כך בערב קיצי אחד גילינו שעדיין יש תקווה לפתרון שתי המדינות

מאת |

אומרים עלינו הצעירים שאנחנו מרוכזים רק בעצמנו. אומרים שכבר אין תקווה לשלום. אבל הפעילות של צעיר פלסטיני אחד, והמפגש שלו עם עשרות ישראלים בני גילו כדי להסביר על הכיבוש, מסמנים גם דרך אחרת

כותבת אורחת: יעל בורשטיין

כשהוא נעמד כדי להתחיל לדבר מול קהל של כמאה ועשרים צעירים ישראלים בבר תל אביבי, שנינו מתקשים להסתיר את ההתרגשות. בעוד שבילדותו נאלץ עייאד עתמאווי לחכות כמעט מדי יום בג'ורה (כך קוראים הפלסטינים לבור בו הם ממתינים בזמן הבדיקות במחסומים), כשהחיילים מוודאים שוב ושוב אם ניתן לאפשר לו להגיע לבית הספר, בערב הקיץ ההוא באמצע יולי – הוא היה הדובר הראשי.

עבדנו חודשיים כדי להוציא אל הפועל את המפגש בין עייאד לקהל הישראלי, את מה שיאפשר לתפיסתנו לשבור כמה לבנים בחומה, להציץ אל מעבר לקו הזה שכולם כל הזמן מדברים עליו, אבל לא תמיד יודעים בדיוק איפה הוא נמצא, מה הוא מסמל ולמה לעזאזל הוא בכלל ירוק.

את עייאד פגשתי לראשונה במפגש משותף של פעילי יוזמת ז'נבה בירושלים, הוא מהצד הפלסטיני ואני מהצד הישראלי. הבנתי שאנחנו יודעים כל כך מעט על מה שקורה בצד השני של הקו הירוק, ושלו רק היינו מכירים את הקשיים הממשיים שעולים מדי יום ואת הפערים בצורת ובאיכות החיים, אולי היינו מצליחים לגרום לדברים להיות קצת אחרת, לאנשים לחשוב קצת אחרת.

> מינימום 5,000 ש"ח בחודש – כי גם לקשישים מגיע לחיות בכבוד

מפגש למען תקווה ושלום בתל אביב (איהאב סאייג)

מפגש למען תקווה ושלום בתל אביב (איהאב סאייג)

מה שאנחנו לא יודעים

אומרים עלינו, בני דור ה-Y, שאנחנו דור שמרוכז רק בעצמו, שקשה להוציא אותנו מהמסכים, שרובנו כבר לא מאמינים בדבר הזה ש"המבוגרים" כבר שנים מדברים עליו, כמהים אליו ולא עושים כלום כדי לקדם אותו. אבל המשתתפים שהגיעו לשמוע את עייאד מספר על חייו ברמאללה כצעיר פלסטיני הוכיחו אחרת. בסבלנות וכמעט ללא קריאות ביניים, עם שאלות חכמות ורצון אמיתי להכיר ולדעת, הנחנו ביחד את אבן הפינה בגשר שייבנה מעל תהום הנרטיבים.

בעוד שכ-70 אחוז מהצעירים הפלסטיניים העידו על עצמם שהם אינם מזוהים פוליטית, עייאד מוביל במקביל שלושה פרויקטים שונים במטרה להשמיע עוד ועוד קולות פלסטיניים הקוראים לסיום הסכסוך והיפרדות לשתי מדינות על בסיס יוזמת ז'נבה. בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, המונה קרוב ל-2.9 מיליון אנשים, כשקצת יותר מ-20 אחוז מהם מובטלים וכ-14 אחוז מהם מוגדרים מתחת לקו העוני (נכון ל-2015) – יש לו אתגר גדול מאוד.

רוב הישראלים, מסביר עייאד, חושבים שהרשות מתקיימת באופן עצמאי והמחסומים קיימים רק בשטח שבינה ובין ישראל ולא מבינים מה ההבדל בין לעבור ביניהם לבין לעבור גבול בכל מדינה אחרת. אבל זה לא המצב. המחסומים פרוסים לכל אורך הגדה, חוצצים בין עיר לעיר, בין כפר לכפר, בין משפחה למשפחה, הופכים אותך לאדם מדוכא, עצוב וחסר תקווה. רוצים לדעת למה פלסטינים לא רוצים לבוא לדבר עם ישראלים? בדיוק בגלל זה. בית שנהרס, פיזור גז מדמיע בזמן מפגש קבוצתי שנערך במתנ"ס בבית לחם בגלל אבן שהושלכה ברחוב, או מעצרים מנהליים ללא משפט – כולם מרחיקים את הדיאלוג ומחזק את הקיצוניות.

בשבילכם, הוא מוסיף, זו עוד ידיעה בעיתון, בשבילנו זו דרך חיים.

הידעתם, הוא פונה אל המשתתפים בשאלה, שאנחנו מקבלים כיום רק 14 אחוזים מהמים בגדה המערבית, פחות אפילו מהכמות המועטה שהובטחה לנו בהסכמי אוסלו? לפי החוק הבינלאומי המים שייכים לפלסטינים, ובכל זאת הרשות נאלצת לקנות מים מ"מקורות". כל השאר הולך לישראל.

> הזמר התוניסאי שהרים על הרגליים את "מודיעין הפלסטינית"

כ-500 מפגינות ומפגינים צעדו לרגל יום האשה בהפגנה משותפת פלסטינית-ישראלית מצומת חוסאן למחסום המנהרות לאורך כביש 60. המפגינות צעדו לאורך החומה, ושחררו בלונים לשמים כשהן קוראות: די לרצח של נשים, די להרס של בתים. בין המפגינים היה גם ח"כ דב חנין. עומדות יחד. 4 במרץ 2016. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

יש תקווה, יש דרך אחרת. הפגנה ישראלית-פלסטינית משותפת במחסום המנהרות ביום האישה, מרץ 2016. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

זו רק דוגמא אחת לבעיה שתיפתר לכשתקום מדינה פלסטינית, אמר ומיד חידד: תנו לנו אפשרות לדאוג למקורות המים שלנו, להפעיל רשת אינטרנט בדיוק כמו שיש לכם (בשטחי הגדה עדיין לא פועלת רשת סלולר 3G בגלל הגבלה ישראלית, חרף חתימת הסכם בין ישראל והרשות בנובמבר האחרון שהיה אמור להסדיר זאת), אפשרו לשוטר פלסטיני לעצור אותי לבדיקת רישיון הנהיגה שלי, ולא לחייל שלכם. אני מוכן אפילו לפעול בסבך של בירוקרטיה, אבל במדינה שלי בה אני אזרח שווה זכויות. בדיוק כמוכם.

הלבן של העיניים

עייאד סיים את דבריו ואני נותרתי עם המחשבות. אומרים שפתרון שתי המדינות לא רלוונטי יותר, שבמציאות שנוצרה בשטח הוא כבר אינו יכול להתקיים, שאי אפשר לפנות (שוב) אנשים מבתיהם שבהתנחלויות, ש"אין פרטנר". אבל במקביל אנחנו ממשיכים להיאבק על יצירת הגבולות שלנו, כי כנראה שאנחנו מבינים שבלעדיהם הכל פרוץ, הכל מותר.

הבנתי שכולנו זקוקים להגדרה שתאפשר לנו לדעת לאן אנחנו שייכים, תחבר אותנו לקהילה, תיתן לנו זיקה למשהו שהוא מעבר לשטח. בשם היהדות או הציונות אנו ממשיכים לחפש כל הזמן את המשהו הזה שדרכו נוכל להגדיר את עצמנו, בעוד שאנחנו מונעים מהפלסטינים כבר כמעט חמישים שנה לעשות בדיוק את אותו הדבר.

איך שכחנו לאורך הדרך לאפשר גם להם לקחת אחריות על חייהם, לבנות דור של מנהיגים שיקדם דיאלוג על פני הקצנה, שיראה את האדם שמולו ולא רק את זה שבמחסום?
רגע לפני שנתתי לציונות שלי להפוך לציניות, ערב הקיץ לכאורה ההוא באמצע יולי – "שבא לחסד ולרחמים, לא למורא ולא לרחש חשדות ודבר אשם", בדיוק כמו בשיר של נתן אלתרמן – אפשר לי לדמיין מציאות קצת אחרת, כזו שמסתכלת למציאות בלבן של העיניים בלי למצמץ או להתבלבל ומעזה להגיד שוב "שלום".

יעל בורשטיין (33) מרמת גן היא יועצת ארגונית היום, ושמאלנית כל הזמן. משתדלת לגוון את הזמן מחוץ לעבודה עם פעילויות כמו לימוד ערבית, היכרות עם הכיבוש ומחשבות על איך אפשר לעשות פה קצת יותר טוב. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> לפני אלאור אזריה, העוזי דיינים הם שצריכים לתת את הדין

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
נושאים קשורים
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf