newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפיכה בשידור חי: הלילה שבו פייסבוק לייב שינה את התקשורת

תשכחו מהטלוויזיה, עזבו את טוויטר. בלילה של נסיון ההפיכה מאות ואלפי תורכים שידרו את המאבק שלהם בעצמם ישר למחשבים של מליוני צופים בעולם. זה כוח חדש שצריך להתחשב בו, ולהזהר ממנו

מאת:

לפי איך שהדברים נראים עכשיו, זה היה הלילה של אזרחי תורכיה, ואחר כך – הלילה של פייסבוק לייב. מליוני אנשים ברחבי העולם העבירו את השעות הדרמטיות של נסיון ההפיכה הצבאית כשלצד הטלוויזיה מרובת הערוצים, לצד חברים בפייסבוק ומצייצים בטוויטר, פתוח להם מסך שפשוט מביא בו זמנית מאות אם לא אלפי שידורים חיים מכל רחוב באיסטנבול, מכל עיר ועיירה ברחבי תורכיה. ירי שראית בשידור חי ממצלמה של מפגין נגד הצבא לא רחוק מבניין הפרלמנט באנקרה הפך רק אחרי כמה דקות לציוצים בטוויטר, ורק אחרי חצי שעה לידיעה אנכרוניסטית בערוצי החדשות המסורתיים.

לחובבי הז'אנר המתקדמים היה פתוח גם חלון נוסף במחשב, ובו עדכונים חיים על טיסות ברחבי העולם, שבו מככב מטוס של ממשלת תורכיה שטס במשך שעות בעיגולים מעל צפון המדינה, על סיפונו הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, שמחכה לרגע שיוכל לנחות, ומתראיין גם הוא בשידור חי דרך הטלפון.

זה היה זרם מידע בלתי פוסק. וזה היה מבלבל, וזה היה מטלטל, וזה היה מהפנט.

מימין למעלה בכיוון השעון: מפגינים באנקרה, פצועים מפונים באלונקה באיסטנבול, אמבולנסים באנקרה ומפגין שמדווח מכיכר תקסים (צילומי מסך מפייסבוק לייב)

מימין למעלה בכיוון השעון: מפגינים באנקרה, פצועים מפונים באלונקה באיסטנבול, אמבולנסים באנקרה ומפגין שמדווח מכיכר תקסים (צילומי מסך, פייסבוק לייב)

רגע של דיסקליימר

כמובן שצריך לסייג הכל מראש: הפוסט הזה נכתב בעוד האירועים ברחובות אנקרה ואיסטנבול עדיין מתגלגלים. תוך כדי כתיבה אני מזפזפ ורואה את החיילים על הגשרים מעל הבוספורוס נכנעים, את החיילים באולפני סי.אן.אן תורכיה נעצרים, וגם את השידורים החיים מהרחובות שבהם אזרחים מסתובבים עם עיניים קרועות מעייפות אחרי לילה בלי שינה, מזועזעים ממספר ההרוגים, לא יודעים מה הלאה.

מוקדם מדי עדיין להסביר מה בעצם קרה בשעות האחרונות: מי הגורמים בצבא שהחליטו לבצע את ההפיכה, איך הם תפסו את העמדות שתפסו, מי היו הכוחות הנאמנים לארדואן ואיך כל הסיפור באמת הוכרע – שלא לדבר על להעריך מה יקרה מעכשיו והלאה. איתותים ראשונים מפעילים פוליטיים באיסטנבול מעידים על חשש גדול להגברת הדיכוי נגד עיתונאים, פעילי זכויות אדם ועוד. אז כל האמור להלן כפוף לסימני השאלה האלה.

מכל מקום, ממבט ראשון נראה שהיה פה מהלך אזרחי רחב היקף של התגייסות למען שלטון ארדואן, בשם הדמוקרטיה. לאחר שהנשיא קרא לאזרחים לצאת לרחובות מול המורדים – בשידור חי דרך הטלפון שסביר להניח שיהפוך לנקודת ציון בהיסטוריה של התקשורת – ולאחר שכל המפלגות הפוליטיות הצטרפו להתנגדות להפיכה הצבאית, המונים יצאו לחסום את דרכו של הצבא, להגן על הפרלמנט מהפצצות, לתפוס מחדש את שדה התעופה, לשחרר את הגשרים בין אסיה לאירופה מטנקים.

הפגנות התקיימו ושודרו לייב כמעט בכל מקום בתורכיה, אפילו בדיארבקיר הכורדית. עשרות שילמו בחייהם, וההפיכה כשלה. ראיתי בין היתר ציוצים של מפגיני פארק גזי, שחזרו על מחויבותם למאבק ברודנות של ארדואן, אבל גם הבהירו שהפיכה צבאית היא לא הפתרון ושהם יוצאים לרחובות למען הדמוקרטיה.

> שנה להסכם עם איראן: נמנעה מלחמה מיותרת

תורכיה: כל נקודה היא מפגין שמשדר (צילום מסך, פייסבוק לייב)

תורכיה: כל נקודה היא מפגין שמשדר (צילום מסך, פייסבוק לייב)

אז מה אם תפסת את תחנת הטלוויזיה

אז לצד הכבוד הגדול לאזרחים שיצאו הלילה לרחובות, ולצד החשש שהתוצאה הסופית רק תחזק את ארדואן במאבקו בכורדים, בשמאל ובחירויות האזרח, אני חוזר למה שחווינו פה הלילה מבחינה טכנולוגית. כמובן שכבר מאז כיכר תחריר התרגלנו למהפכות שמצויצות בשידור חי בטוויטר ובפייסבוק. ועדיין, השידורים החיים מטלפונים של תורכים באמצעות פייסבוק לייב שינתה מהקצה לקצה את החוויה של מליוני בני אדם ברחבי העולם שעקבו בדריכות אחרי החדשות, וסביר להניח שגם את החוויה של התורכים המוחים עצמם.

פייסבוק לייב בא לעולם רק לפני חצי שנה, וממש בחודש-חודשיים האחרונים התחיל להכנס בהדרגה לשימוש שגרתי, אבל עד היום לא ראינו שום דבר כמו מה שראינו הלילה. באמצעות המפה האינטרקטיבית של פייסבוק ניתן היה לעשות זום-אין לכל אזור בתורכיה, ובלחיצת כפתור אחת לקבל שידור חי מכל רחוב, מכל הפגנה, מכל השתלטות נוספת (או נסיגה) של הצבא, מכל ירי גז מדמיע או ירי חי או הפצצה או פינוי של פצועים והרוגים. הכלי הגאוגרפי חסך אפילו את הצורך המינימלי שהכרנו מאירועים היסטוריים קודמים בעולם, של לדעת אחרי מי לעקוב בטוויטר, למשל.

המורדים בצבא אמנם מיהרו לתפוס כמה משרדים של תחנות טלוויזיה – מהטלוויזיה הממלכתית ועד סי.אן.אן – אבל כתבים בתוך התחנות המשיכו לשדר את ההשתלטות הצבאית על המשרדים שלהם דרך הטלפון, במנותק מכל מערך השידור, וכך החלישו משמעותית את הערך של הצעד המהפכני / הפיכתי הקלאסי של השתלטות על אמצעי השידור.

המידע הגיע בלי עריכה, בלי תיווך, בלי הקשר או פרשנות, פשוט מסה בלתי נתפסת ובלתי אפשרית לעיבוד של חומר גלם מצולם שזורמת אלינו ומשנה מהיסוד את חווית החדשות, וגם יכולה להעצים את מי שיוצאים לרחובות, שיכולים ממש לראות את אחיהם שצועדים בכל מקום אחר ברחבי העיר והמדינה.

רק שוב, ללא הקשר. כל מה שיש לך מול העיניים זה אוסף של צילומים שלא ברור תמיד מה הם אומרים. למשל – האם האנשים האלה שמטפסים על הנגמ"שים, צועדים יחד עם החיילים (כמו בהפיכה של א-סיסי) או נגדם? כשהליקופטר יורה על משרדי המודיעין הצבאי – מי מהם באיזה צד של ההפיכה? והמפגין שמשדר מכיכר תקסים, ומדבר באנגלית ומנתח לך את האירועים – מי הוא, ומה הדעות שלו, ולאיזה מחנה הוא משתייך, ואיך זה משפיע על ההסברים שלו למה שאתה רואה שקורה סביבו? אתה לא יודע, ואין לך שום דרך לדעת, אבל התמונות ממשיכות לזרום, ואי אפשר שלא להסתכל.

> אז המחאה נכשלה או הצליחה?

שידור חי מראה את המטוס של ארדואן חג בשמי תורכיה (צילום מסך)

שידור חי מראה את המטוס של ארדואן חג בשמי תורכיה (צילום מסך)

נולד פה הלילה כלי פוליטי רב עוצמה חדש. הוא יוכל לשמש למליון מטרות שונות, אבל אי אפשר יותר להתעלם ממנו. ודבר אחד חשוב צריך לזכור: כמו הרבה מאוד מהכלים האחרים שיש לנו כיום, זה כלי שנמצא במאה אחוז בידיים הפרטיות של חברה שמונעת רק מהרצון להרוויח. בנסיון ההפיכה בתורכיה הרצון הזה חפף לצורך הדמוקרטי של התורכים לצאת לרחובות למחאה עממית ספונטנית, מה שהוביל רבים הלילה (ובהם אותי) לצחוק קצת על האמירה הישנה "המהפכה לא תשודר בטלוויזיה". ואולי היא לא כל כך מופרכת למרות הכל. כי ביום שבו המונים יצאו לרחובות וירצו, למשל, שהכלי החזק הזה יצא מידיים פרטיות ויעבור לידיים של הציבור – סביר שהמהפכה הזאת לא תשודר בפייסבוק לייב.

ושתי הערות קטנות לסיום:

במהלך הלילה, כשנראה היה שההפיכה הצבאית מצליחה, ראיתי כמות מטרידה ממש של אנשים בטוויטר ובפייסבוק שמייחלים להפיכה דומה בארץ. זה לא היה המון, אבל זה בהחלט היה קול שאי אפשר להתעלם ממנו (ראו, למשל, את הפוסט שכתבו אנשי "חדר המצב"). וזה מטריד מאוד. בעיקר כשהמחשבה הזאת מגיעה מהכיוון של אנשים שנחשבים לליברלים, ואיכשהו ממהרים לאמץ את המודל התורכי של הפיכות צבאיות בשם הדמוקרטיה. צריך עוד לעקוב אחרי ההתפתחות הזאת.

ודבר אחרון – הפעם זה עוד לא היה אפשרי, אבל אני מצפה שבאירוע ההיסטורי הגדול הבא שישודר בקקופוניה של פייסבוק לייב, תהיה אפשרות להלביש על השידורים החיים גם את פוקימון גו ולראות איך מחולקים הפוקימונים בין הצבא והמפגינים. אני מקווה להרחיב על זה כאן בקרוב.

הפוסט פורסם גם ברוסית באתר רלוונט

> המחאה הציתה תקווה גדולה, ועכשיו צריך להשלים את המלאכה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf