והפנסיונרים. אחרי גל המחאה הגדול בחורף האחרון שכלל יותר ממאה ערים ברחביה של איראן, אישים רבים מכל רחבי הקשת הפוליטית דיברו על אפשרות נפילת המשטר. כניסתה של איראן למשבר נוסף יכולה להפוך את האיום הזה לסכנה קיומית על הרפובליקה האסלאמית.

אחמד רפאת, סופר ועיתונאי איראני גולה. הטקסט נכתב במקור בפרסית ותורגם על ידי אורלי נוי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf