newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מעצרים תכופים, מכות ועצים שרופים: הצבא מגביר את הלחץ בבילעין

בין אם בגלל צוק איתן, האירועים בירושלים או סתם מפקד חדש בשטח - הצבא שוב מסלים את הדיכוי. תושבי בילעין ותומכיהם יודעים שהאדמות הגנובות כנראה לא ישובו, אבל מתעקשים להמשיך להיאבק עליהן

מאת:

כותב אורח: רועי וגנר

בבילעין אין כל חדש.

הקישורים האחרונים בערך הוויקיפדיה על המאבק נגד גדר ההפרדה בבילעין מתייחסים ל-2011. דף הרקע על ההפגנות בבילעין של בצלם התעדכן לאחרונה ב-2012. התוצאה הראשונה בחיפוש גוגל על בילעין, בחתך לשנה האחרונה, מובילה למאמר במקור ראשון על סוף העימות. אבל בילעין ממשיכה להפגין.

 ייתכן שהעדכון של ערכי ויקיפדיה ובצלם לא נחוץ. המצב בבילעין נותר כפי שהיה. מפגינים ותיקים אפילו חווים פלאשבקים ל-2008, כשההפגנות התקיימו מול תוואי הגדר הישן. זהו התוואי שגנב כמחצית מהאדמות החקלאיות של בילעין ונפסל על ידי בג"ץ, לפני שנבנתה הגדר על התוואי החדש, זו שבנייתה הסתימה ב-2011, ושגונבת "רק" כשליש מהאדמות.

בשבועות האחרונים החיילים ממתינים למפגינים על התוואי הישן, ליד האנדרטה לזכרו של באסם אבו-רחמה, שנורה בחזהו מטווח של מטרים בודדים על ידי רימון גז שמיועד לטווח של מאות מטרים, וככל שאני יכול לשפוט מהסרטונים והעדויות, כנראה נרצח במכוון. מהעמדה המוגבהת הזו הם יורים מטה אל המפגינים שמנסים להתקדם על "דרך החופש" (ה-Freedom Road). אחר כך יורדים החיילים לעבר השטח הבנוי של הכפר, ומציפים בתי מגורים בגז מדמיע.

מבנה שנמצא בשטח שבין התוואי הישן והחדש של גדר ההפרדה הוצת לאחרונה על ידי החיילים. לגן השעשועים שנבנה שם יש צו הריסה. בהפגנה האחרונה אדם שהציג את עצמו כתושב הכפר סיפר לי שעשרים עצי זית שלו, שנמצאים מהצד השני של החומה, הוצתו. מעצר והכאה של מפגינים, שהפכו עניין נדיר בשנה-שנתיים האחרונות, חוזרים להיות פרקטיקות מקובלת.

על-פי דיווח של הצלם הייתאם אל-חטיב, ביום שבת האחרון פשטו על הכפר חיילים שהחרימו ציוד חקלאי. בסופו של דבר החיילים עזבו לקול מחאת התושבים, לא לפני שאיימו על בית נוסף בהריסה. אחד ממנהיגי המאבק הלא אלים, עבדאללה אבו רחמה, שהוכר על ידי האיחוד האירופי כ"מגן זכויות אדם" וכאסיר מצפון על ידי "אמנסטי", הורשע שוב בהתנגדות לכיבוש ("הפרעה לחייל") וצפוי לחזור לכלא.

> תושבי האדמות המופקעות בגוש עציון הפגינו, הצבא הגיב בגז מדמיע

הפגנת תשע שנים למאבק בבלעין, פברואר 2014 (אקטיבסטילס)

הפגנת תשע שנים למאבק בבלעין, פברואר 2014 (אקטיבסטילס)

לא למחות, להיאבק על הקרקע

המטרה של המפגינים לא השתנתה מאז 2005. הם לא "מוחים". הם לא "מביעים דעה". הם לא משתתפים ב"משחק הדמוקרטי", שהכללים שלו ממילא לא חלים על השטחים הכבושים, בהם כל הפגנה היא בלתי חוקית. המטרה של המפגינים היא לפרק את החומה ולחצות את הגדר אל האדמות החקלאיות שלהם, שעליהן נמצאות עמדות הצבא ומבנים של מודיעין עלית.

החומה הזו אמנם מקוטעת מכדי "להציל חיים" (ולראיה: עשרות אלפי עובדים פלסטינים נטולי אשרה חוצים אותה באופן קבוע). אבל היא רציפה מספיק כדי להפריד את תושבי בילעין מהאדמות החקלאיות שלהם. שבוע אחרי שבוע המפגינים נותרים ממזרח לחומה, ומתעקשים להמשיך לדרוש.

הסיכוי שהאדמות הגנובות יוחזרו לחזקת בעליהן באיזשהו סוג של הסדר משפטי או מדיני הוא אפסי, ותושבי בילעין מבינים את זה היטב. הדרישה להגיע לאדמות שמעבר לגדר היא דרישה שמקפלת בתוכה את הדרישה לסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד משני הצדדים של הגדר. התגובה להפגנות נותרת זהה, בין אם הן כוללות רק קריאת סיסמאות או גם זריקת אבנים, בין אם הן מתקרבות לגדר או נותרות רחוקות ממנה: ירי של רימוני גז והלם, כדורים מצופים גומי וכדורים חיים – אלימות מסכנת חיים של חיילים ממוגנים היטב נגד מפגינים לא חמושים.

מפעם לפעם מישהו בצה"ל חושב שהגיע הזמן לחסל את ההפגנות האלה. ממציאים טקטיקות "חדשות", כלי נשק "חדשים", איומים "חדשים". אבל אחרי קרוב לעשר שנים של הפגנות, שום דבר כבר לא חדש. את כל התסריטים האלה המפגינים כבר מכירים. כך או אחרת ההפגנות ממשיכות. וככל שאני יכול לראות, הן ימשיכו עוד שנים ארוכות: בבילעין, בניעלין, במעסרה, בקדום, בנבי סאלח ובכפרים אחרים שמפגינים באופן קבוע או מזדמן נגד הגדר והכיבוש.

אני לא יודע אם ההסלמה המתחדשת בבילעין היום, קרוב לעשר שנים אחרי ההפגנה הראשונה ב-2005, קשורה לצוק איתן, או להתנגדות המתעצמת בירושלים, או לגחמות של המפקד המקומי. אני גם לא יודע כמה זמן היא תימשך. יכול להיות שבעוד שבוע או שבועיים הדיכוי הצבאי של ההפגנות ייחלש. יכול להיות גם שעוד מפגין יירצח.

> אחד ממנהיגי המאבק בבלעין יישלח לכלא

חיילים מחרימים ציוד בבלעין (צילום: הייתאם אל-חטיב)

חיילים מחרימים ציוד בבלעין (צילום: הייתאם אל-חטיב)

הבחירה להיות מוסת

הפנטזיה האירופית-ישראלית על הגנדי או המרטין לותר קינג הפלסטיני שיוביל את המאבק העממי למהפך פוליטי אזורי ממשיכה לדשדש. הפנטזיה הזו שוכחת שאין גנדי בלי אמבדקר (ההודי שלחם בבריטים בנשק) ואין קינג בלי מלקולם X. וממילא כאן לא הודו ולא אמריקה, ולאלימות הפוליטית כאן יש את האופי המקומי שלה, שהולך ומאמץ את דפוסיו של הקולוניאליזם הצרפתי האכזרי באלג'יר, על חשבון הסממנים הרכים יותר של השלטון הבריטי בהודו או הלבן בארה"ב.

בכל שבוע מגיעים כמה עשרות ישראליות וישראלים, בינלאומיות ובינלאומיים לבילעין, ומצטרפים לכמה עשרות פלסטינים להפגנה. מפעם לפעם יש הפגנות גדולות יותר.

לא אעמיד פנים שההצטרפות של ישראלים נוספים להפגנות האלה תטה את הכף. הציבור הישראלי, שלא מצליח להפעיל לחץ פוליטי אפקטיבי כדי לתקן את מדיניות הבריאות, הדיור והרווחה שנוגעת לו עצמו, כנראה גם לא יהיה זה שבזכות העמידה שלו על עקרונות של חירות ושוויון יסתיים הכיבוש. מי שנכשלים בהגנה על זכויותיהם של תושבי גבעת עמל, כפר שלם, וסומייל כנראה לא "יצילו" את תושבי בילעין. ההפגנות בבילעין ימשיכו איתנו או בלעדינו.

אבל במקום שבו איש שלום כמו עבדאללה אבו רחמה הורשע ב"הסתה", ראוי, לכל הפחות, להיות מוסת, ולהסית יחד איתו להמשיך להתנגד לכיבוש. להמשיך להתנגד בבילעין ובמקומות אחרים. להמשיך להתנגד משני הצדדים של הקו המקוטע של גדר ההפרדה שמבתרת את בילעין. להמשיך להתנגד כדי לשמר את תשתית ההתנגדות שבעזרתה, יום אחד, כשהתנאים הפוליטיים ישתנו, כשמשהו כאן ישתנה, הוא ישתנה גם בבילעין, שבה, בינתיים, אין כל חדש.

רועי וגנר משתתף בהפגנות בבילעין באופן תדיר בחמש השנים האחרונות. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.


מדובר צה"ל נמסר בתגובה על ההפגנה בבילעין לפני שבועיים כי "במהלך הפרת סדר אלימה ובלתי חוקית בבילעין, מערבית לרמאללה, הכללה כ-30 מתפרעים פלסטינים אשר יידו אבנים ונהגו באלימות כלפי הכוחות, הכוחות השיבו באמצעים לפיזור הפגנות, תוך שהם מתקדמים לכיוון הכפר על מנת למנוע את זליגת העימות לאזור הסמוך לגדר הביטחון. שאר הטענות הינן משוללות כל יסוד, צה״ל ימשיך לאכוף את הסדר ולא יאפשר פגיעה בביטחון האזור".

> דרך חדשה להתנגדות: איך צמח המאבק העממי נגד הגדר

מעצר בבלעין (תמונת ארכיון: אורן זיו / אקטיבסטילס)

מעצר בבלעין (תמונת ארכיון: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf