תקדים: העליון אישר הרשעת בני זוג שהחזיקו מהגרת עבודה בתנאי עבדות

הם החזיקו בדרכון שלה, הכריחו אותה לעבוד שעות בשכר זעום, ללא חופש, תחת איסור לצאת מהבית ללא ליווי. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה לאחר שנדרש לפירוש למושג "עבדות מודרנית". האם המדינה יוצרת תנאים שמאפשרים ניצול של מהגרי עבודה?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: מעין נייזנה

בית המשפט העליון אשרר אתמול (שלישי) פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק הראשון בישראל שבו הורשע אדם בהחזקה בתנאי עבדות. שופטי העליון דחו את ערעורם של בני הזוג איברהים ובאסמה ג'ולאני שהורשעו בכך שהחזיקו במשק ביתם אשה, מהגרת עבודה מהפיליפינים, בתנאי עבדות. העובדת הוחזקה בתנאים קשים כאשר בני הזוג מונעים ממנה יצירת מגע עם העולם שבחוץ או להחזיק בדרכון שלה, ובכך ביססו עליה שליטה מלאה.

לפסק הדין שניתן אתמול בעליון ישנה חשיבות שחורגת בהרבה מהמקרה האחד הזה. בהחלטה נכתבו דברים חשובים על משמעותה של עבדות מודרנית, ועל היחס לקרבנות עבדות, שבמקרים רבים הם מהגרי עבודה.

מיהו עבד?

בראשית שנת 2012 הורשעו בני הזוג ג'ולאני ממזרח ירושלים בהחזקתה של מארי אן פואיג, אזרחית הפיליפינים, בתנאי עבדות במשק ביתם. מארי אן נאלצה לעבוד שעות ארוכות תמורת שכר זעום, לא ניתנו לה ימי חופש, נאסר עליה לצאת מהבית ללא ליווי (מלבד לסידורים קצרים בסביבה), וכשיצאו בני הזוג לחופשות בחו"ל הם נעלו אותה בבית. בני הזוג החזיקו בדרכון שלה, ואיימו עליה כי אם תצא מהבית המשטרה תתפוס אותה.

בנסיבות האלו, בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהשליטה הממשית של בני הזוג במארי אן ושלילת חירותה מהווה החזקה בתנאי עבדות. בית המשפט העליון אישר את הקביעה הזו. בפסק הדין, בית המשפט העליון הדגיש את הפגיעות המיוחדת של הקרבן, כמהגרת, שאינה דוברת את השפה, אינה מכירה את המקום ואת המנהגים, ואין לה אמצעים כלכליים או יכולת ממשית לעזוב.

> אנשים נעלמים ולאיש לא אכפת: מי מפקיר את עובדי הבניין בישראל?

עובדת חקלאות שוטף את ידיו לאחר עבודה, במושב שדה ניצן שבנגב, ה-18 לאוקטובר, 2013. השכר הממוצע בשדה ניצן עומד על כ-17.5 ש״ח לשעה, עבור כ-8 עד שעות עבודה ביום, ללא תוספת משכורת עבור שעות נוספות. לאחר שביתה שקיימו העובדים הסכימו בעלי המשקים להעלות את השכר למשכורת יומית של כ-130 ש״ח. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מהגרת עבודה שוטפת ידיים. אילוסטרציה. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

פסק הדין של בית המשפט העליון (שכתב השופט מלצר) כולל כמה קביעות חשובות, ביניהן הכרה בסטנדרטים שהתקבלו בעולם להגדרת העבדות והמאבק בה, וניסיון להתאים את הדין הישראלי לסטנדרטים האלו. מכל הקביעות האלו, אני רוצה להתמקד בנקודה אחת, שלאו דווקא עומדת בלב פסק הדין. בית המשפט מתייחס לטענת המערערים על השכר ששילמו לקרבן. וכך נכתב בפסק הדין:

טענתם של המערערים כי השכר ששילמו למתלוננת עולה על השכר השנתי בפיליפינים מוטב שלא היתה נטענת. השכר בפיליפינים אינו רלוונטי לענייננו, שכן המתלוננת הועסקה בישראל. שכרו של עובד כידוע, אינו תלוי במדינה בה נולד, גדל או שאת דרכונה הוא נושא. חקיקת המגן משקפת תפיסת עולם סוציאלית ביחס לקיומו הראוי בכבוד של כל עובד בארץ בה הוא מועסק, יהא השכר השנתי במדינת אזרחותו אשר יהיה.

הטענה שלמהגרי עבודה אין מה להתלונן על פגיעה בזכויותיהם, כי ממילא הם מקבלים כאן יותר משהיו מקבלים במדינת המוצא עולה במגוון הקשרים. לא רק עורכי דין של נאשמים בעבדות מזכירים אותה – לפעמים גם רשויות של המדינה מסתמכות על טענות כאלו. בית המשפט מבהיר כאן מסר חשוב, שלמרבה הצער טרם הופנם – כשאדם מועסק בישראל, התנאים הרלוונטיים לעבודתו הם תנאי העבודה בחוק הישראלי, לא משנה מאיפה הוא הגיע. אי אפשר לשלול זכויות מאנשים בטענה שבמדינת המוצא שלהם היה להם גרוע יותר.

מהטענה הזו אפשר היה להסיק עוד כמה מסקנות על יחס למי שאינם יהןדים ולמהגרים בישראל – מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט  – אבל בית המשפט לא מרחיק עד כדי כך.

איום דמוגרפי

במקום הכיוון הזה, בית המשפט בוחר לנסות להבחין בין התנאים בהם הוחזקה הקרבן כאן, ויחסי הכוח בינה ובין המעסיקים העשירים שלה, ובין הפגיעה בעובדות סיעוד שנאלצות לעבוד שעות נוספות ללא תגמול – הסדר שבית המשפט העליון אישר. הטענה בפסק הדין היא שבני הזוג ג'ולאני יכלו להעסיק את המתלוננת בתנאים ראויים, שעבודה במשק בית אינה מצדיקה שעות עבודה ארוכות ושלילת ימי חופשה, בשונה מטיפול סעודי בחולים וקשישים.

לכאורה, בית המשפט בכלל לא היה צריך לגעת בנקודה הזו. אבל נדמה לי שלא במקרה השופט הרגיש צורך להסביר אותה, ולא במקרה הוא הצמיד את ההסבר דווקא לקביעה שהתנאים בפיליפינים לא רלוונטיים לשאלת הפגיעה בעובדת בישראל. אם מדינת המוצא לא רלוונטית, וחוקי העבודה אמורים להגן על כל מי שעובד בישראל באותה מידה, מאוד קשה להסביר למה עובדות סיעוד פיליפיניות לא זוכות להגנה שזוכים לה עובדים ישראליים שעובדים שעות ארוכות.

> יותר פועלים נפגעו בחניון מאשר מספר פקחי הבטיחות בכל הארץ

חדר של מהגר עבודה. אילוסטרציה (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

חדר של מהגר עבודה. אילוסטרציה (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

ברור שיש הבדל בין מעסיק עשיר, קמצן ומרושע, שבוחר להחזיק עובדת בית בתנאי עבדות, ובין קשיש עני שנזקק לטיפול סיעודי – בכוונות, ביכולות, וביחסי הכוח. וחלק מההבדלים האלו משתקפים בהבדל בין הליך פלילי נגד נאשמים בהחזקה בתנאי עבדות, ובין הליך עקרוני שתוקף הסדר שקבעה המדינה. מנקודת מבט של הגנה על זכויות הקרבנות, זהו הבדל חשוב, שמוכר בכתיבה על עבדות מודרנית.

ההתמקדות בהיבטים הפליליים של עבדות מודרנית מקילה עלינו לצייר תמונה שיש בה אנשים בודדים, רעים או קמצנים או אטומים, שמחזיקים קרבנות תמימים בתנאי עבדות, ולהתעלם מההקשר שמאפשר ניצול של עובדים חלשים ומהגרי עבודה, ומהבעיות המערכתיות שמובילות לסחר ועבדות.

עשרות אלפי מהגרי עבודה בישראל פגיעים במיוחד לניצול, בעיקר בשל העבודה הרחק מעיני הציבור – במטעים ובשדות, באתרי בניין, בבתי המעסיקים. בלא פיקוח וזיהוי, ראינו בשנים האחרונות תופעות של עבדות בענף הדיג, ושל סחר והעסקה בתנאי עבדות של מהגרים כבדי-שמיעה ממזרח אירופה, שלא זוהו כקרבנות וכמעט וגורשו. היעדר פיקוח ומנגנוני זיהוי מתאימים הם גם מה שמאפשרים את התחדשות תופעת הסחר בנשים למטרות זנות. חוסר במודעות מספקת מצד הרשויות, היעדר מנגנונים מתאימים לאיתור, והנטייה לראות במהגרים איום דמוגרפי ולא קרבנות אפשריים לעבירות חמורות מחמירים את המצב.

בעניין ג'ולאני, ברור שהאחראים הם קודם כל בני הזוג, שבחרו לנצל עובדת, לקחת את הדרכון שלה, למנוע ממנה חופשות והפסקות, ולאסור עליה לצאת מהבית. אבל אי אפשר לבחון את תנאי ההעסקה, את פערי הכוח בין מהגרי עבודה ובין מעסיקים ואת האיומים בגירוש או בהסתבכות עם המשטרה, בלי להתייחס גם לתפקיד המדינה ביצירת התנאים שמאפשרים למעסיקים לשלול את חירותם של עובדים פגיעים.

> האנשים שבנימין נתניהו לא יתאמץ להקסים

מעין נייזנה היא עורכת דין ב"המוקד לפליטים ומהגרים".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"הרגשתי שהספר שלו מתאר את החיים שלנו הפלסטינים". אבו מאזן עם עדית שמר, בתו של יצחק בר משה, במשרדו ברמאללה (צילום: משרד נשיא הרשות הפלסטינית)

"הרגשתי שהספר שלו מתאר את החיים שלנו הפלסטינים". אבו מאזן עם עדית שמר, בתו של יצחק בר משה, במשרדו ברמאללה (צילום: משרד נשיא הרשות הפלסטינית)

אבו מאזן: "כשקראתי על יציאת יהודי עיראק - בכיתי"

הנשיא הפלסטיני אירח במוצאי שבת את משפחתו של יצחק בר משה, סופר ישראלי יוצא עיראק שכתב בערבית. הוא הבטיח להפיץ את ספריו ואמר: "פלסטינים צריכים ללמוד עברית מגיל הגן". דיווח בלעדי מהמוקטעה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf