הכירו: תכנית ההכנעה של הבית היהודי למרחב נטול פלסטינים

מאת |

החדשות הטובות הן שיש תכנית לפתרון הסכסוך, אך החדשות הרעות הן שהתכנית היא בניחוח דאעש. הנה שלוש החלופות שהציע בצלאל סמוטריץ'

האמת היא שאין עתיד במזרח התיכון לתכנית "החווה הסמוטרציאנית" נטולת הפלסטינים, המתוכננת בין הנהר לים. לא כאן ולא ובאף מקום אחר בעולם. אין ולא יהיה בעולם הזה מקום ליהודים בלבד בלי שום "לא יהודים" בסביבה. אתם מבינים את זה אני מקווה. לפני שתקפצו ממקום מנוחתכם, אין זה סותר את אמונתי המלאה שליהודים בעולם הזה מגיע, כמו כל בני האנוש, מקום בטוח לחיות בו בכבוד ושלום. אגב, לא אני קבעתי את העובדה לעיל, וגם לא מיליוני הפלסטינים שהיו כאן לפני תקומתה של מדינת ישראל, ולא יזוזו לשום מקום.

מה לעשות, זהו היקום שבו אנחנו חיים. ב-2017, אין על כדור הארץ כרגע מדינה "טהורה" של גזע אנושי או דת מסוג אחד בלבד. בפועל, יש שתי דוגמאות אקטיביות למודל הזה: הראשונה היא מדינת הנוצרים המאמינים שהם הקבינט הנוצרי של אלוהים – הוותיקן, והמודל הפעיל מאד שחותר למדינה אסלאמית – דאעש (דאוולת האיסלאם בעיראק ואל שאם, מדינת האסלאם בעיראק וסוריה).

> חוק קמיניץ, מתנת החג של הדמוקרטיה המהוללת בעולם לאזרחיה הערבים 

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי בעיר העתיקה בירושלים. 7 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס)

ראוי לפרגן לו על הכנות. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי בעיר העתיקה בירושלים. 7 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס)

לשמחתנו, המשימה של דאעש קשה, ולא מתקדמת לפי התכנית: בני אדם נודדים על פני כדור הארץ היום, ובשידור חי כמעט, דרך היבשה והמים – ומגיעים לכל מקום כדי לחיות אחד עם השני. לפעמים זה קשה מאד אך לעתים זה קורה די בקלות, תלוי ברמת החכמה של העמים והמדינות הקולטות. בדיוק כמו שעל האדמה הזאת חיו יהודים בפלסטין, והיא קלטה יהודים רבים אחרי מלחמת 1948.

שלוש החלופות של חה"כ בצלאל סמוטריץ' למדינה ללא פלסטינים

הבעיה היחידה נוצרה כאן עם הרצון העז, חסר הרסן, בשליטה מוחלטת והרמטית של היהודים על המקום אליו באו מסיבות שונות, ועל כל מה שעליו אוויר, מים, אדמה ובני אדם. הכל צריך להיכנע בפני היהודים. לדעתי, זה מה שבעצם מערער ומשמר את הסכסוך בין הפלסטינים והיהודים באזור. שום גדר לא תעזור, ושום חוט תיל לא יביא ביטחון לנפשם של היהודים החפצים בשליטה, שחלקם מאמינים שאלוהים נתן להם את האדמה ורשם אותה בטאבו.

אבל עוד מעט זה יגמר. השבוע התבשרנו על קיומה של תכנית ל"פתרון של הסכסוך", שפרש חבר הכנסת מהבית היהודי. הדובר הוא האבא שרוצה שבנו הטהור יוולד בחדר לידה סטרילי, בלי שיד שחורה תיגע בו, בלי מיילדת ערבייה שתחתוך לו את חבל הטבור או חפלה מזרחית מרעישה סביבו: בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' הגה בפני אזרחי המדינה המיואשים מהכיבוש את משנתו וחזונו לאחרית הימים. הוא תיאר את החלופות שיביאו את הסכסוך בן "מאה שנים של ציונות", לדבריו, לסיומו.

החכמולוג הזה מאד משוכנע במה שהוא אומר, ורואים שהוא באמת מאמין בזה, עד כדי כך שנדמה שהוא מוכן לצאת למסע רצח צבאי כבר מחר בבוקר. מצד אחד הערכתי את הכנות המפתיעה והעוצמתית – לא מתבייש, לא מסתיר ולא מתחכם, ומצד שני היה לי קשה להיכנס לראשו של יהודי משיחי אמתי, לא טיפש ולא קשקשן, ולגלות את המוח הגזען והאלים מהסוג הכי מסוכן, וכיצד הוא פועל.

הראשונה בחלופות שהציע סמוטריץ' היא מלחמה מול הפלסטינים. מלחמה קשה ומדממת, שנשים וילדים פלסטינים יירצחו בה. זה לא יהיה נעים, לא יהיה יפה, אבל זה נחוץ. לדבריו של סמוטריץ', גם במלחמת העולם השנייה נרצחו ילדים מגרמניה – מישהו יכול להגיד שמלחמת הרוסים נגד הנאצים לא מוצדקת בגלל זה? מעניין למי הוא התכוון. במלחמה ההיא לא הושמדו כל היהודים, לא נרצחו כל הגרמנים ולא נעלמה אף אומה מהמפה – אך כולם, כל העולם, נשאר מוכה, חבוט וכואב.

החלופה השנייה הינה מחיקה: הכנעה מוחלטת של הפלסטינים שיבחרו להישאר כאן. השמדה תרבותית, שפתית, חברתית, פוליטית שיטתית, שתבצע בהם מדינת היהודים. הגוף של הפלסטינים יישאר בתוך גבולותיה של המדינה, אך שאיפותיהם הלאומיות ייעלמו בצל העליונות היהודית שאתה ישלימו. הם ייהנו מהחיים, מהעבודה, יחזרו הביתה בסוף היום ויגידו תודה לאדוניהם היהודים הרחמניים, ובכך לשני הצדדים יהיה שקט.

החלופה האחרונה היא נטישה גדולה מרצון. פליטות והגירה. מיליוני פלסטינים יארזו מזוודות ויעלו על אוטובוסים לירדן, לבנון, סוריה או מצרים ויאללה סלאמאת. "הם יבחרו אצל איזה דאעש הם רוצים לחיות", הוא אמר. אלו שלא ייכנעו מוזמנים לעזוב, אלו שנשארו דינם להילחם, ובמלחמה כמו במלחמה ברור מי ינצח במשוואה הצבאית.

האשליה של סמוטריץ' ושל חבריו בממשלה – שהחלום של הפלסטיני להגדרה עצמית ועצמאות יתאדה עם מימוש אחת משלוש האופציות – היא באמת חלום מושרש עמוק. לי אישית  ברור ששני התסריטים האחרונים פשוט לא יקרו, על אף "חוק הלאום" שיצא מהתנור ועוד חוקים שיצאו לאור בקרוב.

חוק ששולל את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית לא יעלים את מיליוני הערבים דוברי השפה מהסביבה. חוק שמעניק העדפה ליהודים על הלא יהודים בחלוקת המשאבים בזכויות ומרחב החיים – וגם ובפני החוק – נועד להקל את עבודתם המורכבת של השופטים: עד עתה הם התבקשו לתקן בגזירות דין מנומקות ומפותלות את מצב הגזענות בפועל שיש במדינה, וכעת החוק לצד הגזענות. אך הפלסטינים יישארו פה.

סמוטריץ' מציג את תכניתו מעל דוכן הכנסת:

אך בעוד הממשלה עסוקה בהכשרת הכיבוש, הגזענות והעליונות היהודית בספר החוקים, נזכרתי בסבתא שלי עליה השלום ובוויכוח הישן בינה לבין אבי. סבתי כל הזמן קללה את מנהיגי ערב שהפקירו את פלסטין בידי היהודים, ואם הם היו קצת מפגינים כוח "ישראל הייתה מתקפלת ומכבדת את עצמה", הייתה אומרת. אבא שלי היה צוחק עליה  – "תמשיכי לחלום ולחכות להם… תשכחי מזה קשישה אחת …", והיא הייתה מגיבה לו ואומרת כי היא "לא בונה עליהם העלובים האלו, אף פעם לא סמכתי עליהם, אבל בעצם זה שהם קיימים ושיש מדינות ערביות מסביב, ישראל עושה להם חשבון", ממש "כוח ההרתעה".

אבא סירב להסכים, וטען שישראל ממש לא עושה חשבון לאף אחד. סבתא: "עדיין, עד כמה שישראל מתחזקת, מספיק מדינה אחת ערבייה שמפחידה אותה קצת וזה עושה את העבודה. לא צריך להילחם – מספיק מבט כועס אחד ממנהיג רציני". לזה הגיב אבא וטען כי "אין מנהיגים טובים אצל הערבים".

הוויכוח הזה היה מתנהל עד מלחמת המפרץ ונפילת סדאם חוסיין, ואז סבתי נפטרה. היום אני חושבת כמה שהיא צדקה – אם היו סביבנו משטרים חזקים ויציבים, וכן, גם דמוקרטים, בארצות ערב – אולי אולי סמוטריץ' לא היה מעז לפתוח את הפה.

> אדם שמפלגתו מובילה בחקיקה אנטי דמוקרטית לא יכול לשמש כשר חינוך

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
נושאים קשורים
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf