newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אישה צריכה לציית לבעלה"

מורה בהליכי גירושין מהצפון ביקשה לצאת לחופשה עם קבוצת נשים בסיני. בעלה בנפרד התנגד, ופנה לבית הדין השרעי שבפסיקה תקדימית קיבל את טענתו והוציא צו שאסר עליה לצאת מהארץ. לאחר סערה ציבורית התקבל ערעורה של האישה והצו הוקפא

מאת:

בפוסט שלהלן הוכנסו מספר תיקונים בתאריך 12.8.18 ושוב בתאריך 3.10.18 בעקבות התראה משפטית. ראו פירוט בתחתית הפוסט. עם זאת, אין אנו חושבים כי דבר בו השתנה מהותית.

בעידן הרשתות החברתיות, אגו של גבר יהיר ושוביניסט בשילוב עם עיתונות לא מקצועית עלולים ליצור תמהיל מסוכן לקריירה של עורך דין שאפתן. זה מה שקרה בסוף השבוע האחרון, במהלכו סערה החברה הערבית הווירטואלית, לאחר שעורך דין מהצפון פרסם בגאווה גדולה פוסט בפייסבוק שחגג ניצחון תקדימי והיסטורי: בית דין שרעי הוציא פסק דין שאסר על אישה מוסלמית שנמצאת בהליכי גירושין לצאת מהארץ לחופשה ללא רשות בעלה.

הזוג לשעבר נמצא כבר חודשים ארוכים בתהליך גירושים. בחודשים אלו מגדלת האשה, מורה מהצפון, את בנה לבדה. לאחרונה ביקשה להוציא דרכון כדי לנסוע לחופשה בשארם א-שיח עם קבוצת נשים וילדים. לטענתה הבעל-הפרוד הסכים לאפשר בהתחלה את הנסיעה, אולם לאחר מכן שינה את דעתו והחליט להתנגד. באמצעות עורך הדין הוא פנה לבית הדין השרעי, ביקש וקיבל צו שמונע מהילד לצאת מהארץ. לכאורה מדובר במהלך שנמצא בסמכות בית הדין, כשקיים חשש שבן או בת הזוג בנפרד יחטפו את הילד מהארץ. אבל הפרוד ועורך דינו לא עצרו שם וביקשו מבית הדין השרעי להוציא גם צו מניעה נגד יציאת האישה עצמה מהארץ, מהסיבה שהיא עדיין לא גרושה ולכן חל עליה איסור לנסוע בלי רשות בעלה ובניגוד לרצונו. צודק – למה שהיא תבלה לה בחופשה בזמן שהוא לא?!

השופט, האשם סוואעד, קיבל את הבקשה בנימוקים שצריך ללמד בקפדנות במיטב הפקולטות למשפטים בעולם. היה נדמה שגבר פגוע הוא זה שכתב את הטיעונים האלו, כאילו הוא מדמיין את אשתו עוזבת את הבית עם המזוודה בדרך לשדה התעופה ומשאירה אותו בבית עם ערימת כביסה, כיור מלא כלים וחמישה ילדים בוכים.

מדובר בהחלטה תקדימית של בית הדין השרעי, שמעולם לא אסר על אשה מוסלמית לנסוע, מאחר וההלכה אינה מונעת מאישה לנסוע בלי הסכמת בעלה. האיסור הוא על יציאה ללא מלווה גבר, איסור שנעקף על ידי נסיעה של קבוצת נשים יחדיו. מה שעוד מעניין בפסיקה הזו הוא שהיא מהווה סתירה ברורה לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו, לפיו לכל אדם הזכות לנוע ולנסוע ללא הגבלה.

נשים מוסלמיות צעירות בחוף הים (הדס פרוש / פלאש 90)

צעירות בחוף הים (הדס פרוש / פלאש 90)

בית הדין השרעי וארגוני הנשים מנהלים רומן ארוך וסוער על סוגיות מהותיות בחיי הנשים המוסלמיות במדינה העברית. ההקפדה האדוקה על הסטטוס קוו עוברת כירושה קדושה עוד מימי המנדט הבריטי, שירש אותה בתורו מהאימפריה העותמנית. תורכיה, אגב, ויחד איתה הרבה ממדינות ערב, מזמן התקדמו בחקיקה ההלכתית והתרחקו שנות אור מההלכה העתיקה השרעית. תורכיה התאימה את עצמה כמה שיותר לחיי המודרנה, אך הותירה בארץ הקודש את המצב כמו שהיה לפני מאה עשרים שנה. התנועה הציונית הקפיאה למעשה את האיסלאם עם הנכבה בשם הרגישות הדתית וחופש הדת.

בתי הדין השרעים כפופים למערכת המשפט הישראלית וממומנים מכספי המיסים שלנו. לאורך השנים הם נזהרו כמו מאש מכל עימות עם החוק הישראלי האזרחי. כל בג"ץ מהווה התנגשות חזיתית בין ספר החוקים של המדינה לבין בית הדין השרעי ומשאיר את האחרון חבוט ופגוע וסמכותו ננגסת, ולכן בגדול הם יישרו קו עם החוק האזרחי. כך בחוקי גיל הנישואים שעליו נאבקנו בארגוני הנשים, חוקי הפוליגמיה, המזונות, חזקת הגיל הרך ועוד.

בין דת לדמוקרטיה

עורך הדין של הבעל מיהר לחגוג את ההישג. בתחילה, הוא פרסם פוסט נצחון בפייסבוק. בהמשך, הוא הגיש בקשה לבית הדין השרעי, פיאר ורומם בפני השופט את החלטתו שלו ואת החשיבות בפרסומה, ולאחר שקיבל את אישור בית הדין – פרסם את פסק הדין ולא טרח אפילו להסתיר פרטים מזהים. בחוסר מקצועיות הוא סיפק חומר עסיסי לרכילות, שגרמה לאישה לפגיעה נוספת. הוא הגדיל ושלח הודעה לעיתונות לצד תמונתו שלו, והידיעה על שופט אמיץ וחלוץ התפרסה על חצי עמוד בעיתון בערבית.

בפוסטים ובתגובות שכתב עורך הדין בפייסבוק הוסיף עוד כי "לא נאפשר לארגוני הנשים להביס אותנו עם חוקים שנותנים לאשה שלטון, שהופכים אותה לבעלת ההחלטה הסופית, שתחליט על גורלה בעצמה". הוא המשיך: "על האישה לציית לבעלה. אנחנו בעידן חדש. מה שהיה היה, עכשיו, מפסק הדין והלאה, זו ההלכה וזו השריעה שלנו". לבסוף סיים עם ציטוט שמתכתב עם הנשיא לשעבר אובמה "אמרנו שזה אפשרי, עשינו זאת, ואנחנו ממשיכים הלאה. Yes we can". בתגובה אחרת בפייסבוק כתב כי "אישה צריכה לציית לבעלה".

איך לעזאזל צו שמונע מאישה מסוימת לצאת מהארץ הסתיים במתקפה כוללת ובהשתלחות חסרת רסן בארגוני נשים? איך הפכנו, פעילות ארגוני הנשים וזכויות אדם, לשק החבטות הלאומי, למחריבות משפחות, מרעילות האווירה הטובה והזכה של האסלאם הטהור? הנוגסות אנחנו במעמדו של בית הדין השרעי כחלק מתכנית מערבית ציונית לפירוק החברה הפלסטינית מפנים? מוכר לכם שיח ההבגדה וההסתה הזה מאיפשהו, נכון? על דרכונה של אישה אחת, שרכשה חבילת נופש זולה בסיני, הועמס כל יסוד הקיום של הפלסטינים בישראל והמאבק שלהם בממסד שמנסה להעלים את זהותם הערבית דתית מסורתית.

הדיון הציבורי התגלגל ותפח. הדעות לכאן ולכאן. ארגוני הנשים הגיבו כמובן, ונכנסו לפעולה, כדי להגן על זכויות היסוד של כולנו. עמדנו על הזכות של כל אשה לפרטיות ולהגנה מפני עורכי דין שזקוקים לשיעור באתיקה מקצועית; קראנו לבית הדין השרעי לא לחרוג מסמכותו בפסיקה ולהשאיר את הפרשנות יתר הזו לערכאות משפטיות אזרחיות; ושלחנו קול מחאה נגד גישה כוחנית ומסיתה נגד ארגוני הנשים, כדי לא לפתח עוד מסורת פוגענית בחברה השמרנית שלנו.

נשיא בתי הדין השרעיים, עבד אל חכים סמארה (רוב גוסט / פלאש 90)

נשיא בתי הדין השרעיים, עבד אל חכים סמארה (רוב גוסט / פלאש 90)

החברה הערבית התחלקה למחנות. אנשי דת, אנשי ציבור, פעילים חברתיים, אנשי התנועה האסלאמית בשני הזרמים – כולם הביעו את דעתם. מצד אחד חבורה של גברים ונשים, שוביניסטים ופטריארכליים, שמצאו פסק הלכה שקוף בדת להסתתר מאחוריו. בצד שני, המחנה "הנאור" יצא נגד בית הדין וקרא להפרדה מוחלטת בין בית הדין לזכויות יסוד, לשוויון מלא בין המינים בפני בית המשפט ומול החוק. באמצע היתה הקבוצה השקולה יותר, שמכבדת את בית הדין, חושבת שהמוסד חשוב, ושצריך לשמור עליו ועל השופטים, אבל שהגיע הזמן שיתאים את עצמו לעידן החדש, שיתגמש.

גם מועצת "הפתווא" – הפסיקה העליונה של הפלסטינים בתוך ישראל – פרסמה גילוי דעת. מדובר בגוף על-הלכתי של התנועה האסלאמית הצפונית, שמינה את עצמו כבג"ץ בעניני הלכה מוסלמית, ובניגוד לבתי הדין השרעיים פועל בלי הכרה של אף גוף רשמי. כמובן שעמדתם הרבה יותר שמרנית מזו של האדם הממוצע במדינה. בהצהרת התמיכה שפרסמו "בשופט האמיץ" הטיחו בארגוני הנשים: למה הקול שלכן לא נשמע נגד ההלכה היהודית בעניינים הרבה יותר קשים? וזה היה המשפט החכם היחיד שם. אז תודה שייח׳, ההערה התקבלה ואתה פשוט מתבקש לעקוב, ואל תאשים אותנו בבגידה אם נחבור בהמשך לפמיניסטיות יהודיות במאבקים משותפים.

בחלק מהדיונים הגיעו, כמובן, לשאלת מעמדו המעורער של המוסד שנקרא בית דין שרעי במדינה הזאת, והצורך לשמור עליו כחלק ממערכת הישרדותית הקיומית שלנו כאן. המחויבות היא לחזק את בית הדין בצל משרד המשפטים גם אם הוא פוגע בזכויות אזרחיות או בגישות ליברליות או פמיניסטיות או דמוקרטיות.

אני אישית מבינה את הגישה הזו. בהרבה נושאים אני מסכימה עם בתי הדין השרעיים, ומכבדת את המאמץ של המערכת הזו לשרוד, להתגמש, ולתמרן במדינה שיסוד החקיקה שלה יהודי. זוהי משימה מאוד לא פשוטה, וראינו את עמדת בית הדין שמתאמץ ופוסק לרוב לטובת הקורבן בנושאים הקשורים לאלימות במשפחה, לבקשות גירושין, לאחזקת ילדים ולמזונות. ועדיין בסוגיות כמו נישואי בוסר, פוליגמיה, ירושה ועוד – הפסיקה מבחינתי מפגרת אחרי הלך הרוח ומצב החברה, ויכולה לעשות הרבה יותר.

הקפאה מהירה

בבוקר יום ראשון, הגיעו לקיצן 48 שעות התהילה של עורך הדין. האישה הגישה לבית הדין ערעור שהתקבל במהירות הבזק, וצו המניעה שאסר עליה לצאת מהארץ הוקפא עד לדיון המשך. בית הדין השרעי לערעורים אמר את דברו, לעת עתה. כוחות האור חגגו ניצחון קטן על כוחות החושך והרשת געשה שוב.

אינני יודעת מה גרם ליעילות המפתיעה בקבלת הערעור. אולי כדי לחסוך מבוכה בבג"ץ. אולי כדי לשמור על מרקם היחסים העדין עם הציבור ולא לעורר ויכוחים מיותרים נגד מערכת המשפט השרעית במדינה ששמה את האיסלאם וסממניו תחת מתקפה – הרי איילת שקד רק מחכה ליום שבו תיפתח אינתיפאדה פנימית נגד בית הדין. וייתכן גם שהמחלוקת בין שני הזרמים של התנועה האסלאמית דחפה לביטול ההחלטה.

אני נוטה לאמין בשכל הישר, בהיגיון ובחוכמה של נשיא בתי הדין השרעיים, עבד אל חכים סמארה, שהבין את המסר ומצא בתוך ההלכה עצמה פתרון פחות קיצוני. בדיוק כמו שעושים במדינות ערב ומדינות אסלאמיות אחרות. הוא הקפיא את הצו כדי להקפיא את הדיון שעלול היה לצאת משליטה.

פוסט של עורך הדין. "אין לאף אישה זכות להשתמש בחופש שלה בצורה מוחלטת"

ארגוני הנשים וזכויות האדם בירכו, הדמוקרטים צהלו, ועורך הדין לא ויתר: הוא הלך לקאדי של הרשות הפלסטינית לקבל את תמיכתו בפסק הדין (וקיבל אותה), התראיין לכלי תקשורת שונים, והצהיר שאישה צריכה לציית לבעלה "כדי לשמור על האיזון של המשפחה" וש"לא נסכים שאף גורם יכפה עלינו דעה אחרת", והכל בגלל ש"לא יכול להיות שהמערב כובש את המזרח האהוב שלנו, את התרבות, המנהגים והמסורות שלנו". הוא גם נזף בי אישית על כך שהוא נסע לאו"ם כדי להגן על נשים פלסטיניות, כמוני, כמיעוט לאומי. "אני וחברותיי ניסע לבד כדי לדבר על הזכויות שלנו כמיעוט לאומי פה, אם רק לא תוציא צווי איסור נסיעה נגדנו!", עניתי לו.

תוספת, 12.8.18: בעקבות מכתב שקיבלנו מעורך הדין המוזכר בכתבה הוכנסו מספר שינויים כדי לשקף תרגום יותר אמין של טקסט המקור מערבית לעברית. כמו כן, בגרסא הראשונה של הכתבה נטען כי הצילום בכתבה בעיתון בערבית הוא צילומו של השופט ולא של עורך הדין, ועל טעות זו אנו מתנצלים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf