תניחו לרשימה המשותפת: היא עושה עבודה לא רעה

יש הרבה ביקורת על הח"כים ברשימה המשותפת, וחלקה מוצדק לחלוטין. אבל אסור לשכוח שהנטל עליהם יותר כבד מאשר על כל הח"כים האחרים: גם להתמודד מול חוק הלאום וגם לתקן את העזובה בכפרים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הקמת הרשימה המשותפת לוותה בצירי לידה קשים, ולא נכחד אם נודה שהקמתה הייתה אילוץ יותר מאשר משאלת לב. אולם, כנגד כל הסיכויים ולבטח כנגד רצונם של חורשי רעתם של אזרחי המדינה הערבים, כמו נתניהו, ליברמן ואחרים, הרשימה קמה, ולאט אף הצליחה להתמודד עם הרבה פגמים מולדים שאפיינו אותה במידה סבירה של הצלחה.

שלא יהיה ספק: יש כמובן הרבה ביקורת על הרשימה ועל חבריה. לא הכול מתנהל בצורה מופתית ברשימה, ולכל ביקורת עניינית וקונסטרוקטיבית כלפיה יהיה יסוד נכון ורצוי, הכול בתנאי שהביקורת באה מתוך רצון לשפר ולייעל, ולא לקנטר ולהכפיש.

לאחרונה ישנה אווירה של התקפות על חברי הכנסת ועל הרשימה המשותפת מצד גורמים שונים, כולל בקרב האוכלוסייה הערבית ואנשים מהשמאל, שיש להם ביקורת על מהלכים כאלה ואחרים, או שהם מתנגדים להצהרות או למהלכים שהרשימה מקדמת. ביקורת זו לא תמיד נותרת עניינית ומכוונת לטובת ייעול ושיפור תפקודה, אלא למטרות אחרות, לא ברורות ולעתים סתם לשם הניגוח.

כמו כל מפלגה אחרת, ברשימה יש רעשי רקע פנימיים, מחלוקות, מריבות ואף שנאות. למרות שמאפייני חברי הכנסת של הרשימה עולים בהרבה על שאר חברי הכנסת בממוצע (רמת השכלה גבוהה יחסית), לחובת הרשימה יש כמה נקודות שליליות ואף מביכות, כמו סאגת הרוטציה שליוותה אותה בשנה האחרונה. זו רק השחירה את דמותה ופגעה באמון האזרחים הערבים בה, ובמידה רבה של צדק. עצם הסכם הרוטציה היה חטא גדול ואסור שייעשה, לא רק בשל תוצאותיו הפרקטיות ההרסניות, אלא בעיקר בשל הריח הלא נעים הנודף מהסכם כזה שלא מכבד את המיוצגים ואת תפיסות הייצוג הבסיסיות.

ראשי הרשימה המשותפת. נולדה כאילוץ, אבל מצליחה לא רע (צילום: אקטיבסטילס)

ראשי הרשימה המשותפת. נולדה כאילוץ, אבל מצליחה לא רע (צילום: אקטיבסטילס)

גם תפקודם של חברי הכנסת של הרשימה שונה מחבר לאחר, ממש כמו בכל מפלגה אחרת, יש חברי כנסת מהחרוצים והיעילים בכנסת, כמו דב חנין, אחמד טיבי, יוסף ג'בארין ואחרים, ויש גם כאלה שתפקודם לוקה בחסר והבנתם בהלכות הפרלמנטריות (בעיקר החדשים שבהם) לא מן המשובחות.

ובכל זאת, לרשימה המשותפת וחבריה מאפיינים ייחודיים ואילוצים, שאף מפלגה אחרת אינה סובלת מהם:

ראשית, חברי הכנסת הערבים הם עמוסים וכורעים תחת נטל כבד יותר מבין כל חברי הכנסת: הם קמים כמעט כל בוקר לחדשות מדאיגות בנוגע לאוכלוסייה שהם מייצגים. פעם זו מכת האלימות והרציחות ועליהם לדרבן את המשטרה וגורמי האכיפה לפעול, כשתפקוד גורמים כאלה בסקטור היהודי מובן מאליו; פעם הם קמים בבוקר לאיזו התבטאות גזענית ולעתים גם להתקפה גזענית על ערבים, וגם אז עליהם לדרבן את המערכת לפעול כנגד תופעות אלה; פעם עליהם להתמודד עם העוני והעזובה שהערבים ברובם סובלים מהם (רוב הערבים חיים ביישובים באשכולות 1-4 בסולם הסוציו אקונומי) ופעם הם חייבים להתמודד עם הצעות חוק והצהרות גזעניות ומדירות של ראשי השלטון וחברי הכנסת של הקואליציה, מאורן חזן, בואך נאוה בוקר וענת ברקו, ועד לחברי ישראל ביתנו והבית היהודי.

אבל לא רק מפלגות הימין פוגעות באוכלוסייה הערבית. גם מפלגות כמו "יש עתיד", הטוענת שהיא מפלגת מרכז (שלא תשב עם ה'זועביז'), או חברים מהמחנה הציוני, שחלקם מחזיקים בעמדות לא פחות מדירות כלפי האוכלוסייה הערבית.

אין עוד חבר כנסת שצריך לפעול גם ברמת המקרו, כמו התמודדות עם חוק הלאום, חוק סילוק חברי הכנסת (שכוון כמובן נגד הערבים), חקיקה מפלה בתחומי החינוך, התרבות, התחבורה ועוד, וגם להתמודד ברמת המיקרו על בסיס כמעט יומי עם בעיות אינסופיות של אזרחים ערבים, כמו תכניות מתאר, בנייה, הריסת בתים, טרנספר לבדווים בנגב, אל-עראקיב, אום אלחיראן, וסוגיות רבות של התנכלות לאזרחים הערבים מצד משרדי הממשלה, כמו משרד התרבות של מירי רגב, משרד השיכון שמדיר את הערבים כליל ועוד.

ברור שיש לנו ביקורת נוקבת על מהלכים כאלה ואחרים של חברי הרשימה המשותפת, או לפחות על חלקם. הם ברובם צנטרליסטים, לא משתפים את הדור המשכיל העובר תהליכי פוליטיזציה מואצים, ויש לו ידע רב ובקיאות בהלכות השלטון; הם מתעלמים מהלכי רוח חברתיים כי הם מבינים שיקבלו את מרבית קולות הערבים (בבחירות האחרונות קיבלו 82% מקולות הערבים בארץ, וביישובים מוסלמיים שיעור המצביעים לרשימה חצה את קו ה-90%). יתרה מזו, הסכסוכים בין המפלגות המרכיבות את הרשימה, והאינטריגות בתוך המפלגות עצמן לא נעלמו מעינינו, ואנו רואים כיצד הם משפיעים לרעה לפעמים. ברשימה נרתעים מתהליכי דמוקרטיזציה ונאחזים בנוסחה האנכרוניסטית שעל בסיסה הוקמה הרשימה, וזהו חיסרון גדול.

אבל בעיות כאלה קיימות בכל מפלגה, ודאי במפלגת השלטון. כך זה בפוליטיקה: ללא אמביציה, לא תיתכן מוטיבציה לפעול ולקדם דברים, ובכך פוליטיקאים יהודים וערבים אינם שונים בהרבה, וגם לא צריכים להיות שונים. לא צריך להיות שיפוטי מדי ולא להקצין בביקורת. לקחת את הדברים בפרופורציה, גם כאשר מהלכים מסוימים נראים לנו חצי אפויים (כמו המפגש עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, מוגריני, שהוא חשוב ורצוי לכשעצמו).

בתנאים הבלתי אפשריים שחברי הרשימה נאלצים לתמרן מדי יום ביומו, ובאווירה העוינת והלא ידידותית בעליל שסובבת אותם במשכן, בתקשורת העברית ובממשל, פלא שהם מצליחים לשאת בנטל. זאת מבלי לגרוע כהוא זה מהביקורת על חלק מהם, כאמור, שאינם פעילים דיים וחלקם אינם מתאמצים ללמוד את רזי העבודה הפרלמנטרית באופן משביע רצון.

טוב שאנו ביקורתיים, אולם ביקורת מוגזמת, או שלא לשמה עלולה לגרום לנו לשחק לידי אלה שחותרים לפגוע בזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים, והם רבים וחזקים. בל נשליך את התינוק עם המים המלוכלכים.

סלים בריק הוא מרצה למדעי המדינה, החוקר את תחומי הייצוג, כולל הקמת הרשימה המשותפת ותפקודה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf